היזמים נגד העדר

במטרה להבין לעומק את התופעה, שני חוקרים, אולה בנגטסון ופרדריק וואנג מאוניברסיטת אילינוי, ערכו מחקר מדעי בנושא. המחקר פנה אל יזמים וניסה להבין מה מרגיז אותם אצל אנשי ההון סיכון. החוקרים התבססו על מאגר היזמים הגדול באתר TheFunded, שבשנתיים האחרונות מהווה זירה מקוונת בה היזמים יכולים להביע את חוסר שביעות רצונם מההון סיכון.

המחקר בחן את רמת ההערכה מצד היזמים לגבי "הערך המוסף" של המשקיעים שלהם ואיזה סוג משקיעים הם אוהבים - מוסדיים, פיננסיים, הון סיכון או תאגידיים.

בנוסף, המחקר בחן את הדעה של היזמים במספר קטגוריות: ההיסטוריה המוכחת של ביצועי הקרן, יחס אנשי ההון סיכון להצגת היזמים את רעיונותיהם, התנאים שהציעו אנשי ההון סיכון תמורת ההשקעה, דוגמת מניות מועדפות; היכולת האופרטיבית של המשקיעים ויכולתם לסייע בהקמת ופעילות החברות.

ומה התוצאות? מתברר שלא נמצאו הבדלים גדולים ביחס היזמים לסוגי המשקיעים השונים. מי שזכו לדירוגים נמוכים בקטגוריות שהוגדרו, היו דווקא האנג'לים וכן המשקיעים הממשלתיים והתאגידיים.

שני שלבים שונים

מהמחקר עולה שהיזמים מבחינים בשני שלבים עיקריים אצל אנשי ההון סיכון. הראשון הוא שלב החיזור, בו היזמים מציגים את מרכולתם ומקווים לקבל השקעה והשני הוא השלב בו העסקה נחתמת והחיבור בין היזמים למשקיעים הופך לשותפות של ממש.

היזמים, כך מתברר, מעריכים את אנשי ההון סיכון בשני השלבים באופן שונה. כך למשל, ליחס האנושי יש יותר חשיבות מבחינת היזמים בשלב הראשון. הם מאוד נעלבים ונוטרים טינה אם מתנהגים אליהם בחוסר בנימוס בשלב הצגת הרעיון.

אבל בשלב השני, של השותפות, הדברים משתנים ואז חשוב ליזמים יותר כיצד מתאים איש ההון סיכון למיזם, איזו תועלת יש לו בתחום הספציפי שבו החברה פועלת ולא פחות חשוב - כמה כסף יש לו בקופה כדי להמשיך ולהשקיע בחברה בשלבים המאוחרים יותר.

המסקנות הסופיות הן מגוונות. מבין הטענות שעלו, בעיני היזמים מצטיירת תמונה של אנשי ההון סיכון כמי ששומרים על שכבות שומן בריאות, תודות לדמי הניהול, בשעה שהם - היזמים, מקימים חברות אבל לא מצליחים להתעשר מזה. את היזמים גם מקומם שרבים מאנשי ההון סיכון הפעילים כיום, הם כאלו שהצטרפו לתעשייה אחרי הבועה, מבלי לדעת את העבודה.

האתגר: לעניין את המשקיע הראשון

בישראל המצב דומה ושונה. לא נתיימר לשמש שופר ליזמים, אבל נדמה שבאופן כללי, ליזמים הישראלים יש טענות דומות כלפי אנשי ההון סיכון המקומיים. בכלל זה עולות טענות כלפי ההשקעה ה"עדרית", כלומר חוסר היכולת והרצון של המשקיעים המקומיים לקחת סיכון אמיתי ברעיונות שאינם מיינסטרים.

צד אחר של ההתנהגות העדרית הוא שמיזם יזכה לעניין בקרב המשקיעים, בעיקר אם משקיעים אחרים כבר גילו בו עניין. למעשה, המשימה הקשה של היזמים המקומיים היא לעורר את העניין מצד המשקיע הראשון. כשזה יגלה רצון להשקיע, ינוע אחריו שאר עדר המשקיעים.

מבחינת התנאים שמציעים אנשי ההון סיכון המקומיים, ניכר הדמיון למה שעולה מהמחקר שפורסם ואף ביתר שאת. כך, בעוד בארה"ב המשקיעים מנסים לפשט ולהציע תנאי השקעה נוחים והוגנים יותר כלפי היזמים, המשקיעים הישראליים, להוציא מספר צדיקים, עדיין דבקים בתנאי השקעה קשוחים. תנאים, שבאווירה הכלכלית של העשור האחרון, לא פעם משאירים את היזמים בלא כלום.