"משפטנים בכל הרמות לא מבינים את המוצר שנקרא ביטוח מנהלים"

ספרי חוק, כאלה עם כריכה משעממת ולא מזמינה, פונים לקהל יעד מאוד מוגדר. לא רק הכריכה מסמנת לקורא הרגיל, זה שאינו עורך-דין, שידלג הלאה. קשה לומר ש"ביטוח מנהלים בראי דיני הביטוח והעבודה", ספרו של עו"ד יעקב דוידוביץ' הוא חריג, אבל קשה להתעלם מכך שהוא פותח דלת לעולם רלוונטי לכל אחד, בין אם הוא שכיר או עצמאי, מעסיק או מועסק.

ביטוח מנהלים קיבל את השם המנופח שלו כשרוב העובדים עוד היו מאורגנים. זה היה ממתק שנולד עם עידן החוזים האישיים. באופן טבעי המוצר הזה זכה לשם שמחמיא מאוד למקבלו. עו"ד דוידוביץ' מתייחס לשם הזה בהסתייגות צוננת ומוצדקת. בהקדמה לספר הוא קורא לביטוח המנהלים "שם אורווליאני".

דוידוביץ': "כתבתי את הספר מכיוון שיש מוצר שקיים בשוק. מוצר שרווח מאוד בהתחלה כמוצר סטטוס ואחר-כך גם חדר לשכבות אחרות. אבל עד כמה שזה יישמע מוזר, משפטנים בכל הרמות לא מבינים את המוצר. דרך הניתוח שלו היתה לקויה. ולכן גם המסקנות האופרטיביות, דהיינו התביעות, גם הן היו לקויות. אני אמרתי, בוא נעשה סדר ונסביר מה זה המוצר הזה".

* ואתה טוען שאפילו עורכי דין לא מבינים את המוצר? הוא עד כדי כך מסובך?

"אנחנו בני אדם, ואנחנו בנויים על תבניות. משפטנים במיוחד. הסוציאליזציה שלהם היא כזאת - לומדים בנפרד דיני נזיקין, דיני חוזים, דיני עבודה. כשיש מוצר מורכב, שיש בו גם אספקטים של ביטוח, גם דיני עבודה גם דיני נזיקין, אז כל עורך דין שמקבל לקוח עם בעיה שקשורה למוצר, רואה אותה מנקודת המבט שלו".

אנשים לא נוטים לפנות לסיוע משפטי בגלל הפוליסות עצמן, אלא כשצריך לממש אותן. "הרבה פעמים", אומר דוידוביץ', "ה'נזיקיסטים' מגישים את התביעה גם במקום הלא נכון וגם בדרך הלא נכונה".

* בינתיים חלו כל מיני שינויי חקיקה.

"כן. תוך כדי תנועה חלו שינויים חקיקתיים. זה התחיל ממוצר עלום ולא ברור, ואז, על זה, באה עוד שכבה של חוקים שמחייבים פנסיה וקופות גמל".

דוידוביץ' בעד החוקים החדשים, אבל הוא מסיק מהם גם כמה דברים שעלולים להפוך את חיינו למסובכים הרבה יותר.

* ועכשיו, כשידוע מה הדין, מי מפסיד ומי מרוויח?

"מי שייפגע מהשינוי זה המבוטח. המבוטח ציפה שעל כל אירוע שיהיה לו הוא יקבל פיצוי, לא רק על תאונה. בא עורך הדין של חברת הביטוח ואומר 'לא אדוני, זה ביטוח של נכות מתאונה, צריך שתהיה תאונה'".

חוזרים לטקסט

* ומה בכל זאת עובד לטובת המבוטח?

"למשל, זה שמשווים היום בין ביטוח מנהלים לקופות גמל אחרות, ואז יש ניסיון למתוח קו של שוויון. עוד שינויים לטובה נובעים מהחובה של המעביד לבטח את כל עובדיו בקופת גמל, והזכות של העובד לבחור את הקופה. אלה שני השינויים שנעשו. זכות הבחירה וחובת הפנסיה של המעביד".

* ומה זה בעצם אומר לאדם הפשוט, שאין לו רקע משפטי?

"יש צורך לפרש את ביטוח המנהלים כמו שמפרשים קופות גמל. כלומר, אם בקופות גמל מה שקובע זה הטקסט, אז אי אפשר להגיד לך בפוליסה תפרש את זה כציפייה אובייקטיבית ולקופת גמל תפרש את זה לפי הטקסט. צריך ליצור קו של שוויון".

חובת ייעוץ

בנוסף לזה, אומר דוידוביץ, חשוב לשים לב לחובת הייעוץ הפנסיוני. "לא מספיק שאתה קונה את הפוליסה. היום בא אליך סוכן ביטוח או יועץ פנסיוני ואתה חייב לקבל ממנו הסבר מפורט על כל הנושא הפנסיוני. לפני שאתה רוכש את הביטוח שאתה רוצה יש לך זכות בחירה, וזו 'הסכמה מדעת'".

* ופה גם יכולה להיות המלכודת המשפטית עבור המבוטח שתובע, לא?

"בוודאי. זו הנקודה הכי חשובה למשפטנים. היועץ מסביר לך הכל, ומחתים אותך בסוף. 'המבוטח חותם שקיבל את ההסבר המלא'. ואז אתה לא יכול לבוא ולהגיד כמו היום 'הסוכן אמר לי שכל ביטוח, כל אירוע שיהיה לי, תאונתי או לא תאונתי, אני אקבל'. המבוטח לא יוכל להגיד את זה יותר, כי הוא חתם על זה. לשופט יש כבר ראיה. זה עוד אלמנט שמחזיר אותנו בחזרה לטקסט".

* כלומר, זה לרעת המבוטח.

"למעשה כן, כיוון שמי שמנסח את הטקסט הוא הקובע".

דוידוביץ' מתקשה לקטלג את הדברים תחת כותרות של "להרע" או "להטיב". מבחינתו כדאי פשוט להבין את המשמעות המעשית. "התוצאה הסופית היא שיהיה יותר קשה למבוטחים להתמודד בבתי משפט מול הטקסט הכתוב. זה לא נכון להגיד שזה יהיה בסופו של דבר רע למבוטח או טוב למבוטח. זה כבר הקשר ערכי. מבחינה ראייתית למבוטח יהיה הרבה יותר קשה להתמודד מול פוליסות ביטוח מנהלים".

* אז אולי בתי הדין לעבודה עשויים לסייע לעובד המבוטח בהקשר הזה?

"לפי דעתי בתי הדין לעבודה ילכו הרבה יותר חזק עם העניין של היצמדות לטקסט, כי המיומנות העיקרית שלהם בנושא של קופות הגמל היא תקנונים יותר מאשר פוליסות. ברגע שבית הדין לעבודה יראה פוליסת ביטוח, הוא ישווה אותה לתקנון של קופות גמל. אלא אם כן יפנו את תשומת הלב של השופט לכך שביטוח מנהלים שונה מקופת גמל".

בספר של דוידוביץ' יש גם פרק שמוקדש לנושא של פיצויי פיטורים. המורכבות נוגעת גם למקרים הללו, בעיקר מפני שההפרשות לביטוח מנהלים כוללות אחוז מסוים שהמעביד מפריש לצורך פיצויים. "מה יקרה אם עובד רוצה לעשות ביטוח בקרן, בפוליסת ביטוח שנראית לו מצוינת", מדגים דוידוביץ' את הבעייתיות. "נניח שהמליצו לך על קרן מסוימת. אבל הקרן הזאת חטפה הפסדים ופוטרת מהעבודה? יבוא אליך המעביד ויגיד לך 'שמע, אתה בחרת בקרן הזאת, מה שיש בקרן זה מה שתקבל'". כאן דווקא העובד מוגן. אפילו אם העובד החליט החלטה גרועה, בניגוד לדעת המעביד, המעביד יהיה חייב להשלים לעובד את ההפסדים.

* זה כולל את כל הסכום שבקופה או במה שנוגע לפיצויי פיטורים?

"מדובר על פיצויי פיטורים. יש למעביד את סעיף 14. זה מנגנון שאומר שאם אתה משתכר היום 15,000 שקל לחודש ברוטו. זה השכר שלך ועל בסיס זה אני מפריש לביטוח מנהלים. מה שיש בביטוח המנהלים זה מה שיקבע לפיצויי פיטורים. לא משנה אם אתה מפוטר, או מתפטר, את הכסף תקבל".

בידיים של המעביד

* ויש עוד תופעה של מעבידים שמנכים כספים לקופת גמל או ביטוח מנהלים משכר העובד, אבל לא מעבירים.

"נכון. באספקט של עורכי הדין הנזיקיים הם בכלל לא הולכים לחוק הנכון. במקרה כזה, שהמעסיק לא העביר את התשלום ויש לך תביעה, החוק כאן הוא חוק הגנת השכר. אם המעביד התחיל לשלם והפסיק, אז אתה העובד נמצא בידיים של המבטח".

* ומה זה אומר מבחינתי?

"יש לך מזור מחברת הביטוח, מזור מוגבל בזמן, 13 חודשים. אבל מעבר לכך, אם למשל, המעביד שילם פרמיות ביטוח והפסיק אותן, חברת הביטוח אמורה להיכנס לנעליו, ועליה לעשות מספר צעדים. אבל עדיין, כל אימת שקורה מקרה ביטוחי, חברת הביטוח תשלם במקום המעביד".

* ומה עם מצבים יותר חמורים, שמעסיק רושם בתלוש את ההפרשה ומלכתחילה לא מעביר לחברת הביטוח.

"אתה בידיים של המעביד. נקודה. צריך להגיש תביעה נגד המעביד". וכאן דוידוביץ' מדגיש שוב, כדי שלא יהיה ספק. "אתה צריך לתבוע את המעביד לא על הפרמיות שלא שולמו. אלא כאילו המעביד הוא חברת ביטוח לכל דבר. הוא זה שצריך לשאת בתשלומים. המעביד הוא זה שייאלץ לשלם לך את הגמלה - תקבולי המוות בביטוח החיים, אובדן כושר עבודה".

חוזרים לעידן הטרום ברקי

עו"ד דוידוביץ רואה שינוי כיוון משמעותי בעקבות החוקים החדשים. מגמת השינוי הולכת בכיוון ההפוך לזה שהתווה נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק בימיו בתפקיד. "אנחנו חוזרים לעידן הטרום ברקי. למה שכתוב בטקסט, בחוק, בפוליסה", אומר דוידוביץ.

"היום בדיני הביטוח יש תפיסה שאומרת שלטקסט אין משמעות. בעידן של השופט ברק, הטקסטים איבדו הרבה מערכם. מה שקבע באמת זה מה שבעצם חושב השופט. אז המציאו לזה כל מיני שמות, 'האדם הסביר', 'הציפייה האובייקטיבית של המבוטח', 'תקנות הציבור'. עזבו את הטקסטים והלכו לחפש מה שעומד מאחורי זה, נסיבות חיצוניות וכיוצא בזה. הגענו למצב שמה שיש בטקסט החוזי כבר לא תופס. אמרו חמור, התכוונו לסוס".

* אז גם כאן יש מחנה ברק מול מחנה מתנגדיו?

"רוב עורכי הדין סבורים שנוצר מצב של חוסר יציבות במערכת. אולי לא מדברים על זה בצורה ברורה כי מעריכים את השופט וחוששים לתקוף אותו באופן ישיר, אבל יש חוסר יציבות, כי השופט הוא זה שקובע איך יפורש החוזה".

וכשזה המצב, מסביר דוידוביץ, "אנחנו מגיעים למצב שכשהלקוח שואל 'מה הסיכויים שלי בתביעה?', אני אומר לו, לא יודע, תלוי מי השופט שישב בתיק. מצד אחד, זה יוצר צדק, וזה מה שבעצם ברק רצה. אבל כך הכל נתון לפרשנות ואף אחד לא יודע מה הדין".