הגרעין הקשה

על המדינה להיערך נכונה במישור התעסוקתי חברתי לתקופת ההתאוששות הכלכלית שבפתח, על מנת למזער את ההשלכות השליליות שיש להרעה בגרעין הקשה של האבטלה, בעוד השכלול והתחכום הטכנולוגי הנדרשים בייצור מתקדמים במהירות.

רבים מאיתנו מתבוננים בדאגה מדי חודש בדו"ח האבטלה ומתמקדים בבלתי מועסקים מכוח העבודה האזרחי. תשומת לב מופחתת ניתנת לשיעורם של אלו שאינם מועסקים תקופה ממושכת (הגרעין הקשה של האבטלה). אולם, דווקא בעת האטה כלכלית, נתון זה הופך חשוב ביותר. זאת משום שהחברות התעשייתיות מנצלות תקופה זו, או מתמודדות אותה (ניתן לראות זאת בשתי הדרכים) על מנת להתייעל. אגב כך הן משפרות את הלימות ההון האנושי, על ידי הכשרה מקצועית מוגברת, השתכללות טכנולוגית, אימוץ אמצעים מתוחכמים יותר ושדרוג היערכותן לביקוש למוצריהן ושירותיהן ולהתחזקות התחרותיות בתום המשבר. כשהמשבר מלווה בנוסף בהתחזקות במטבע המקומי, כפי שקורה אצלנו, החברות מנצלות זאת על מנת להחיש את מאמצי ההצטיידות, תוך רכישה מוגברת של מכונות מתקדמות וציוד משופר בחו"ל.

בנסיבות הללו, כל פרק זמן נתון של היעדרות מכוח העבודה כרוך אחר כך בהסתגלות וצרכי התאמה גבוהים יותר, כשהעובדים מבקשים לשוב למעגל התעסוקה. לעיתים, ההשלמות הללו עלולות להיות כה גדולות, עד כי עובדים לא מעטים לא יוכלו לעמוד כלל בדרישות החדשות. יו"ר ה-Fed הקודם, אלן גרינספן, התבטא לאחרונה באומרו שאנשים שאינם עובדים תקופות ארוכות (ששה חודשים לפחות) מאבדים בסופו של דבר את כישוריהם. ההשלכות החברתיות ממצב זה ברורות: שיעור האבטלה הטבעי יהפוך גבוה יותר וכך גם האתגרים התעסוקתיים עמם יצטרכו המדינה והחברה להתמודד. דברי גרינספן מוכיחים שזו בעיה גלובלית באופייה ואינה נחלתם של משקים בודדים.

לפי נתוני הלמ"ס, בין הרבעון הרביעי אשתקד לרבעון השני השנה (בחודשים הללו היה המשבר במלוא חריפותו) פחת שיעורם של אלו שחיפשו עבודה זמן קצר יחסית (8-1 שבועות) מ-37.9% ל-33.6%, בעוד שיעורם של אלו שחיפשו עבודה זמן ארוך יחסית (27 שבועות ויותר) גדל מ-32.9% ל-35.1%. בד בבד פחת שיעור השינוי החודשי במספר התביעות הראשונות לתשלום דמי אבטלה מ-6.1% ל-1%, ואילו שיעור השינוי במספר תביעות ההמשך ירד הרבה פחות: מ-5.4% ל-3.5%. ממצאים אלה מצביעים על עלייה בחלקם של הבלתי מועסקים תקופה ממושכת מסך הבלתי מועסקים.

במקביל ירד מספר משרות השכיר בתעשיות העילית והמעורבת עילית ב-2% כל אחת, בעוד בתעשייה המסורתית והמעורבת מסורתית ירד מספרן בשיעורים חדים יותר: 3% ו- 6%, בהתאמה. בדומה, מספר שעות העבודה למעשה ירד בין 2% ל-3% בשתי הראשונות, ואילו בשתי האחרונות הצטמצם מספרן ב-4% וב-8%, בהתאמה. אכן, המשבר הוליך כמובן לירידה בתשומת העבודה בתעשייה, אך הנתונים הללו ודומיהם מצביעים על כך ששכירים רבים יותר מועסקים עתה בתחומים בעלי עצימות טכנולוגית מתוחכמת יותר מאשר בתחומים בעלי עצימות נמוכה.

לכן, על המדינה להיערך נכונה במישור התעסוקתי חברתי לתקופת ההתאוששות הכלכלית, על מנת למזער את ההשלכות השליליות שיש להרעה בגרעין הקשה של האבטלה, בדיוק כשהשכלול והתחכום הטכנולוגי הנדרשים בייצור מתקדמים במהירות.