הסדר החוב של אפריקה ישראל אמור להסתיים עד 6 נובמבר. מדובר בפרק זמן קצר מאוד, כמעט בלתי אפשרי, כדי לגבש הסדר הוגן ובר קיימא שיהיה מקובל על כולם. בפרק זמן כזה ניתן במקרה הטוב להגיע להבנות עקרוניות, לא מעבר לכך. הנה שלוש בעיות:
- הבעיה הראשונה היא קביעת השווי של אפריקה ישראל, בניהולו של איזי כהן. מדובר בחברת נדל"ן גלובלית עם נכסים שמפוזרים על פני הגלובוס. כדי לברר את שווי החברה צריך לעשות עבודת שטח.
לשכור בכל מדינה יועצי נדל"ן מקומיים, שיעברו נכס אחרי נכס ויעריכו את שוויו, יבדקו מה החוב הבכיר בכל נכס, ומכאן יגזרו את השווי נטו. עבודה כזו לוקחת כמה שבועות והיא עוד לא התחילה.
- הבעיה השנייה היא השותף השקט, הבנקים. במקרה של אפריקה נמצאים הבנקים במצב מוזר מבחינתם, כשהם נחותים למוסדיים. אבל בדינמיקה של מו"מ לגוף איתו דנים אחרון יש יתרון עצום. כשפרופ' אמיר ברנע, מטעם אפריקה, ועו"ד ליפא מאיר, נציג המוסדיים, יציגו לבנקים בשבוע הראשון של נובמבר את ההסדר שגובש, האם מישהו מצפה ברצינות שבנק הפועלים או לאומי יסתכלו על ההסדר ורק ישאלו "איפה חותמים?", לא סביר.
שימו לב למה שקרה בצים. בשבוע שעבר כופפו ענת לוין ממגדל ויעל אנדורן מקרנות הפנסיה הוותיקות את עידן עופר מהחברה לישראל. בגיבוש ההסדר של צים לא התייחס עופר למחזיקי האג"ח, וניסה לכפות עליהם את תנאיו. ערב החתימה הוא נאלץ להתקפל, להיכנע לדרישותיהם, לפתוח מחדש את ההסדר ולשפר את מצבם.
- הבעיה השלישית היא הדרישה מלבייב להזרים כסף לחברה. הדרישה מוצדקת מאין כמוה, אבל האם לבייב מסוגל להביא כסף ממקורותיו? אין לאף אחד מושג.
האם לבייב יוכל להלוות את הסכום הנדרש מהבנקאים שלו? כנראה שלא. קשה לראות בנסיבות הקיימות בנקאי שיסכים לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע, ולממן ללבייב הזרמת כספים לתוך אפריקה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
