יוצאים מהקניון, הולכים לסרט

דוד עזריאלי, בעלי רשת קניוני עזריאלי, הקדים בראשית החודש תרופה למכה. האחרון הביא לסיומו בטרם עת של החוזה בין קניון עזריאלי בת"א וקניון מלחה בירושלים לבין רשת בתי-הקולנוע "גלובוס גרופ" שפעלה בתחומם, ויכניס במקומה את רשת ההלבשה הבינלאומית הפופולארית H&M. עזריאלי, כמו איש העסקים לב לבייב שעשה זאת לפניו (קניון רמת-אביב בבעלותו ניתק לפני כשנתיים את התקשרותו עם רשת קולנועי "לב", מ"ש), כנראה יודע לאן נושבת הרוח: המגמה של מעבר בתי קולנוע מקניונים למתחמי קולנוע מפוארים מתרחבת, ואם קיימת הזדמנות עסקית המאפשרת התרה של החוזה בטרם סיומו, רצוי לנצלה מבעוד מועד, לפני שבתי הקולנוע אשר בקניוני הערים הגדולות יהפכו לבתי קברות לסרטים.

נכון לכתיבת שורות אלה, להלן הרשימה המעודכנת של הקניונים שהחליטו להיפרד מבתי הקולנוע: קניון עזריאלי וקניון רמת-אביב (ת"א), קניון מלחה (ירושלים), קניון הזהב וקניון רוטשילד (ראשון לציון), קניון סביונים (יהוד), קניון קנאור (אור יהודה), קניון שאול המלך וקניון אביה (באר-שבע), וקניון מול הים (אילת).

חשוב להדגיש כי מגמה זו מתייחסת בעיקר לערים הגדולות, אך השלכותיה מיטיבות עם יישובים קטנים המרוחקים מבירת הכרמל, לב גוש דן או ירושלים. רשת "גלובוס", לכאורה זו שהפסידה את קהל הקניונים, עשויה לחזק מעמדה ביישובי הצפון והדרום, ובמילים אחרות: תציע מענה לכמה מן הפריפריות, שבהן לא פועלים סינמטקים, ותושביהן צופים בסרטים באמצעות פרויקטים של המועצה הישראלית לקולנוע והקרן הישראלית לקולנוע, המקיימות הקרנות יזומות של סרטים ישראליים ומשפצות בתי קולנוע שהוזנחו.

במהלך 2010 ייפתחו בתי קולנוע בין השאר בעפולה, בכרמיאל, ובזיכרון יעקב. נסייג ונאמר שאין בכך מענה מלא לכ-250 אלף תושבי מדינת ישראל, שכדי לצפות בסרט על המסך הגדול, עליהם לגמוא מרחק שבין חצי שעה ל-45 דקות.

סיכון לא מחושב?

המגמה של מעבר למתחמי קולנוע ייעודיים החלה בראשית העשור:

בשנת 2002 הוקם בצומת גלילות ה-"סינמה סיטי"- מתחם קולנוע גרנדיוזי מבית "יונייטד קינג" - חברת ההפקות והפצת הסרטים של משה אדרי, הכולל 23 בתי קולנוע ויותר מ-3,000 מושבים. בתעשיית הקולנוע היו שהגדירו את הפרויקט השאפתני כהימור מטורף, כסיכון לא מחושב, ומבחינתם בצדק: רשתות בתי הקולנוע הגדולות, במשכנם בקניונים, היוו חלק בלתי נפרד מתמהיל הבילוי שהציע הקניון, ול"סינמה סיטי" הצעיר לא הייתה כמעט כל אטרקציה בידורית, מעבר למבחר גדול של סרטים. אך שפע הסרטים, כמו גם הנוחות ואיכות הצפייה, הציפו את המתחם במבקרים שביקשו חוויית צפייה משופרת.

כיום, שבע שנים אחר-כך, "סינמה סיטי" נחשבת לסיפור הצלחה. רשת קולנועי "סינמה סיטי" אוחזת כיום בנתח שוק של כ-25% מהשוק בישראל, כאשר מתחם "סינמה סיטי" בגלילות לבדו נוגס בנתח של כ-20% מהשוק בישראל (הכנסות של כ-70 מיליון שקל רק ממכירות כרטיסים, כשהענף כולו מגלגל כ-350 מיליון שקל בשנה). בקרוב ייפתח קומפלקס חדש של "סינמה סיטי" במערב ראשון-לציון, וגם המתחרים - "יס פלאנט", בבעלות "יס" ו-"פורום פילם", לא שוקטים על השמרים: אשתקד נחנך בחיפה מתחם קולנוע גדול ממדים, הגדול במדינה, הכולל 23 בתי קולנוע. כעת עיניהם של בעליו נשואות אחר ערים גדולות אחרות. רשתות "לב", "סינמה סיטי" ו-"יס פלאנט" יחזקו נוכחותן בערים אילת, ירושלים וראשון-לציון.

"ההצלחה העצומה של 'סינמה סיטי' הוכיחה שהקולנוע לא זקוק לעוגן של קניון", אומר בראיון ל"גלובס" אבי אדרי, מנכ"ל "סינמה סיטי", ומוסיף כי "סינמה סיטי" עשה מהפכה בתרבות הבילוי ובתפישת הקולנוע כבילוי. אדרי: "פעם היה בישראל קניון אחד, והבילוי של עם ישראל היה ללכת לקניון. כיום, כשתחת כל עץ רענן קם קניון, לא מדובר עוד במקום בילוי, אלא במקום שבאים אליו בשביל לקנות. הקונספט שלנו הוא להציע מתחם בילוי איכותי לתרבות ובידור. קולנוע הוא בידור, ומתחם בידור שמרכז בתי קולנוע, הולם יותר מבית קולנוע בתוך מרכז קניות ופנאי".

צוחקים על המיתון

הנה מיתוס שזו העת להפריך: שלא כפי שנהוג לחשוב, המיתון לא הביא לירידה בכמות המבקרים בבתי הקולנוע. ההפך הוא הנכון: לדבריו של דני כפרי, יו"ר התאחדות בתי הקולנוע, "מתחילת 2009 נרשמת עלייה דרמטית במכירות כרטיסים לקולנוע - עלייה של כ-15% מהתקופה המקבילה אשתקד, ואסור לשכוח שהשנה אנחנו חווים מיתון". ובאופן כללי חל שיפור משנת 2005, שנת השפל בקופות בתי הקולנוע בעשור הנוכחי (8.37 מיליון צופים, לעומת 10.27 מיליון צופים בשנת 2000, ו-9.15 מיליון צופים ב-2007 וב-2008. הערת ביניים: המיתון יפגע כפי הנראה בבתי הקולנוע בעוד שנתיים, כשייצאו לאקרנים סרטים שמופקים בשנה הנוכחית בארצות הברית: בתקציבים נמוכים ובכמות קטנה בהשוואה לעבר.

על-פי חישוב הכנסות ענף בתי הקולנוע ב-2008, מכירות הכרטיסים בבתי הקולנוע בארץ הסתכמו ביותר מ-320 מיליון שקל. מתוכם נותרים בקופת רשתות בתי הקולנוע כ-154 מיליון שקל (מתוך מחיר קמעונאי של 35 שקל לכרטיס, בית הקולנוע מרוויח 16.80 שקל לפני מע"מ. יתרת הסכום מתחלקת בין המפיץ שמשפה את מפיקי ויוצרי הסרט, ובין התאחדות בתי הקולנוע).

הקהל מצביע ברגליו

באופן מפתיע, טרם נעשה בישראל מחקר שוק מקיף הבוחן קניונים על-פי מידת החוזק של מותגיהם.

אם היה כזה, המחקר היה ודאי עומד על היחס בין אטרקטיביות הקניון לכמות הקהל שמגיע לקולנוע שבתחומו, וחושף כי בניגוד לעבר, כיום קניון אינו מהווה מקדם משיכה עבור קהל שסיבת בואו הינה בילוי בבית קולנוע.

אם היה נערך בישראל מחקר העוסק בהתנהגות צרכני קולנוע, ניתן היה להעלות ממנו כמה נתונים חשובים ומעניינים על הרגלי הצפייה של הקהל הישראלי שוחר הקולנוע. למשל: האם הסרט הוא זה שקובע, או האם מבחר הסרטים במתחם? או, עד כמה קרבה של קולנוע לביתו של הצופה, מהווה שיקול בבחירת בית הקולנוע? ובכלל, האם צפייה בסרט נובעת מהחלטת בילוי ספונטאנית? האם חלק ניכר מהקהל "נאמן" לבתי קולנוע מסוימים? על שאלות אלה ואחרות, אין להתאחדות בתי הקולנוע, כמו לרשתות בתי הקולנוע ולמפיצים, תשובות. אף לא לשאלה המתבקשת מכל: האם מיקום בית הקולנוע מהווה שיקול ברכישת זכויות להפצת סרט? מה שבטוח הוא שכשמציעים לקהל חוויית צפייה שאין לה תחליף בטלוויזיה, במחשב או באולם עם מקומות ישיבה צפופים וסאונד בינוני (חוויה ששמורה לבתי קולנוע בקניונים) הוא בהחלט מצביע בכיסו. *