בן סהר - עילוי?

אני מתקשה להימנע מהמחשבה על גלעד שליט היושב בכלא בעוד בן סהר ממשיך לשבת על ספסלים באירופה

בן סהר, למי שלא מכיר אותו, הוא כדורגלן שהתחיל את דרכו בנוער של הפועל תל אביב. כשהיה בן 17, קיבל חוזה בצ'לסי האנגלית ועבר למחלקת הנוער שם לאחר שהגיע להסדר עם צה"ל. בימים אלה אמור סהר להגיע ארצה כדי לשחק בנבחרת נגד מולדובה. הוא אמר שלא יגיע מחשש ששלטונות צה"ל יעצרו אותו, כיוון שלא עמד בהתחייבויותיו. בסוף, צה"ל חזר בו והחליט לאפשר לסהר לבוא מבלי שייעצר, תמורת התחייבות שלו לעשות טירונות בחודשי הקיץ.

קראתי את הידיעה הזאת ותמהתי: למה בכלל זוכה סהר ליחס מועדף? פניתי לדובר צה"ל, ובתשובתו נאמר כי "צה"ל מכיר בכך שלעיתים מונחת בפני יחידי סגולה ("עילויים"), הזדמנות חד-פעמית להכשרה מקצועית מחוץ לישראל, אשר יכולה לתרום תרומה משמעותית ואף מכרעת להמשך התפתחותם המקצועית". זה, כמובן, לחלוטין הוגן והגיוני. על פי מדיניות זו קיבל סהר היתר לבצע את שירותו בתקופות של פגרה. כאמור, הוא הפר התחייבות זו ולא הגיע.

אבל השאלה היא אחרת. סהר קיבל את הסידור המיוחד במסגרת הכללים הנוהגים לגבי "יחידי סגולה", כלשון צה"ל, ו"עילויים". אני לא יודע אם כאשר עבר לצ'לסי הוא אכן ענה להגדרות אלה, אבל נדמה לי שכיום כבר ברור שהוא הכל חוץ מעילוי יחיד סגולה. למעשה, הוא התגלה כשחקן פחות מבינוני, הוא עבר בין קבוצות אזוטריות באנגליה, הולנד, ועכשיו ספרד (אספניול), ובכל מקום לא ראה דשא, אלא בעיקר חימם את הספסל. העילוי שלנו הצליח להיכשל אפילו בקבוצה עם השם דה חראפשחראפ. שיתופו בנבחרת נובע בעיקר מפרובינציאליות הנותנת קרדיט על השתייכות לקבוצה "אירופית", ולא משנה אם באספניול סהר לא נמצא ראוי לשחק אפילו לצד השחקנים הבינוניים ומטה של קבוצה זו.

על רקע זה, למה צה"ל בכלל מתמקח עם סהר ועם אמו בעלת הפה הגדול, כאשר כבר ברור שהוא אינו עונה לקריטריונים? יש כאן פגיעה ממוקדת ובוטה בעקרון השוויון בשירות בצבא. יש צעירים מוכשרים באמת, בתחומים שונים, שהולכים לצבא כמו כולם. אולי זה פופוליזם דמגוגי, אבל אני מתקשה להימנע מהמחשבה על גלעד שליט היושב בכלא בעוד בן סהר ממשיך לשבת על ספסלים באירופה.

רווח נקי

מסתבר שאין רע בלי טוב, וזה נכון אפילו לגבי דו"ח גולדסטון: היום (ב') התבשרנו שבוגי יעלון ביטל נסיעה לבריטניה.