מיכאל הנגבי | שחקן

עסקים כמקצוע לא ממש מעניינים את מיכאל הנגבי, אבל עסק אחד, ששמו מיכאל הנגבי, מעסיק אותו מאוד, וכשהוא דן בו, בכובד ראש יש לציין, הוא בוחר לעבור לגוף שלישי. "עסקים?", מהרהר הנגבי, 30, קומיקאי ("צחוק מהעבודה", "פפראצי"), שחקן ("אבודים ביונקרס", "ילדים רעים"), במאי ("מגודלים"), מדבב ומנחה ("בננה בום", "אקזיט" "Y בעשר"), "העסק היחיד שאני דואג לו הוא מיכאל. מיכאל האדם הפרטי שאני דואג לו כמו אח, והמטרה היא לקדם את מיכאל כמו עסק, לראות איך אפשר להרוויח. אבל לפני כן נדרשתי לדעת מה היעדים שלי בחיים".

ומהם?

"עשיתי רשימה: לטייל בעולם טיול ארוך, ללמוד שחייה. עניינים קונקרטיים קטנים, אבל אלה העסקים שהכי מעניינים. אלה היסודות של הנפש שלי. אולי אני עונה לך רבע פלספני, אבל כיהודי אני מודע לזה שאנחנו באים לעולם בלי כלום ועוזבים אותו בלי כלום, וכסף חשוב, אבל לא מספיק חשוב. מעבר לרשימה של דברים פעוטים יש דברים יותר יקרים שעשיתי, כמו להשקיע במתנות לאחרים ובמתנות לעצמי. לפני שנתיים הצלחתי להגשים את הביטחון הכלכלי שרווק בגילי יכול לשאוף אליו, ואם אחשוב עסקי אוכל להתקדם אפילו יותר".

מה כל זה אומר בפועל?

"שאני עובד הרבה בדברים שאני יכול להביא בהם 100% מעצמי. משהו חדש, לא צפוי. ככל שאתה בא יותר מחויב לפרויקט - הוא יצליח יותר, ואפילו הצלחה שיכולה לבוא לידי ביטוי בכסף".

עד כמה אתה מעורב בצד הכספי?

"הדבר הכי קרוב זה לשווק את הסטנד-אפ בהגשתי, שיעלה על הבמות בפברואר. ישבתי שנתיים וכתבתי בדיחות. זה עסק? אז זה העסק שלי. נדל"ן, מתכות יקרות - אלה לא דברים שאני מבין בהם, גם לא בלסחור בבגדים מסין".

נשמע שאתה מסודר מבחינה כלכלית.

"כשאני חושב על זה, אז עניתי תשובה מטומטמת קודם. מה זה מסודר? יש לי כסף בשביל לעשות שוק, לעמוד בהוצאות שוטפות, ואני יכול להרשות לעצמי לקנות כל מיני דברים. הקטע הוא שלא בא לקנות הרבה דברים".

מתוך צניעות?

"קניתי מטרונום לא מזמן, ומאז, חוץ מדלק ומאוכל, ואיזו חתונה שקנסה אותי ב-600 שקלים, כלום בעצם".

מי מנהל לך את הקריירה?

"רפי עגיב. חיפשתי מישהו שמייצג רק דוגמניות. סתם. הסוכן השני הוא אריק קנלר, ואני הולך בעיקר אחרי הלב והקול הקטן שנמצא בפנים. אחד היתרונות בלהיות שחקן זה להשתתף בפרויקטים מגוונים. כולם, כמו שאמר סינטרה, בדרכי שלי. ולא, אני לא מתכנן עשרים שנים קדימה, כי כשאני פותח חדשות אני רואה שזה בלתי אפשרי, ומעדיף לקבל כל יום ולנצל אותו הכי טוב".

אין לך חרדות פרנסה בכלל?

"כשהייתי יותר צעיר ועשיתי את הצעדים הראשונים שלי במקצוע, היו לי, אבל עם השנים הבנתי שיש מעגליות כזאת, ואני אפילו מצליח לראות שזה הרבה יותר מעניין ככה. כל אמן, גם מי שכותב שירים למגירה, יכול ללמוד מהמקומות הלא נעימים האלה".

היו לך תקופות שחונות?

"גמרתי כבר שש כרטיסיות כאלה. כשאתה נמצא בתקופה כזאת של תהיות מה יעלה בגורלי, אתה יודע איפה שהוא שהכול יהיה בסדר. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? שתגור ברחוב? לא. מקסימום אצל אבא והחברה שלו, אצל אימא, או אצל סבתא בקיבוץ מרחביה".

אפשר לנצל את תקופות היובש ליצירה.

"יש אמרה כזו שהבדיחות הכי טובות ומצחיקות נולדות בתקופות כאלה".

למה דווקא אז?

"כי אתה נוגע בעצב אמיתי. במקום של כאב שאתה מצליח לתמצת בשתי מילים. את יודעת מה זאת קומדיה? קומדיה זאת טרגדיה עם מרחק. אתה מקבל מכה ברגל, כואב לך רצח, ומחר זה עובר. אני נותן לעצב להתיישב לידי, מארח אותו יפה, ונפרד ממנו כשמגיע הזמן הנכון".

אתה גם מביים בשנים האחרונות.

"אבל בתקציבים זעומים במסגרת קבוצת בבון, משהו כמו 3,000 דולר ומטה. הקמנו את הפרויקט בזמנו כי לא רצינו לחכות למלגות ולקרנות שיואילו בטובן להסתכל בתסריטים שלנו".

החלטת לוותר על המיינסטרים, על המאבק במגרש של הגדולים.

"אני לא חושב שיש מיינסטרים בישראל. מעניין אותי לביים קולנוע, ובטלוויזיה לעשות רק מה שאני כותב - אקזיט, פפארצי".

וסרט קולנוע באורך מלא?

"לכתוב תסריט כזה לוקח בסביבות שלוש שנים וחצי, ואני כותב. יש כאלה שזה לקח להם יותר, ובינתיים אני מסתדר".

סיימת ממש עכשיו צילומים לסרט.

"קומדיה שביים יפתח חוצב, תסריטאי מוכשר, יחד עם שלמה בר אבא. כל-כך התרגשתי, פרפרים בבטן, לעבור על התסריט. אני תופר קצוות לסטנד-אפ, בדצמבר אהיה בגרמניה בהצגה חדשה של בית לסין שתצא שם בשם 'אל תקרא לי יקה'. מגניב שזאת העבודה שלי, אז איך אפשר להסתכל אם חסר עוד אפס בצ'ק?".

אבל אתה מעודכן בסכומים.

"כן, אבל נראה לך שאפשר לקנות אותי בכסף?".**