ברונו כוכב עליון

בשבועות האחרונים יש סיכוי גדול יותר שתיתקלו בברונו מאשר בסשה. ברונו, כוכב הסרט החדש של ברון-כהן ולארי צ'רלס (הצוות שהביא את "בוראט"), הוא מנחה טלוויזיה אוסטרי וההומו המוחצן ביותר בעולם. וברונו מנסה בכל הכוח לנצח את בוראט. לפעמים הסרט נראה כמו ניסיון נואש להיאחז בעקביו של הלהיט מ-2006: אותה עלילה על זר שמגיע לארה"ב יחד עם העוזר שלו, אותן מתיחות של אמריקנים קלולסים ואותם ניסיונות לזעזע, והכול בווליום מוגבר. בוראט גרם לאנשים לחוש לא בנוח? ברונו יגרום להם לרצות לעקור לעצמם את העיניים. בוראט חשף את איבריו המוצנעים בטעות בזמן מריבה עם אזמט? ברונו כבר ייתן לכם קלוז-אפ ממושך על איברו המסופר, שרוצה בעצמו להיות כוכב טלוויזיה.

לפעמים הניסיונות האלה להתעלות על בוראט נכשלים, ו"ברונו" נראה כמו סרט מתיחות סטנדרטי שמכוון נמוך. אבל הרגעים הגדולים של ברונו גדולים יותר מבוראט.

והרגעים הגדולים של ברונו עוסקים בתהילה, וליתר דיוק - ברצון להיראות. הסלבית שחשוב לה שיידעו כמה היא אוהבת לעזור לאנשים, גם זה לא מה שהיא עושה ממש כרגע. פליטת הריאליטי שתגיד כל דבר בשביל זמן מסך, קהל הטוק-שואו שמכלה את זעמו בברונו, המוצב על הבמה בתפקיד הסדין האדום, וההורים שיעשו הכול כדי לדחוף את הילד שלהם לפרסומת. ברונו הוא המראה המוקצנת לכל אלה: הוא יעשה הכול כדי להתפרסם, אם זה אימוץ ילדים מאפריקה, שינוי נטייה מינית או יישוב הסכסוך במזרח-התיכון. וזה ההבדל העיקרי בינו ובין בוראט, ואולי הסיבה שאנשים נוטים לחבב יותר את בוראט.

ברונו, כמו בוראט, מעניש אנשים שרוצים להיות מפורסמים (הכנס כאן ניתוח פסיכולוגי בגרוש של ברון-כהן, שנאבק ברצונו להיות מפורסם בעצמו, מחפש את הרצון הזה אצל אחרים ומשליך את השנאה העצמית שלו עליהם). הוא מעמיד מולם מצלמה שגורמת להם להרגיש חשובים, ואז משפיל אותם.

אבל בניגוד לבוראט, ברונו הוא בדיוק כמו האנשים האלה, עסוק בחיפוש אחר התדמית המנצחת. בוראט לא יודע מה זו תדמית. בוראט האמין באשליה (במקרה שלו, האשליה הייתה פמלה אנדרסון במשמר המפרץ), ברונו רוצה להיות חלק מהאשליה. וברונו לא פחות מצחיק מבוראט, לפעמים הוא אפילו יותר מצחיק. אבל אנשים לא ימהרו לחקות אותו ולפרגן לו, כי הוא יותר מודע לעצמו, פחות מרוצה, כי הוא הומו, כי הוא מחושב יותר, מתאמץ יותר, כי הוא חלק מהמנגנון שהוא לועג לו.

מה שהכי חשוב בכל ההשוואה הזאת הוא שברונו מצחיק. אולי לא באופן עקבי וחדשני כמו בוראט, אבל ברגעים הגדולים שלו הוא לא פחות ואפילו יותר מבוראט. במיוחד בסצנה בזירת האגרוף, שהיא גם מצחיקה, גם קצת מרגשת ואפילו מרשימה ויזואלית. אז אם איבר מין (מטופח!) בקלוז-אפ ופירוט גרפי של פרקטיקה מינית יוצאת דופן לא מפריעים לכם, תנו לו צ'אנס. *

רוצו לראות גם את:

"אויבי הציבור"

אל תרוצו, לכו. "אויבי הציבור נראה ונשמע מצוין, אבל יחסית לסרט שלא באמת אכפת לנו מהדמויות שלו, הוא נמשך הרבה יותר מדי זמן.

ועדיין, אי אפשר להשמיץ סרט עם כזה לוק מנצח. אם הולכים לצפות בו זה לא בשביל הסיפור, אלא כי יש ב"אויבי הציבור" דברים שכדאי לראות על מסך גדול.

הימנעו מ:

"שונאת את חג האהבה"

זאת הסיבה ש"הוא פשוט לא בקטע שלך" ו"הזדמנות אחרונה לאהבה" הם קומדיות רומנטיות מוצלחות - הן לא תפורות סביב סיפור מאולץ כמו "חוק חמשת הדייטים" הרנדומלי שבלב "שונאת את חג האהבה". הקונפליקט לא אמין, ניה ורדלוס מעצבנת והגיבורה היא בעלת חנות פרחים. ובעלת חנות פרחים בקומדיה רומנטית זה גרוע כמו סבתא מצחיקולית.