הסכמים כובלים

בחודשים הקרובים תשיק חברת HOT את הניסוי בתקן 3DOCSIS, שיישומו יגדיל את קצב העברת הנתונים ברשת שלה ויאפשר לה לספק קצבים של עשרות מגה-ביט ללקוחות. או כפי שהחברה טוענת בפרסומיה - קצבים של עד 100 מגה-ביט ללקוח.

הניסוי של HOT מיועד למצב אותה כבעלת רשת תקשורת מתקדמת יותר מבזק. בינתיים, אין זו שעטת סוסים דוהרים ו-HOT לא מסתערת על כל הארץ כדי לשדרג את הרשת, אלא מתכננת שדרוג מדורג. בדרך, היא תצטרך להתגבר על כמה מכשולים קשים, חלקם בעייתיים אבל פתירים.

לפני קצת פחות מעשור, כאשר דני רוזן כיהן כמנכ"ל משרד התקשורת, הוציא המשרד הוראה לחברות הכבלים - תבל, ערוצי זהב ומת"ב, טרם המיזוג - לשדרג את רוחב הסרט ברשתות. היה זה טרום כניסתן לעולם האינטרנט, והמשרד חשש שחברות הכבלים לא יוכלו לעמוד בעומס שיופעל על הרשתות.

חברות הכבלים היו אז במשבר גדול עם כניסת yes ולא אהבו את הדרישה של המשרד, בעיקר ערוצי זהב ותבל, שחלק הארי של הרשתות שלהן עבר דרך בזק.

מת"ב, שהרשת שלה עצמאית ובבעלותה המלאה, עשתה את השדרוג ל-860 מגה-הרץ. השדרוג מאז מציל היום את HOT ומאפשר לה להתקדם ל-3DOCSIS. בלעדי זה, ספק אם החברה הייתה יכולה לשדרג את הרשת.

עלות היסטורית

הסיבה פשוטה: הרשת של ערוצי זהב וחלק נכבד מהרשת של תבל עושות שימוש בתשתיות של בזק. קרוב ל-50% מרשת של HOT נמצאת באחריות בזק, משום שבעלי המניות של חברות הכבלים העדיפו זאת על פני פריסה עצמאית של רשת כבלים, עם כל הקשיים הכרוכים בכך. הם אולי הרוויחו בטווח הקצר אבל לטווח הארוך מתברר שזה עלול לעלות ביוקר. והאמת היא, שזה כבר עולה.

ההסכם ההיסטורי שנחתם בין בזק לחברות הכבלים הוא הסכם דרקוני שמגביל את הכבלים. ההסכם הוא זה שמגביל את HOT בניסוי המתוכנן, וזו הסיבה שהוא יוחל בערים ובאזורים שהרשת שלה (רשת מת"ב) כבר שודרגה ל-860 מגה-הרץ - כנראה ברעננה, בחיפה ובאזור בשרון ויש מחשבות גם על לוד. בכל יתר האזורים, הרשת של HOT לא שודרגה, ורוחב הסרט שלה מוגבל ונע בין 650-750 מגה הרץ.

ההסכם של חברות הכבלים דאז עם בזק קבע, ששדרוג הרשת חייב להיעשות רק על-ידי עובדי בזק. כלומר לטכנאי של HOT אסור לפתוח ארון תקשורת אחד בלי אישור של בזק. כל מבנה העלויות מפורט בהסכם ומה ש-HOT צריכה לעשות זה לקנות את הציוד לשדרוג, בתיאום עם בזק, למסור לה אותו, ולחכות שהיא תואיל בטובה לעשות אותו.

ההסכם מפרט עוד רשימה ארוכה של תנאים והוא בעייתי ל-HOT, שלא ברור עדיין איך היא הולכת לצאת ממנו. הפתרון היחידי שיש בידי HOT בבואה לשדרג את הרשת שלה, הוא לפנות ערוצים אנלוגיים, כדי לפנות רוחב סרט.

השאלה היא, אם לטווח ארוך החברה תוכל להימנע מפתיחת ההסכמים איתה, ותסתפק ברוחב סרט של עד 750 מגה הרץ. נראה שלא, אבל הסוגיה לא תטופל, כל עוד קיימות חלופות יותר זולות.

מ-HOT נמסר: "HOT נמצאת בעיצומו של שדרוג רשת האינטרנט שלה לרשת המהירה בישראל, ותשיק עוד השנה מהירות של 100 מגה. פריסת הרשת נעשית בהתאם לתוכניות".

פרטנר - מכירה ישראלית

ככל שיתקרב המועד למכירת חברת פרטנר, נהיה עדים להתגבשות כמה קבוצות ישראליות, תוך יציאה הדרגתית של הקרנות הבינלאומיות מהמרוץ. כרגע המועד המתוכנן להגשת ההצעות הסופיות הוא ה-5 באוגוסט, אך לא מן הנמנע כי הוא ישתנה.

העובדה שהקרנות הבינלאומיות יוצאות מהמרוץ מעידה כי הן מבינות שהמחירים שדורשת האצ'יסון על פרטנר גבוהים, והיכולת להשביח את החברה מוגבלת, כי כנראה שההנהלה שם עושה עבודה טובה והחברה סופר יעילה.

הסיכונים בעסקה גדולים, ולכן חלוקתם בין כמה גורמים היא מחויבת המציאות. זו הסיבה שהאצ'יסון, באמצעות נציגיה למכירה, עמיקם כהן ודן אלדר, מסייעת בגיבוש הקבוצות. אלא שהיום כבר ברור שאף קרן זרה לא תתמודד לבדה. כל קרן תהיה חייבת גוף ישראלי שיוביל את העסקה, הן בשל בעיות רגולציה והן בשל הסיכון שהן לוקחות בכניסה לבד לשוק חדש.

בעיה נוספת לקרנות הזרות היא העובדה שהמדינה מטילה מגבלות על אחזקות בגופי תקשורת מצד משקיעים זרים. די אם נזכיר את העובדה שהמדינה לא הרשתה בזמנו לפראנס טלקום לרכוש את בזק, כחלק מקבוצת רכישה, בשל התנגדות משרד הביטחון.

עבור קרנות שמשקיעות בכל העולם, המגבלות הללו מונעות את האפשרות שהן יתמודדו לבד, ומאלצת אותן לחבור לגופים ישראליים בעמדת מיעוט.

הן, למשל, לא יוכלו לצרף אליהן משקיעים ערביים, ולא יוכלו לפעול במדינות ערביות.

הסיפור של פרטנר הוא סיפור של הפיכתה לחברה ישראלית בבעלות ישראלית, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. *