ההוצאה הלאומית לחינוך ב-2008 עמדה על 60.3 מיליארד שקל

ההוצאה הלאומית לחינוך כוללת את ההוצאה השוטפת בכל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים בכל הדרגים - החל מהחינוך הקדם-יסודי ועד להשכלה הגבוהה. ההוצאה מחולקת לשניים: הוצאה ציבורית של המדינה והרשויות המקומיות והוצאה פרטית של משקי בית ותרומות ומענקים שנתקבלו בארץ ובחו"ל. ההוצאה הפרטית לחינוך באה לידי ביטוי בתשלום שכר לימוד, קניית ספרי לימוד, שיעורים פרטיים וכן תרומות ומענקים למוסדות חינוך שנתקבלו בארץ ומחו"ל.

על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), אחוז ההוצאה הציבורית של המדינה לחינוך ירד אמנם ב-2008 ל-75% לאחר שעמד על 76%-77% בשנים 2004-2007 אך החלק הכמותי עלה בכ-3 מיליארד שקל ל-45.2 מיליארד שקל. במקביל, עלה שיעור ההוצאה הפרטית לחינוך ל-25% מכלל ההוצאה הלאומית לחינוך ועמד על כ-15 מיליארד שקל.

רוב שירותי החינוך (88%) סופקו לאוכלוסייה במוסדות חינוך של הממשלה, הרשויות המקומיות ובמוסדות ללא כוונת רווח שממומנים על ידי המדינה. שאר שירותי החינוך (12%) סופקו על ידי מוסדות חינוך שעיקר מימונם הוא ממקורות פרטיים וכן כאלה המושתתים על בסיס עסקי (כמו שיעורים פרטיים, ספרי לימוד וכדומה).

עוד עולה מהנתונים כי אחוז ההוצאה על חינוך מכלל הוצאותיהן של הממשלה והרשויות המקומיות עלה בשנים האחרונות ועמד ב-2008 על 14.4% לעומת 13.6% ב-2004.

בהלמ"ס מבהירים כי נתוני 2008 הם נתונים ארעיים והנתונים המפורטים והמעודכנים ביותר נוגעים לשנת 2005. על פי נתונים אלה, עיקר ההוצאה הפרטית לחינוך באה לידי ביטוי בחינוך העל-יסודי (ככל הנראה, עבור הכנות והשלמות לבגרויות), בחינוך הקדם-יסודי (גני ילדים פרטיים) וכן בהשכלה הגבוהה (מכללות פרטיות, למשל).