שוב עומדים עלינו לכלותנו

הצעת חוק המונחת על שולחן הסנאט בארה"ב מבקשת להעניק לנשיא המדינה סמכות להכריז על "מצב חירום בסייברספייס" ואף ליטול לעצמו את השליטה על רשתות אינטרנט אזרחיות, כמו גם גישה בלתי מוגבלת למחשבים פרטיים - כולל היכולת לנתק מהרשת את מי שיראה לנכון, לבצע בדיקות וסריקות תקופתיות של מאגרי מידע (כולל הודעות מייל), ועד לרמת מתן אישורי עבודה פרטניים לעובדים בתעשיית ה-IT.

מה שממשל בוש ניסה לעשות מאז 11 בספטמבר 2001 ולא הצליח, בא הממשל הצעיר, השמח, הפתוח, המקוון, המעודכן והליברלי של ברק אובמה ועושה תוך מספר חודשים. כמו שהגדיר את זה אחד האתרים: חלומו הרטוב של דיק צ'ייני. שליטה מוחלטת, כוח בלתי מוגבל. כך הצטרפה לשורות מאוכזבי אובמה קהילת האינטרנט.

הצעת החוק סופגת ביקורת מגופים העוסקים בפרטיות ובזכויות אזרח דיגיטליות, הטוענים שמדובר בחוק מסוכן שיאפשר לממשל ולגופי המודיעין והשיטור הרבים בארה"ב לעקוב אחרי כולם. ויש גם ביקורת רבה מאנשי מקצוע.

חלקם טוענים, כי הדבר פשוט בלתי אפשרי טכנית, וחלקם טוענים שלממשלה אין את הכלים לעשות דבר כזה, ושבסוגיות של אבטחת מידע עדיף תמיד הסקטור הפרטי, או לפחות שיתוף פעולה איתו.

מי מחליט על "מצב חירום"?

הצעת החוק, כדרכן של הצעות חוק מהסוג הזה, מרשה לעצמה להיות מעורפלת במיוחד ולהשאיר כמה שיותר ליד הדמיון הרעה. לא ברור מהו בדיוק אותו "מצב חירום", לא ברור מי יחליט עליו, לא ברור באילו נהלים, איך יופעלו הסנקציות, לא ברורה מידת האחריות והסמכות של הממשלה על הגופים הפרטיים, לא ברור מי בדיוק ייתן את אישורי העבודה לעובדי ההיי-טק ומה יהיו הקריטריונים. לא ברור מי יקרא את המיילים של האזרחים, למה, ומה יעשו איתם.

בינתיים, מסרבים דוברים של הממשל לענות לשאלות שהעבירו ארגונים ורק אומרים: "חובתנו להגן על האזרחים".

כדרכן של הצעות חוק מהסוג הזה - וכשאני אומר "הסוג הזה" אני מתכוון להצעות שנותנות לממשלות כוח שלא צריך להיות להן - בגבן נושבת רוח היסטרית ("האינטרנט הזה - איזה פחד!") והמציאות משורטטת בקווים גסים: "אנחנו" חייבים להגן על עצמנו "בכל מחיר" מפני "הם". מי זה "הם" ? זה כמו בהתאהבות: כשנראה אותם, נדע מיד, וגם נדע מהו אותו "בכל מחיר".

יהיה מעניין לעקוב אחרי המאבק שהולך ומתחמם סביב הצעת החוק. שיהיה ברור, אני לא מציג את זה בלעדית כמאבק של הממשלה הרעה נגד התאגידים הטובים. לממשלה יש אינטרס, אפילו חובה, לשמור לעצמה שליטה מסוימת בתשתיות, ותשתיות המידע חשובות כמו תשתיות התנועה, למשל.

מצד שני, לתאגידי המידע יש אינטרסים משלהם, ובטוח שהם לא מתנגדים לחוק רק בגלל הפרטיות שנפגעת. ממש אכפת להם. מה שמטריד אותם הרבה יותר זה סעיף 201 בהצעת החוק הקובע שכל החברות יהיו חייבות לספק כל מידע לממשלה כשזו תדרוש אותו מהן.

זו לא הפעם הראשונה, וגם לא האחרונה, שממשלות מנסות ליטול לעצמן שליטה על רשת האינטרנט. בכל דור ודור - ובאינטרנט דור זה עניין של חודשים - עומדים עלינו לכלותנו: ממשלות תאבות שליטה ופוליטיקאים תאבי כוח. האם גם מהמאבק הזה נצא מחוזקים? אני כבר לא כל-כך בטוח.