ביבי רק רוצה לחזור הביתה בשלום

פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה? אחרי החגים.

מס הבצורת? מוקפא עד להודעה חדשה (או עד ששרון וקסלר תעמוד, רועדת מקור, מתחת למטריה אדומה עם סמל של סנופי).

אז יעקב נאמן מתעצבן. ושטרית מתאכזב. ויובל שטייניץ מתלונן על שיקולים פופוליסטיים. אבל רבאק, בנימין נתניהו הוא לא פוליטיקאי? אם יאיימו עליו, הוא לא יפחד?

אם יסחטו אותו, הוא לא ייסחט? ואם הוא ינעל נעליים מתאימות, הוא לא יחליק ככה מבויש מול המצלמות?

אז מה אתם רוצים מביבי הטראומתי, שמאד רוצה להתחבב על כולם, ששוב יהפוך לאיש הכי שנוא במדינה? שילעגו לו? שיטיחו בו האשמות? שיסנטו בו במאמרי מערכת? ושציפי לבני (תזכירו לי מי זו) תנופף מולו באצבעה מעל דוכן הנואמים? למה הוא צריך את זה כשיש לו את איראן, ואובמה, ואבו מאזן, והמורדים מעבודה, על הראש שלו?

נתניהו, מודל 2009, בסך הכל רוצה לחזור הביתה בשלום. אז הוא מפנה מהדרך את כל המוקשים שייצר בעצמו או שייצרו עבורו בבלי דעת, ומחליט את כל ההחלטות הנכונות חודש מאוחר מדי, וגם אז, זה יוצא לו עקום ונלעג.

רצוי היה, כמובן, שיהיה לנו ראש ממשלה בהיר וחד משמעי, שלא נכנס לבוץ שממנו רק ביבי יוציא אותו, אבל זה מה שקורה למי שמקיף את עצמו בעשרות יועצים מתרוצצים ומקשיב בדרך כלל לאחרון שחלף ליד אוזנו. אם ככה הוא מנהל מדינה, אז ככה המדינה מתנהלת.

מישהו כבר כתב פעם שהוא מעדיף ראש ממשלה לחיץ וסחיט, העיקר שיחליט את ההחלטות הנכונות בסופו של דבר. אני מעדיף ראש ממשלה. כזה שרואה ארבעה צעדים קדימה, ולא שניים אחורה. כזה שנותן ליועצים לברבר, ומחליט בעצמו.

כזה שהאג'נדה שלו היא חברתית, לצד דאגה לחופש ביטוי ועם חתירה מתמדת לשלום. כי אם הדאגה היחידה של ראש הממשלה היא איך זה ייראה בתקשורת, אז אולי כדאי למנות את אילנה דיין.