1. הדילמה הקלאסית של בעלי קבוצות בליגת העל התגנבה גם לראש של יעקב שחר הקיץ. אחרי שהקבוצה שלו לקחה אליפות, הוא שאל את עצמו אם להשקיע כסף גדול על מנת לעשות את המקסימום הדרוש להגיע לשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג.
זוהי דילמה שמתקיימת כמעט כל עונה, כמעט אצל כל אלופה. מצד אחד, הרבה מונח על כף המאזניים: לא רק הפרסטיז' שבהשתתפות בליגת האלופות, אלא בעיקר העניין הכלכלי - הגעה למעמד הזה מבטיחה למועדון כ-7.5 מיליון אירו (41.5 מיליון שקל) במינימום רק מדמי השתתפות וזכויות שידור (וזה מבלי לקחת בחשבון מכירות כרטיסים, מפרסמים וכו'). מדובר בסכום גבוה יותר מהתקציב הכולל שתעמיד העונה מכבי חיפה (35-40 מיליון שקל). סכום שאם מכניסים אותו למאזנים, אפשר בהחלט לבנות על רווח משמעותי בתום העונה, מושג זר לחלוטין למועדוני הכדורגל בישראל.
מצד שני, גם השקעה כספית כבדה לא מבטיחה הרים וגבהות. הדוגמה האחרונה היא זו של ארקדי גאידמק, שגם תקציב השיא שהעמיד לבית"ר בעונה שעברה (120 מיליון שקל) לא עזר לה במיוחד מול ויסלה קראקוב.
השנה שחר לא היה צריך את הדילמה. המשבר הכלכלי והיעלמותו של ארקדי מהמפה פתרו לו את הבעיות: הולכים לשנת קיצוצים. זה מה יש. צ'מפיונס ליג או לא צ'מפיונס ליג, אין רצון (ואולי גם אין אמצעים) לקחת סיכונים מיותרים. טשיירה, דבאלשווילי, ירו בלו - אלו שחקני הרכש שאמורים לקחת השנה את חיפה לעבר הקצפת של אירופה. אותה חיפה שבקושי הסתדרה בליגת העל שלנו בעונה הקודמת. ימי יעקובו, רוסו וז'אוטאוטס באולד טראפורד נראים עכשיו כמו פרה-היסטוריה לארכיאולוגים מתקדמים.
2. אז למה דווקא השנה שחר מפספס? אם בשנים הקודמות הצ'מפיונס ליג היתה השקעה מוטלת בספק (שחר כבר השקיע הרבה רק כדי להגיע לצמד מפגשים בלתי אפשרי מול ליברפול במוקדמות), הרי ששינוי השיטה של אופ"א מבטיח העונה לאלופה הישראלית צ'אנס ריאלי לחלוטין להגיע לליגה של הגדולים.
לפי השיטה החדשה, חיפה תיכנס לתוך "טורניר האלופות" שבו משתתפות רק הקבוצות שזכו באליפות במדינות שמדורגות במקומות 14 ומטה בדירוג הגישה של אופ"א. אין שם קבוצות פרמיירליג, סרייה A, בונדסליגה, ליגה ספרדית, צרפתית ואפילו לא הולנדית, רוסית, סקוטית ובלגית. אז איזה קבוצות כן יכולה חיפה לפגוש בשני השלבים שנותרו לה עד ההעפלה לליגת האלופות, אם כמובן תעבור את גלנטורן? השמות הגדולים ביותר הם סלאביה פראג, אולימפיאקוס, פ.צ ציריך, לבסקי סופיה, ויסלה קראקוב, פ.צ קופנהאגן, דינמו זאגרב, פרטיזן בלגרד, רד-בול זלצבורג, קאלמר (שבדיה), סטאבק (נורבגיה).
אלו הקבוצות החזקות ביותר ב"טורניר האלופות". מלבד אולימפיאקוס, מדובר בערימה של קבוצות בינוניות. אפילו חיפה הנוכחית לא אמורה להרגיש אנדרדוג מולן. אבל עם קצת יותר אומץ ומעוף, חיפה היתה יכולה להגיע למשחקים האלו כפייבוריטית. כן, כן, פייבוריטית להגיע לשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג.
3. איך שחיפה קיבלו את החדשות על ההגרלה שזימנה להם את גלנטורן, אלישע לוי התחיל לדבר. "מדובר בקבוצה בסדר הגודל שלנו", אמר המאמן, "יש לה סגל איכותי, מגרש עם עשרת אלפים צופים, מועדון מאד מסודר, קבוצה מאד פיזית. אני מקווה שנדע לבוא מוכנים".
הנמכת ציפיות היא הספין האהוב מכולם על מאמני ליגת העל. מדובר בכסת"ח הפשוט ביותר: אם אני אכשל, יש לכך הסברים מצוינים שיוציאו אותי נקי ויאפשרו לי לשמור על הג'וב. הנמכת הציפיות של אלישע לפני המשחק מול גלנטורן היא פאתטית. מדובר בקבוצה חצי מקצוענית, ששחקניה - בתיאום מושלם עם הקלישאה - אכן עוסקים במקצועות חופשיים. אין לה שחקני נבחרות בסגל. אין לה זרים. המגרש הביתי שלה מכיל 15 אלף מקומות, אבל במשחקים הוא לא מתמלא אפילו בחמישית מהכמות הזאת. בקיצור, בדיחה.
נגמרו ימי הספינים, אלישע. אף אחד כבר לא קונה את הקשקושים האלו אחרי כל כך הרבה שנים של ישראליות במפעלים האירופאים. כל תוצאה שחיפה תשיג בצמד המשחקים מול האימפריה הצפון האירית שלא תהיה ניצחון מוחץ - היא כישלון קולוסאלי שלך ושל כל המערכת במכבי חיפה.
sharon-b@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
