אנונימים בפרשת לבייב

בגיליון "גלובס" מיום ג' (6-7.10.2009) פורסמה כותרת ראשית: "זו שטות לבקש מלב לבייב להזרים 1-1.5 מיליארד שקל". הדברים נאמרו בתגובה לדרישה מלבייב, שפורסמה קודם לכן, להזרים את הסכום הזה, או את חלקו הגדול, לחברת אפריקה ישראל לצורך תשלום חובותיה. על האדם שהעלה את הדרישה נאמר כי "הוא חסר ניסיון ומחפש תקשורת, ההתלהמות שלו מיותרת" וכו'.

מי מהשניים צודק? האם מבחינת טובת הנושים יש מקום לדרישת ההזרמה מלבייב? האם יש לו או אין לו הסכומים האלה? אין לדעת. יש משא ומתן, ייקח זמן עד שהעובדות יהיו מגובשות. אבל מה כן ידוע כבר בשלב הזה? שלדרישה מלבייב להזרים יש זהות - רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות, בעוד שהטענות נגד דרישה זו הן אנונימיות ומובאות בשמו של "מקורב למו"מ".

לא משחק הוגן

כאשר מצטטים מקור לא מזוהה, הקורא לא יכול לדעת במי מדובר. האם האיש "מקורב למו"מ" מהצד של לבייב, של הנושים, של פסגות, של אפריקה ישראל? לך תדע. זה עוד נדבך בתופעה ההולכת ומתפשטת של פרסומים אנונימיים שיכולים להיות מאוד מטעים ואפילו מזיקים. דובר אנונימי יכול לומר הכל, גם דברים שאין להם שחר. לקורא אין האפשרות לדעת איזה משקל לתת לדברים, כי אינו יודע מפיו של מי יצאו. כל זה מעמיד את הדובר שכן מזדהה בעמדת נחיתות. הוא לא יכול לדעת בפני מי עליו להתגונן, בעוד שהגורם האלמוני כן יודע. לא בדיוק משחק הוגן.

גם ל"דה מארקר" יש "מקורב למו"מ" משלו - אבל בכיוון ההפוך. אם המקורב של "גלובס" בא להגן על לבייב, הרי המקורב של "דה מארקר" דווקא "מכניס" לו בכותרת הראשית: "מנהלי אפריקה חוששים מחקירה, וזו הסיבה להתנגדות החברה לפירוק". גם כאן לא ידוע מי עומד מאחורי ההאשמה ומה משקלה. האם יש בה ממש כלשהו או שהיא באה לזרות חול?

מבחינתי קיימים בשלב זה רק דבריו של רועי ורמוס, כי אני יודע מי המדבר, מה תפקידו, מה האינטרס שלו. לדברים המובאים מטעמו של אדם בלי שם אני לא מוכן להעניק אמינות, אדרבה - אני חושד בדיוקם ובאמיתותם. כי אחרת, למה לא להזדהות?

יפה אמרת, ברוורמן

הפרזיט ללא תיק, אבישי ברוורמן, שכדי לכסות על העדר התיק קיבל את התואר המפוברק "השר לענייני מיעוטים", אמר היום שבמהומות הר הבית אשמים גם יהודים קיצונים הדוחפים לפרובוקציה. כדי לומר את האמת הזאת באווירה הקיימת, צריך אומץ מסוים. יפה. *