הנקראות ביותר

לאורה הכפולה

לאורה ריבלין מככבת בהצגה החדשה "הרפר ריגן" בתיאטרון גשר, כשלצידה כבמאי בעלה לשעבר עודד קוטלר ובעלה על הבמה דב גליקמן. המחזה הוא מסע גילוי עצמי מטלטל של הגיבורה, שיש לו פוטנציאל לחלחל גם לחייה במציאות. ריבלין: "אני עדיין מחפשת את עצמי בדמות הזו"

הרפר ריגן, אישה באמצע החיים, נשואה ואם לבת 17, עוזבת את ביתה ומשפחתה, אחרי שבעלה שצילם תמונות חושפניות של ילדים מואשם כעבריין מין. היא יוצאת למסע גילוי עצמי במהלכו תפגוש שרשרת הזויה של טיפוסים מהצד האפל של החברה, ובסיומו תיאלץ לקבל החלטה קשה: פירוק כל מה שבנתה בחייה או השלמה כואבת עם המציאות ממנה ניתן יהיה, אולי, לבנות עתיד חדש.

זהו הבסיס למחזה "הרפר ריגן", מאת סיימון סטיבנס, שעלה באחרונה בתיאטרון גשר בעיבודו ובבימויו של עודד קוטלר. את הדמות הראשית מגלמת לאורה ריבלין, אשתו לשעבר של קוטלר, ואת הבעל מגלם דב גליקמן. כל השלושה מגיעים לראשונה לתיאטרון שייסד הבמאי והמנהל האמנותי יבגני אריה לפני 18 שנים.

דובל'ה גליקמן, ליאורה ריבלין, הרפר ריגן / צלם יחצ

גליקמן וריבלין ב"הרפר ריגן"

מפגש פסגה? קוטלר לא מכחיש. "הפעם האחת בעבר בה הייתי בסוג של התנהלות מקצועית מול תיאטרון גשר הייתה בשנת 98', כאשר ביימתי סרט תיעודי על תהליך החזרות למחזה 'השטן ממוסקבה' בו כיכב חיים טופול", הוא משחזר, "מאז נשארתי בקשר עם יבגני אריה, ולפני כשנה וחצי דיברנו על פסטיבל מחזות הרולד פינטר, שבסופו של דבר לא יצא לפועל ובמקומו התקיים רק פסטיבל קריאת מחזות שלו.

"חשבתי להציע ליבגני לביים מחזה של פינטר בגשר, והוא נתן לי עותק של 'הרפר ריגן' וביקש שאקרא. את המחזאי, סיימון סטיבנס, הכרתי בעיקר בזכות מחזה אחר שלו בשם 'פורנוגרפיה' שראיתי בלונדון והיה מבריק בעיניי. קראתי גם את 'הרפר' וגיליתי טקסט נפלא. עמוק, רגיש, מלא רבדים ותת-רבדים".

* איך הייתה העבודה בגשר? עם הוותק שלך נדיר לעשות משהו בפעם הראשונה.

"נכון, ואני מודה שאני בסוג של התאהבות. המקום הזה הוא תיאטרון אמיתי, נקי משיקולים מסחריים שעולם הבמה המקומי שוחה בהם. אני יושב באולם ומרגיש שאני נושם תרבות. אתן דוגמה. במחזה המקורי סטיבנס נתן אופציה ללהק שבעה שחקנים, וארבעה מתוכם יגלמו יותר מתפקיד אחד כי יש 11 דמויות.

"יבגני שאל אותי ממש בתחילת העבודה: 'אתה מוצא אצלנו שבעה שחקנים שמתאימים לך גם לדמויות הנוספות'? עניתי שלא. בו במקום אמר לי: 'אז תלהק 11 שחקנים'. פריבילגיות ששכחתי כמה טוב לעבוד איתן".

רשימה מכובדת של שחקני תיאטרון גשר לוהקה למחזה, בהם לוסי דובינצ'יק בתפקיד הבת למשפחת ריגן, מיקי ליאון, נטע שפיגלמן, דודו ניב, דניאל צ'רניש, פירה קנטור ועוד. ואולם, מעל הכול מדובר במופע הראווה של ריבלין המופיעה על הבמה בכל הסצנות, בעוד שאר השחקנים מתחלפים ככל שהמסע שלה מתקדם.

כמה ימים לפני העלייה לבמה, קוטלר מקבץ את הצוות באולם החזרות ומתחיל לקצץ את הסצנות במטרה לתחום את התוצר המוגמר בשעה וחצי לכל היותר. חלקם נענים בהשלמה ("זה ממילא אותו כסף"), חלקם נלחמים על כל שורה ("אתה לא יכול לעשות לי את זה"), אבל קוטלר ממשיך בשלו בשלוות נפש של מקצוען היודע שבסופו של דבר המילה שלו תקבע.

"אני מבין התאהבות של שחקן בטקסט", הוא אומר, "באופן טבעי כל אחד רוצה כמה שיותר ביטוי, אבל לפעמים צריך לדעת שגם הסצנה שעל הנייר הכי מרגשת תורמת יותר לתוצאה הסופית אם היא נשארת בחוץ. זה קרה לי רק לפני שנתיים בבית לסין, במחזה 'נערי ההיסטוריה', שם שיחקתי בתפקיד הראשי. הסצנה האהובה עלי ביותר במחזה הושמטה בדקה ה-90, בהסכמתי, כי היה חשוב ותר לסיים את המערכה הראשונה בסצנה אחרת כדי להשאיר קהל ביותר מתח לקראת תחילת המערכה השנייה".

* אתה ממשיך לעבוד כמעט בקביעות, כשחקן ו/או במאי, עם זוגתך לשעבר לאורה ריבלין. זה היה רעיון שלך ללהק אותה גם ל"הרפר ריגן"?

"לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר, ויבגני אריה היו אלה ששאלו אותי באחת מפגישות העבודה הראשונות: 'למה לא לאורה', שבסופו של דבר אכן מגלמת את התפקיד להפליא. בכנות, אני עדיין מופתע מכמות האפשרויות העומדות בפני שנינו כיום בזכות שילוב עבודות הבימוי והמשחק המשותפות. היו ימים במהלך החזרות שעבדנו מבוקר עד ערב על 'הרפר', ואז נסענו יחד לתיאטרון בית לסין להופיע יחד בהצגה 'הבנאליות של האהבה', ולאורה מגלמת שם אישה שונה לחלוטין מהרפר".

"יש משהו בריא כשמדי פעם מגיע מישהו חדש"

ריבלין וגליקמן מגיעים לבמת גשר כעוד שתי חוליות ברשימה המתארכת של "כוכבים מיובאים", שגויסו בשנתיים האחרונות לחיזוק מעמדו של התיאטרון. אחרי משה איבגי ב"הבן הבכור", חנה לסלאו ב"יאקיש ופופצ'ה" ו"טרטיף" ואורנה בנאי ב"רומן בעבודה". לוסי דובינצ'יק, שבעצמה הצטרפה לגשר רק לפני שנתיים וחצי, טוענת שעבור האנסמבל הוותיק מדובר במגמה חיובית.

"כשאני הגעתי השחקנים האחרים פה ראו בזה את הצעד הכי טבעי בעולם, והתייחסו אלי כאילו שנים אני בגשר", היא אומרת, "אבל יש משהו בריא לכל המעורבים בתהליך היצירה כאשר מדי פעם מגיע מישהו חדש שצריך ללמוד אותו. בין אם זה עודד קוטלר כבמאי או לאורה ודב'לה כשחקנים. באנסמבל קבוע יש משהו מחבק ומגונן, ומדי פעם נכון לצאת מזה כי אתה לומד בשלב מסוים להכיר את כל המניירות, הרגישויות, הקצב האישי של כל אחד. צריך שיפתיעו אותך מדי פעם".

* את בעצמך כבר אם. לא נמאס לך לגלם שוב בת 17?

"אני בוחנת כל דמות לגופה, בלי קשר לגיל. מה שאני אוהבת ב'הרפר' זה התפקיד נטו. בחורה שהיא בעצם החוליה המנסה לקשר בין אב שהוא ספק קרבן תמים ספק אשם, ואם המוכנה לסכן את המשך קיומו של התא המשפחתי. זה מקום לא קל להיות בו, דמות שלא קל לגלם, ואתגרים כאלה אני תמיד אוהבת".

מחזה על "קבלה" ולא על "פשרה"

"אני לא מרגישה כמו 'הכוכבת' שהביאו מבחוץ", מדגישה לאורה ריבלין, "בכלל, אני אף פעם לא מרגישה 'כוכבת'. המילה לא נוחה לי, כמו שלא נוחות לי ההצהרות על 'מעבר לתיאטרון גשר'. אני שחקנית ההולכת למקומות בהם מציעים לי את התפקידים המאתגרים והטובים ביותר, ובאותה מידה אני מתמוגגת מכל רגע בשנים האחרונות שלי בבית לסין ובטוחה שאעבוד שם עוד הרבה".

* בשנים האחרונות את מרבה לגלם נשים שבגיל מבוגר עוברות חוויות המטלטלות את עולם הערכים שלהן, ומכריחות אותן לעצבו מחדש. ראה "תפוחים מן המדבר".

"זה נכון, והרפר ריגן היא אכן עוד דמות כזו, רק שמנעד החוויות שהיא עוברת רחב יותר. זה ללא ספק אחד התפקידים הכי מורכבים שגילמתי עד היום, כי כל מפגש שלה עם כל דמות נוספת במחזה מוציא ממנה עוד רגשות, עוד טראומות, עוד תובנות. אני עדיין מחפשת את עצמי בדמות הזו ומוקדם לי לדעת עד כמה החוויה של לגלם אותה תחלחל בסופו של דבר גם לחיי האישיים ומה זה יעשה לי. זה חלק מהסקרנות המלווה כל תהליך חזרות חדש".

"זה מחזה על קבלה", מסכם קוטלר, "בעיניי 'פשרה' היא המילה הלא נכונה, כי הרפר לא מתפשרת על חייה כמו שהיא מחליטה לקבל מצב נתון. פשרה זה לנהל משא ומתן כספי. צד א' דורש חמש, אתה מוכן לתת שלוש, מתפשרים על ארבע וממשיכים הלאה.

"קבלה זה מקום רגשי מורכב בהרבה, כי אתה לא באמת נפטר מהכאב כמו שאתה לומד לחיות איתו. כל מי שחווה פרידה וחזרה לבן זוג, או פרידה ללא חזרה, מבין את המקום הזה. לאהוב מישהו שבעיניך הוא נטול פגמים, פרט למחלוקות יומיומיות פה ושם, זה החלק הקל. לחשוף את האדם הזה בשיא כיעורו, לומר לעצמך: 'אין סיכוי שאוכל להמשיך לחיות עם זה', ואז להחליט בכל זאת להישאר ולהמשיך יחד, זו המשימה הקשה מכל".

"הרפר ריגן" הועלה לראשונה במוצ"ש ה-12 בספטמבר וחזר לבמת תיאטרון גשר ב-7 באוקטובר. *

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות