נמחקה ייצוגית נגד הפיס: התובעים לא הוטעו מקמפיין הלוטו

בתביעה נטען כי הקמפיין של הלוטו החדש מטעה את הציבור לחשוב כי סיכויי הזכייה עלו - בשעה שהם פחתו ב-38% ביחס ללוטו הישן ■ התביעה נמחקה לאחר שנקבע כי לתובעים אין עילת תביעה אישית

בית המשפט המחוזי מרכז מחק על הסף בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגד מפעל הפיס, בה נטען כי קמפיין הפרסום של הלוטו החדש מטעה את הציבור לחשוב כי סיכויי הזכייה עלו - בשעה שהם פחתו ב-38% ביחס ללוטו הישן.

התביעה נמחקה לאחר שנקבע כי לתובעים אין עילת תביעה אישית, שכן הם הודו כי לא הוטעו על-ידי קמפיין הפרסום.

בתביעה נטען כי בקמפיין של הפיס ללוטו החדש נאמר כי "הפרסים גדלו", אך לא נאמר כי נוכח שינוי כללי המשחק, הסיכוי הסטטיסטי לזכות בפרסים הופחת.

התובעים טענו כי הקמפיין עלול להטעות ואף הטעה בפועל, ולכן יש לחייב את הפיס לצאת בקמפיין מתקן בהיקף של 9 מיליון שקל.

הפיס, שיוצג על-ידי עוה"ד אלי זהר, רקפת פלד ומירב שגיא ממשרד מ. זליגמן ושות', ביקש לדחות את הבקשה על הסף, שכן לתובעים אין עילת תביעה משום שהם לא הסתמכו על הפרסום ולא ניזוקו ממנו.

לגוף העניין טען הפיס כי הציבור ידע על הפחתת סיכויי הזכייה ועל סיכויי הזכייה העדכניים שפורסמו הן בתקשורת, הן בנקודות המכירה והן על גבי כרטיס ההגרלה עצמו.

עוד טען הפיס כי מאחר שהתובעים דורשים מסע פרסום מתקן, הרי שזו למעשה דרישה כספית, ולכן עליהם להוכיח קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק.

בהלכת ברזני קבע העליון, שאם הסעד הנתבע הוא פיצוי, על התובע להוכיח שהסתמך על הפרסום המטעה וכן קשר סיבתי בין ההטעיה לנזק. ואולם, אם הוא תובע צו מניעה להפסקת ההטעיה - אין צורך שיוכיח כי הוטעה.

השופטת מיכל נד"ב ציינה כי אמנם מסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן עולה כי די בכך שהפרסום "עלול להטעות", אולם לפי סעיף 31 "הזכות לסעדים בשל עוולה כאמור נתונה לצרכן שנפגע מהעוולה". כלומר - צרכן שלא טעה אינו בבחינת צרכן שנפגע, ולכן לא עומדת לו הזכות לסעדים. כל אחד משני הפירושים לחוק אפשרי, היא הדגישה, אך הפירוש השני המדגיש את סעיף 31 משתלב יותר עם מדיניות משפטית ראויה. זאת נוכח החשש ממבול תביעות של צרכנים שלא הוטעו כלל.

נד"ב קבעה כי בנסיבות המקרה אין מקום להורות על החלפת התובעים הייצוגיים, שכן צו המניעה הפך תיאורטי לאור העובדה שמסע הפרסום של הפיס כבר הסתיים.

לדעתה, סעד שיורה לפיס לפתוח בקמפיין הכחשה אינו ראוי להגשמת מטרות החוק, והוא נושא לכאורה אופי עונשי. "אכיפת הדין והרתעה הושגו עם הפסקת הפרסום".

עם זאת, התובעים לא חויבו בהוצאות משפט. (ת"צ 9386-03-09).