פרופ' עמרי ידלין: "גם לדרומיים מגיע בית-ספר למשפטים"

ידלין, דיקן ביה"ס החדש למשפטים במכללת ספיר: "אני לא שותף לביקורות נגד המכללות; אם אנשים חולמים ללמוד משפטים - אסור למדינה למנוע מהם להגשים זאת" ■ על ישראל פרי: "הוא חף מפשע ונעשה לו עוול גדול"

הבית

בצפון תל-אביב, בשכונת רמת-אביב הירוקה, בשכנות לביתה של גולדה מאיר, ז"ל, ממוקם ביתם של נעמה ועמרי ידלין. פרופ' ידלין, פותח את הדלת יחף, בג'ינס בהיר, חולצת טריקו ותספורת קצוצה שמשווה לו מראה צעיר בהרבה מגילו. "זה מה שאני לובש תמיד, טריקו וג'ינס, גם בעבודה וגם בבית. זה הכי נוח לי", אומר מי שמכנים הסטודנטים "המרצה בג'ינס". ברקע מתנגן בווליום גבוה שיר רוק לא מוכר, אך בעל הבית ובתו יעל - שמכינה לעצמה משהו לאכול במטבח - מכירים את מילותיו בעל-פה. "יש לי להקת רוק. זו הקלטה של אחד השירים שלנו", הוא מפתיע, ומנער מעצמו את שאריות הסטיגמות המוכרות שדבקו באנשי אקדמיה נוקשים.

ביוגרפיה מקוצרת

"נולדתי במרכז תל-אביב, למשפחה ציונית מפא"יניקית. אמי, דליה גולומב, היא בת למשפחת גולומב-שרת-הוז. סבי היה אליהו גולומב, ודודיה של אמי הם משה שרת ודב הוז. יש לי שתי אחיות. אחת גדולה ממני והשנייה, בתו של אבי מנישואיו השניים, קטנה ממני ב-25 שנה.

"תמיד הייתי תלמיד טוב. הלימודים הלכו לי בקלות. היו לי ציונים טובים, אבל היה ידוע שאני לא עושה שיעורי בית אף פעם. היה הסכם לא כתוב ביני למורים שאני לא עושה שיעורים. פעם המורה למתמטיקה ראה שעשיתי שיעורים, ואמר לכיתה שהוא גאה בי על כך. זה היה אירוע שצריך לציין. כנער, חשבתי שאעסוק במתמטיקה. הצטיינתי במקצוע ואהבתי אותו. מתישהו עלה הרעיון שאלמד גם משפטים, אולי בגלל הפרשה שאבא היה מעורב בה, אבל לא במודע.

"מגיל מאוד צעיר הייתי פעיל בצופים, תחילה כמדריך ומאוחר יותר כראש גדוד. לפני הצבא יצאתי לשנת שירות בקריית-מלאכי, שם הכרתי את אשתי, נעמה. כשסיימתי את שנת שירות, התגייסתי לצה"ל, עברתי קורס טיס ושרתי כנווט פנטום כשש שנים".

אבא

"בילדותי, אבי, אשר ידלין (מראשי תנועת העבודה בעבר. באוקטובר 1976, יומיים לפני מינויו לנגיד בנק ישראל, נעצר בחשד לפלילים. בהמשך, הורשע על-פי הודאתו בקבלת שוחד וטובות הנאה ונדון לחמש שנות מאסר, א' ל"ו) - היה מאוד מעורב בחיים הציבוריים. פנחס ספיר, יצחק בן-אהרון ואישי ציבור אחרים בילו אצלנו בבית כל הזמן.

"הוא נעצר כשהייתי בן 16. מה שאפיין אותי בתקופה שהתנהלה הפרשה נגדו היה שהמשכתי את חיי כרגיל. ברור שזה השפיע על חיי באיזשהו אופן, אבל על התפקוד שלי זה לא השפיע כמעט בכלל. הייתי מדריך בצופים, אחר-כך רשג"ד ואחר-כך מרכז שבט בצופים, והכול בתקופה שהתנהל המשפט. בצבא, הלכתי לקורס טיס בזמן שאבי היה בבית-סוהר. במקביל, שמרתי על הקשר החזק עם אבא. הגעתי לדיונים במשפט וביקרתי אותו בבית-הסוהר.

"זה גם לא גרם לי לכל מיני הרהורים נגד המדינה. הדבר המדהים הוא שגם לאבי זה לא גרם להרהורים כאלה. את מצפה שזה יגרום לאדם להיות נורא מריר ולשנוא את כולם, ולא, הוא נשאר מאוד אוהב ארץ-ישראל ולא נוטר טינה לאיש".

משפטים

"כשהשתחררתי מהצבא, למדתי הנדסת תעשייה וניהול. לא מתמטיקה או משפטים. בסוף השנה הראשונה ללימודי, הרגשתי שבחרתי בפשרה שלא מצאה חן בעיני ושעשיתי טעות, ושוב התלבטתי בין מתמטיקה למשפטים. בסוף בחרתי במשפטים. אני משער שלפרשה של אבי היתה איזושהי השפעה, לפחות בתת-מודע, על כך שהתעניינתי במשפטים. עד היום אני לא יודע אם עשיתי את הבחירה הנכונה.

"כשבתי היתה בת 12 שאלו אותה 'מה את חושבת שתהיי כשתהיי גדולה', והיא אמרה 'פתאום אני מבינה שאין לי שום כישרון, אז כנראה אצטרך להיות עורכת דין'. משפטים הם מקום מפלט לאנשים שהם בסך-הכול בסדר, אבל לא מרגישים מספיק בטוחים בעצמם לעסוק בדברים אחרים. כמו שאני לא הרגשתי בטוח לעסוק במתמטיקה. אף שהייתי תלמיד טוב במתמטיקה הבנתי שכנראה שלא אהיה מדען מוביל בתחום. אולי זו היתה טעות שלא היה לי את הביטחון לנסות. ראיתי במשפטים ברירת מחדל. במקביל, המשכתי ללמוד הנדסת תעשייה וניהול.

"לאחר ההתמחות במשרד עוה"ד יעקב וינרוט, נסעתי לברקלי לעשות תואר שני במשפטים, ומכיוון שמאוד נהניתי שם, המשכתי לדוקטורט. ב-1994, אחרי סיום הדוקטורט, חזרתי לארץ והצטרפתי לאוניברסיטת תל-אביב, שם הייתי עד המעבר שלי באחרונה למכללת ספיר".

ישראל פרי

"ישראל פרי חף מפשע ונעשה לו עוול גדול. שנה וחצי לפני שהצטרפתי לערעור בתיק פרי, כשהייתי סגן דיקן הפקולטה למשפטים בתל-אביב, נכנסה אלי הפרקליטה שמטפלת בתיק פרי, שאותה הכרתי היטב, וסיפרה לי על התיק. ניהלנו שיחת חולין כשעה וחצי, שלאחריה אמרתי לה שלדעתי התיק הזה חסר בסיס. אין לו בסיס לוגי, לא מבחינה משפטית ולא מבחינה כלכלית.

"כשוינרוט ביקש ממני להצטרף לערעור בתיק עברתי על כל חומר הראיות, קראתי את פסק הדין וראיתי שמה שחשבתי קודם היה כאין וכאפס לעומת האמת. מי שלומד את התיק הזה לעומק מבין שנעשו בו טעויות חמורות ביותר. למה נעשו הטעויות האלה? זו שאלה שקשה לי לענות עליה. יכול להיות שבהשפעת התקשורת העוינת, חוסר הבנה של הבסיס הכלכלי, או שילוב של השניים. קשה לי להסביר את זה, אבל זו עובדה.

"אחרי ההפסד בערעור בעליון הפסקתי לייצג בתיק, אבל נשארתי בקשר עם ישראל פרי. אני מבקר אותו בבית-הסוהר, עוזר לו ונמצא בקשר גם עם עורכי הדין שלו. הוא אדם מאוד חכם וחזק. הכלא לא שובר אותו. באופן פרדוקסלי, פרי הוא האדם שהכי מאמין במערכת המשפט הישראלית שפגשתי. עורכי דין ותיקים שהכירו את הקייס אמרו לי 'אנחנו יודעים שפרי צודק, אבל אין לכם שום סיכוי'. הם אמרו זאת מתוך מחשבה שהם מכירים את המערכת ואיך היא עובדת. פרי משוכנע שהמערכת תבין את העניין. הוא היה משוכנע בזה בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור, והוא משוכנע בזה גם בשלב של הדיון הנוסף".

* ואם הבקשה שלו לדיון נוסף תידחה?

"אני לא יכול להעלות על דעתי שזה יקרה. קשה לי להאמין שהמערכת המשפטית לא תרצה לפחות לבחון את זה שוב. על פניו, גם מי שלא משוכנע ברמת הוודאות שלי שנעשו פה טעויות, מבין שבתיק הזה התקבלו החלטות והלכות שמשנות את האופי של מערכת המשפט הפלילי בתחום המסחרי, וזה שווה דיון נוסף. אני מעדיף לא לחשוב על מה יקרה אם לא. אדם חף מפשע יישב בכלא. אני מעדיף להיות אופטימי ומאמין שלמערכת המשפטית יש אינטרס שלא יישארו טעויות כאלה. זה לא רק אינטרס אישי של פרי".

מכללת ספיר

"לפני כשנה וחצי הציע לי זאב צחור, נשיא מכללת ספיר, לעזור להקים פקולטה משפטית בספיר. בהתחלה חשבתי שזה לא מתאים לי, אבל החלטתי לבקר בשדרות ולראות על מה מדובר. נסעתי, ראיתי, נדלקתי, ולקחתי את זה על עצמי. באוקטובר השנה ייפתח בית-הספר הראשון למשפטים בדרום.

"אף פעם לא הייתי שותף לביקורות נגד המכללות. אם אנשים רוצים ללמוד משפטים, וזה החלום שלהם, אז צריך לאפשר להם. למה יש להם חלום כזה, זו שאלה שאפשר לדון בה, כל אחד וסיפור החיים שלו, אבל לאנשים יש חלום כזה ואני חושב שזה לא מתפקיד המדינה למנוע מהם להגשים אותו. המדינה נועדה לעזור לפרט ולא להיפך".

* צריך עוד מכללה למשפטים?

"אם הרבה אנשים רוצים ללמוד משפטים, אז כנראה צריך. שאלה נפרדת היא אם צריך כל-כך הרבה עורכי דין. אם אין מקום בשוק לכל-כך הרבה עורכי דין, אז באופן טבעי הרבה מהאנשים שלומדים לא ייקלטו בשוק, ויצטרכו למצוא תעסוקה אחרת. המקצוע המשפטי נותן בסיס חזק כמעט לכל עבודה חוץ מאשר בתחום המדעי.

"לא בטוח שיש צורך במכללה נוספת באופן כללי, אבל כן יש צורך במכללה נוספת בדרום הארץ. אם היו פונים אליי להקים מכללה נוספת במרכז לא הייתי מעלה על דעתי לקחת בזה חלק. נטלתי בזה חלק בגלל שחשבתי שיש אינטרס לישראל שתהיה פקולטה למשפטים בדרום. גם לדרומיים מגיע בית-ספר למשפטים.

"השאלה היא אם באמת יש הצפה של השוק והאם השוק לא מסדר את זה לבדו. אם השוק לא גורם לאנשים הפחות טובים להיפלט, אז לשכת עורכי הדין צריכה אולי לחשוב על מחסומים לכניסה. המחסום לא צריך להיות באקדמיה, אלא לבוא על-ידי הלשכה או השוק עצמו, אבל לא על-ידי האקדמיה".

סדר יום

"אחד היתרונות של האקדמיה זה שאין סדר יום אופייני. לפני שנתיים יצאתי לחל"ת מהאוניברסיטה והתחלתי לעשות רק דברים שאני אוהב - לעסוק במוזיקה, נכנסתי קצת לעסקים, וכתבתי חוות-דעת פרטיות. היתרון של להיות בחל"ת זה שאפילו סדר היום הגמיש שיש באקדמיה, הופך לעוד יותר לא אופייני".

ספורט

"אני לא עושה שום ספורט בשביל כושר. לפעמים אני משחק כדורגל עם הבן שלי. אנחנו מתמקדים בעיקר בנגיחות. אנחנו אלופי העולם בנגיחות אחד אל השני. השיא שלנו הוא מעל 200. ספורט לשם ספורט, אני לא עושה. פעם רכבתי על אופניים ואני מתגעגע לזה, אבל מרגע שהפסקתי קשה לי לחזור".

טלוויזיה

"אני יכול לבהות בטלוויזיה, אבל זה לא משהו דומיננטי בחיי. אני אוהב לראות שידורים של 'סיינפלד' עם הבן שלי. ראיתי את כל השידורים החוזרים כמה פעמים, אבל אני נהנה מהם כל פעם מחדש. אני אוהב לראות 'כוכב נולד' כי אני אוהב מוזיקה, אבל לא סובל את כל תוכניות הריאליטי האחרות. חוץ מזה אני לא ממש צופה בטלוויזיה".

לא יודעים עליי

"מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב מוזיקה, אבל לא יודעים עלי שיש לי להקת רוק. גדלתי בבית מוזיקלי. אמי עסקה במוזיקה ואחת מאחיותיי מוזיקאית. כנער למדתי קצת לנגן בפסנתר ובכינור, אבל בגיל 16 התחברתי לגיטרה ועזבתי את שניהם.

"מוזיקה תמיד היתה תחביב שלי, אבל אף פעם לא לקחתי אותו ברצינות. ניגנתי לחבר'ה סביב המדורות בעיקר. לקראת גיל 50, החלטתי שאני רוצה לפתח אותו יותר ברצינות, ולפני כ-3 שנים, כשיצאתי לשבתון ואחר-כך לחל"ת מהאוניברסיטה, התחלתי להשקיע יותר במוזיקה. לקחתי קורס להלחנת שירים ברימון, וכתבתי שירים למגירה. לפני כשנתיים, הקמתי יחד עם כמה חברים להקת רוק. מאז אנחנו מנגנים יחד פעם בשבוע, מופיעים בפני חברים, וזה כיף אדיר".

אם לא היית משפטן

"הפנטזיה שלי היא להיות מתמטיקאי ורוקר - שני דברים שאני עושה היום כתחביב".

בעוד 10 שנים

"אין לי מושג היכן אהיה, אבל אני מקווה שבמקום אחר מהמקום שאני נמצא בו היום, ושיהיה לי מעניין בחיים. חייבת להיות התפתחות, באקדמיה, במוזיקה, במשפט ובכל דבר אחר, העיקר שיהיה שינוי וגיוון. ככה אני חי את חיי".

רזומה

* אישי: פרופ' עמרי ידלין (50), נולד ומתגורר בתל-אביב. נשוי לנעמה (עורכת דין במקצועה) ואב ליעל (21) ולעידו (18.5).

* אקדמיה: מומחה לדיני חברות, ניירות ערך ולניתוח כלכלי של המשפט. לפני מספר חודשים, פרש מניהול מרכז פישר לממשל תאגידי ורגולציה של שוק ההון ומאוניברסיטת תל-אביב כפרופ' מן המניין, למען הקמת בית-הספר החדש למשפטים במכללת ספיר, שבו יכהן כדיקן מאוקטובר השנה.

* פרקטיקה: ב-2008 הצטרף כעורך דין מייצג - תיק הייצוג הראשון והיחיד שעסק בו - לערעורו של עו"ד ישראל פרי, שהורשע בגניבת יותר מ-320 מיליון מארק-גרמני מכ-9,000 לקוחות ונידון ל-10 שנות מאסר.