ביום חמישי שעבר העבירה רשות ניירות ערך לפרקליטות את תיק החקירה בעניינם של ניר ברונשטיין ועופר אייזנברג החשודים בשימוש במידע פנים. הישג נאה לרשות, אבל לא היינו מתגאים בו.
השימוש במידע פנים הוא סוד גלוי בשוק ההון. ישראל היא מדינה קטנה, ושוק ההון שלה קטן עוד יותר, כולם מכירים את כולם, כולם מדברים עם כולם - וכך קורה שוב ושוב שמניות של חברות קופצות במקריות מופלאה ערב הודעה חשובה או אירוע משמעותי.
התרגיל לכאורה (אולי שכחנו, אבל הם זכאים עד שתוכח אשמתם) של ברונשטיין ואייזנברג הוא רק קצה הקרחון של התופעה. הבעיה העיקרית היא ההרתעה הלקויה של רשות ניירות ערך. האכיפה של הרשות מאוחרת, רדודה ואינה מייצרת הרתעה לפעילים בשוק ההון. הרגולטור פועל לאט מדי. כשהוא מגיב, הוא מגיב באיחור. כשהוא מעניש, הוא מכריע לקולא.
ההודעה הרשמית שפרסמה הרשות פירטה דקה אחרי דקה מה קרה באותו יום בינואר 2008, לפני שבנק הפועלים הודיע על המחיקות. זה ממש לא רלוונטי, הבה נביט על לוחות הזמנים החשובים באמת בפרשה הנוכחית:
- השימוש במידע פנים אירע בינואר 2008.
- אייזנברג וברונשטיין נחקרו יותר משנה לאחר מכן, בפברואר.
- חלפו עוד 9 חודשים לפני השלמת החקירה.
- ורק עכשיו, בסוף 2009, כמעט שנתיים אחרי האירוע, התיק עובר לפרקליטות.
החבר'ה בפרקליטות יסודיים, יידרשו להם מספר חודשים ללמוד את החומר, לשקול ולהחליט, והנה הגענו לקיץ 2010. אם נגיע לבית משפט, אפשר להניח כי העניין ייגרר לפחות עוד שנה וחצי.
וכך, רק בשנת 2012, 4 שנים אחרי האירוע, תהיה הכרעת דין. מישהו בכלל יזכור אז על מה ולמה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
