מאבדים שליטה

יש להסדיר באופן ברור יותר את היחסים בין בעלי השליטה בחברה לבין הדירקטוריון שלה

באחרונה נדונה רבות בתקשורת דרישת בעלי השליטה בבנק דיסקונט מיו"ר דירקטוריון הבנק לסיים את כהונתו לפני מועדה המתוכנן. לא מזמן נתקפה מזווית שונה סוגיית סיום כהונת יו"ר הדירקטוריון של בנק הפועלים, שם התנגדה בעלת השליטה לבקשת בנק ישראל לסיום הכהונה.

קודם לכן הסעירה את שוק ההון פרשת אקסלנס, בה בקשו בעלי השליטה בחברה להיות מעורבים בהליך הכנת הדו"חות הכספיים של החברה (שלתוצאתם היתה השפעה ישירה על התמורה שישלמו בעלי השליטה בגין המניות שרכשו בחברה).

בכל המקרים האמורים התעורר למעשה מתח בין סמכותו הפורמלית של הדירקטוריון לקבלת ההחלטות הרלוונטיות (מינוי יו"ר מקרב חברי הדירקטוריון ואישור דו"חות כספיים) לבין האינטרסים של בעלי השליטה.

מגרש משחקים

המתח בין האינטרסים של בעלי שליטה לבין אלה של החברה, המיוצגים על-ידי הדירקטוריון, מתעורר בסוגיות נוספות, שעין הציבור אינה שוזפת.

במגרש המשחקים של הממשל התאגידי משתתפים שחקנים בעלי אינטרסים שונים ולעתים מנוגדים - בעלי מניות השליטה, בעלי המניות מן הציבור ודירקטוריון החברה. כללי הממשל התאגידי בארצות-הברית (בה קיים בדרך-כלל פיזור מניות החברה בציבור) נועדו להגן על בעלי המניות מפני הדירקטוריון העלול "להתבצר" בתפקידו. בישראל, בה קיים ברוב החברות הציבוריות גרעין שליטה, נועדו כללי הממשל התאגידי להגן על בעל מניות המיעוט מפני בעל מניות השליטה.

אם נתנתק מהפיתוי הפופוליסטי וננתח את אינטרס השחקן הראשון - בעל השליטה - נמצא כי בעל השליטה משקיע מהונו, ממאמציו ומזמנו בקידום ענייניה של חברה בה הוא מאמין. גם אם הוא לא עושה זאת לשם שמיים, הרי ברור כי בעלי המניות מהציבור נהנים מכך. לא זו אף זו, פעמים רבות בחרו בעלי המניות מן הציבור להשקיע באותה חברה, ובוחרים באופן שוטף להמשיך להחזיק במניותיה, בהתבסס על זהותו של בעל השליטה ואמונתם בכישוריו.

גם לשחקן השני - בעל המניות מן הציבור - אינטרס לגיטימי עליו יש להגן. הוא השקיע את כספו בחברה בהסתמך על הגילוי שנמסר לו ועל זכויותיו וההגנות המשפטיות העומדות לו. חוק ניירות ערך מטפל, לענייננו, בעיקר בגילוי נאות והעדר שימוש במידע פנים. חוק החברות נותן יריעת הגנה רחבה ומהותית יותר, כגון מנגנוני אישור עסקאות בעלי ענין מהמתקדמים בעולם, הגנה מפני ניצול לרעה של כוח הצבעת בעלי מניות ומפני התנהלותם שלא בתום-לב ובדרך מקובלת וכן הגנה מפני חוסר הגינות בעלי השליטה כלפי החברה.

על השחקן השלישי - הדירקטוריון - מוטל התפקיד המאתגר ביותר. מצד אחד, חבריו הוצעו בדרך-כלל לכהונה ולרוב גם מונו על-ידי בעלי השליטה (לדח"צים נדרשת גם תמיכת בעלי המניות מן הציבור). יחד עם זאת, עליהם מוטלת החובה לשקול את אינטרס החברה ככלל - ובמשתמע אף את האינטרס של כלל בעלי מניותיה, לרבות אלה מן הציבור. נוסיף על כך את חובת הזהירות וחובת הנאמנות המוטלות עליהם ואת החשיפה הגבוהה שלהם לתביעות בעלי המניות - ונקבל סיטואציה משפטית רגישה ונפיצה בפוטנציה.

חשוב איפא שהדירקטוריון יתנהל בצורה שתהיה נכונה מהותית, אך גם תמלא אחר דרישותיו המורכבות של הממשל התאגידי. במקרים רבים ראוי לדירקטוריון לנהל את הסיטואציה באמצעות ועדת הבקורת או הרכב אחר של הדירקטוריון, שיכלול חברים עצמאיים בלבד ויבחר יועץ משפטי עצמאי שיהיה מסוגל להתמקד רק בשיקולים הרלוונטיים להחלטות העומדות על הפרק. התנהלות סדורה ושקולה כזו תגן באופן מיטבי על החברה ועל חברי הדירקטוריון.

בכל מקרה, יש מקום להשביח את הממשל התאגידי בישראל על-ידי הסדרה ברורה יותר של מערכת היחסים בין בעלי השליטה בחברה לבין הדירקטוריון שלה. מוצע להקים ועדה בה ישתתפו רשות ניירות ערך, משרד המשפטים והעוסקים בתחום בפרקטיקה הפרטית, שתתווה כללים מנחים להתנהלות השחקנים השונים.

* הכותבת שותפה במשרד עו"ד רון גזית, רוטנברג ושות' וחברה בלשכות עורכי הדין של ישראל ושל מדינת ניו-יורק. היא שימשה כעורכת דין במשרד Simpson, Thacher & Bartlett האמריקני ולימדה כפרופ' אורח ממשל תאגידי באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב.