הבעיה אינה ג'ק טייטל

אחרי כל המהומה, אני לא בטוח שאנחנו יודעים מה בדיוק עשה יעקב (ג'ק) טייטל. כלומר, ברור לגמרי שהאיש ביצע כמה פשעים, אין ספק שהוא אגר בביתו נשק, אבל מי הם נפגעיו ומה היו מעלליו, זה עדיין נשאר די סתום.

נראה כי האיש נמצא בטרנס של הודאות על פשעים, ולך תדע אילו מכל ההודאות הן נכונות ואילו הן פרי הדמיון. מה שכן ברור זה שבמשך 12 שנה הסתובב אצלנו אדם מאוד מסוכן שנשא נשק על גופו וטמן כלי נשק כבדים בביתו. ואנחנו לא ידענו. והשב"כ לא ידע. והמשטרה לא ידעה.

הטענה של השב"כ היא שקשה מאוד לעלות על עקבותיו של פושע בודד ומתבודד. מה זה אומר? שהשב"כ מסוגל לעשות את עבודתו רק כאשר מדובר במשימה קלה? אפשר להבין שיש קושי בתפיסת אדם יחיד, ושזה מצריך יותר זמן מתפיסתו של אדם יותר מקושר ומוחצן, אבל כמה זמן יותר? שנה עוד אפשר להבין, אפילו שנתיים - אבל 12 שנה? וזה לאחר שכבר לפני שנים הוקמה יחידה מיוחדת לעניין הטרור היהודי, בין של קבוצות ובין של בודדים.

למרות עשרות הפרשנים שדורשים זאת מאיתנו, אני מתקשה להזדעזע מטייטל. גם אם עשה את כל המיוחס לו, זה לא דבר בלתי צפוי במציאות של חיינו. הרבה יותר מטלטל אותי המחדל של שירותי הביטחון. כי אם טייטל הוא משוגע או רוצח קר, קשה להאמין שהוא היחיד, ובוודאי לא האחרון. העובדה שלמרות כל האמצעים העומדים לרשותנו ולמרות כל שירותי הביטחון שנועדו לכך, התגלה כזה קושי בעלייה על טייטל - זה עניין חמור ביותר.

זה בוודאי עניין שצריך ללמוד אותו עד היסוד. אני נמנע מלהשתמש במילה "חקירה", כי יש לנו כל-כך הרבה כאלה. "למידה" עדיפה בעיניי. מה קרה? למה זה לקח כל כך הרבה זמן? התשובה לשאלות אלה חשובה יותר מהשאלה מה בדיוק עשה טייטל.

חד גדיא עיתונאי

הסיקור העיתונאי של מקרים כמו של טייטל הולך ככה: הטלוויזיה עטה על הסיפור כמוצאת שלל רב, מבקרי הטלוויזיה עטים על הסיקור המוגזם וההיסטרי על המסך, והמאמרים של מבקרי הטלוויזיה מוקפות מכל עבר בדיווחים מוגזמים לא פחות בעיתוניהם שלהם.

וכך כולם מבסוטים: הטלוויזיה, שנפל לידיה סיפור שאם הוא לא עסיסי - עושים אותו לכזה; המבקרים, שיש להם אחלה מאמר על הטלוויזיה המסחרית והרייטינגית; והעיתונים, שנהנים מכל העולמות - גם מבקרים את הסיקור ההיסטרי של הטלוויזיה, וגם נוהגים באותה היסטריה ממש. חד גדיא.