העליון: אין לרשום שיעבוד באיחור לאחר שהחלו הליכי פירוק

זאת כיוון שהדבר פוגע בעיקרון השיוויון בין הנושים ■ השופטת מרים נאור: "הסוגייה נמצאת על התפר שבין דיני השיעבודים לבין דיני חדלות הפירעון"

בית המשפט העליון קובע כי אין לאפשר רישום שיעבוד באיחור לאחר שהחלו הליכי פירוק של חברה. זאת, כיוון שהדבר פוגע בעיקרון השיוויון בין הנושים.

השופטת מרים נאור, בהסכמת השופטים עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין, דחו ערעור שהגישה חברת רגיס על פסק דין של המחוזי בחיפה, שביטל רישום שיעבוד על נכסי חברת דן רולידר לטובת רגיס, לאחר שדן רולידר נכנסה לפירוק. המחוזי קבע כי השיעבוד - שנרשם זמן רב לאחר התקופה של 21 יום שבמסגרתה ניתן לרשום אותו לפי פקודת החברות - מהווה העדפת נושים במירמה.

השופטת נאור דחתה את הערעור של רגיס אך מטעמים אחרים. לדברי נאור, לא היה מקום לקבוע כי מדובר בהעדפה במירמה, אלא כי אין לתת תוקף לשיעבוד שנרשם באיחור לאחר שהחלו הליכי הפירוק ממספר טעמים: מתן אפשרות כזו חותר תחת כל אחת ממטרותיו של המרשם, ומטעמים של תום-לב בעת רישום השיעבוד וההשתהות ברישום.

השופטת נאור ציינה כי "הסוגייה נמצאת על התפר שבין דיני השיעבודים לבין דיני חדלות הפירעון. אלמלא חדלות הפירעון לא היתה מניעה במקרה זה לרשום את השיעבוד, ולו באיחור".

את חברת רגיס ייצגו עוה"ד מוני אזורה וורד גווילי-צולמן, ואת רוה"ח גבריאל טרבלסי, הנאמן על נכסי דן רולידר, ייצג עו"ד רון רוגין. (ע.א 2833/04).