לא מכירים בחוקי הג'ונגל

ז'ואן אוליבר יושב במשרדו הריק במהלך הפסקת צהריים, מוצא לעצמו קצת שקט בתוך שוק ההעברות הסוער. במהלך השעה הבאה ינסה מנכ"ל ברצלונה להסביר לי איך מצליח מועדון כדורגל לרשום בעונה אחת הכנסת שיא של 400 מיליון אירו, ואיך בתוך תעשייה כל כך בזבזנית שבעיקר שואבת כסף, מסיים המועדון ברווח זו השנה השישית ברציפות.

מתברר שהמועדון שיחל ביום רביעי את המסע להגנת התואר האירופי, הוא גם עסק ראוי לכל דבר. כזה שלא מוכן להפסיד כסף.

אוליבר הוא אחד מהמנכ"לים החדשים שנכנסו לכדורגל, כזה שהגיע בכלל מעולם העסקים - במקרה שלו מקבוצת הפייננשל טיימס. הוא מסביר שהמודל הכלכלי של בארסה מתנהל שונה לגמרי מזה שנהוג היום בכדורגל האירופי. "יש לנו שני יסודות משמעותיים", הוא אומר. "הראשון הוא להעמיד את הקבוצה הטובה בעולם, אבל כל זאת מבלי שתצטרך לבזבז סכומי עתק על שחקנים. הדוגמה הטובה ביותר לזה היא גמר הצ'מפיונס ליג בעונה שעברה ברומא, אליו הגענו עם שבעה שחקנים שהם תוצר האקדמיה של בארסה. סכום הרכישה הכולל שהוצאנו על שחקנים ששיחקו במשחק הזה היה פחות מ-70 מיליון אירו. אנחנו משקיעים כסף כדי לגדל שחקנים, לא רק כדי לקנות שחקנים. וזו לא רק אסטרטגיה כלכלית, אלא גם חלק מהזהות של המועדון".

אני מזכיר שלבארסה גם יש מזל לא קטן. שלושה תוצרים מהאקדמיה שלהם - ליאו מסי, צ'אבי ואנדרס אינייסטה - נכנסים גם ל-11 השחקנים הטובים בעולם היום. "כן, זה נכון שהון אנושי נמצא בעולם תמיד", אומר אוליבר. "ואתה לא יכול להוציא את כל השחקנים מהאקדמיה שלך. אבל עובדה, אנחנו הצלחנו להוציא 6-7 שחקנים משם".

"סקסיות?" לא אצלנו

זה לא שמועדונים אחרים לא מצליחים לגדל שחקנים מבטיחים, ההבדל הוא שבברצלונה לא חוששים לתת לילדים האלו את הצ'אנס לעלות למגרש גם במשחקים גדולים. זה מקטין את התלות של בארסה בשוק ההעברות הפרוע.

"עולם הכדורגל בדרך כלל מתנהל על פי מטרות ויעדים קצרי טווח. מועדונים מבזבזים סכומים לא פרופורציונליים ופועלים באימפולסיביות כשהם מגיעים לעניין של רכש שחקנים. יש לך תמיד את הפיתוי שאם תרכוש שניים או שלושה שחקנים, תצליח לשמר את המצב או להחזיר אותו לקדמותו. זה כנראה מה שהיה בעבר בצ'לסי, ומה שקורה עכשיו אצל מנצ'סטר סיטי וריאל מדריד".

זה לא סוד שמועדונים מסוימים - בדגש על ריאל מדריד - רוכשים כוכבים כחלק מתוכנית השיווק שלהם. האם בארסה תעשה דבר כזה? "לא", פוסק אוליבר, שנזהר מאוד שלא להזכיר את היריבה העיקרית ממדריד. "הדרך הטובה ביותר לנצח, לפחות עבורנו, היא לבנות קבוצה להרבה שנים, בדרך כלל מהרגע שהילדים האלו מאוד צעירים באקדמיה. אם אתה בונה את האסטרטגיה המסחרית שלך על שחקן אחד, אתה עלול להיקלע למצב נזיל מאוד. המקרה של לוס אנג'לס גלאקסי הוא הדוגמה הטובה ביותר לקבוצה שביססה את כל האסטרטגיה שלה על שחקן אחד (דייויד בקהאם). בסופו של דבר, אם אתה קונה שחקן לפי רמת הסקסיות שלו, אחר כך תהיה לך בעיה להחליט איזה שחקנים להעלות למגרש".

משלמים בונוסים, ומחייכים

מה אבן היסוד השנייה במודל של בארסה? לבנות מותג עולמי לטווח ארוך. זה נשמע ברור אמנם, אבל רוב מועדוני הכדורגל חיים את הרגע. למשל, כשהם חותמים על חסויות חולצה. ברצלונה, לעומת זאת, משלמת ליוניצ"ף כדי לשים שמו של ארגון הצדקה על החולצה. ככה כל מי שמדליק טלוויזיה, בכל מקום בעולם, מבין מיד מדוע בארסה מגדירה את עצמה "יותר ממועדון כדורגל".

אוליבר טוען כי ההתרחבות של המותג ברצלונה היא זו שמכניסה להם כסף, בעצם זה שהיא מייקרת את החוזים המסחריים. לדבריו, ההסכמים של המועדון עם הטלוויזיה (116 מיליון אירו בעונה האחרונה) ועם נייקי (30 מיליון אירו, לפני בונוסים) הם "החוזים הגדולים ביותר שיש למועדון ספורט בעולם. הדבר החשוב יותר - ובזה אנחנו באמת מאמינים - שאנחנו מותג הכדורגל החזק ביותר בעולם היום".

המודל הכלכלי עובד בדרך כלל טוב, אבל לפעמים קצת פחות. הנה, בארסה סיימה את 2008 ברווח למרות שלא זכתה בשום תואר, וסיימה ברווח גם בעונה האחרונה שבה זכתה בטראבל. "השנה האחרונה היתה מאוד מורכבת בהקשר הזה", אומר אוליבר בחיוך, "כי היינו צריכים לשלם לשחקנים בונוסים של כמעט 40 מיליון אירו". הלב ממש נשבר.