מי לא מכיר את זה. בדרך לפינת הקפה במשרד אתם מבחינים במנקה חדשה, ואז מהרהרים מעט: את מי היא החליפה? לאן באמת נעלמה ההיא, השקטה? טוב, הן תמיד שקטות. אולי היא פוטרה? אבל למה הפסימיות הזו על הבוקר. תמיד נעים יותר לחשוב שהיא מצאה עבודה טובה יותר. הקפה עוד לא נגמר, וההרהור חולף לו.
כשנורית מהנהלת חשבונות עזבה כולם דיברו על זה חודשיים, אבל המנקה זה כבר סיפור אחר. אצל נורית ידענו בדיוק איך קוראים לכל ילד, איפה עובד בעלה ולאן היא ממהרת בכל יום רביעי. והמנקה? מנקה. גם כשכבר נקי. אפילו לאכול היא בקושי מספיקה. לה אין זמן לסיפורים, לנו אין זמן לגשת ולשאול.
עובדי הניקיון הם המנצחים של השבוע. לא כי הם הפכו פתאום פחות שקופים, ולא בגלל שהמקצוע שלהם הפך פתאום למבוקש. ניקיון תמיד יישאר ברירת המחדל של החלש, אבל אותו חלש יכול השבוע להרים מעט יותר את הראש. ההסתדרות ואיגוד חברות הניקיון חתמו על הסכם שקובע שכר מינימום מיוחד לענף, הגבוה ב-20% מהמינימום בכלל המשק. צריך להבין: מדובר ב-770 שקל נוספים מדי חודש. זה עוד מצרכים בסופר, או ליתר דיוק פחות מינוס בבנק.
ההסכם שנחתם השבוע לא מושלם, בטח לא מהפכה. עבור עבודה קשה כמו ניקיון צריך להרוויח יותר, הרבה יותר. ועדיין, תוספת השכר שהם קיבלו גבוהה פי כמה מכל הערכה מוקדמת שניבאו מי שהכירו את ההסכם המתגבש. על זה מגיעה מילה טובה לשני אנשים: עופר עיני מההסתדרות, ודרור אטרי מאיגוד חברות הניקיון. הם הרוויחו את זה ביושר. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
