מר ביטחון

יים מר, היושב ראש ובעל השליטה בקבוצת מר, הוא איש עסקים ישראלי טיפוסי. לא מרגיש נוח בקוקטיילים, מחפש קשרים דרך החבר'ה מהצבא, אבל כועס על הלקוח הישראלי שמחפש אצלו קומבינה כי גם הוא ישראלי. הנה, תשמעו סיפור. "אני מושקע עכשיו בחברת תוכנה מעניינת, שיודעת לזהות טקסטים טרוריסטיים של הג'יהאד האיסלאמי ושל אל-קעידה", מבשר מר. "ככה שאם את עושה חיפוש במחשב של מישהו כדי לדעת אם הוא חבר בארגון טרור, האלגוריתם אולי לא יפענח קוד של משלוח נשק, אבל יעלה על המוטיבציה הדתית שמאפיינת את הטקסטים. קנו את התוכנה בארגון מודיעין אמריקאי, ומתנהל משא ומתן למכור אותה לארגון מודיעין אנגלי ולארגון מודיעין ישראלי. רק הישראלים איומים, רוצים לקבל חינם. למה שאתן להם הנחה בגלל שהם ישראלים? זה ביזנס. אני לא עושה שום דבר בשביל צ'ריטי או בשביל המוניטין. אני בגיל שבו מוניטין צריך להיתרגם לכסף. הצלחתי להביא לכך שיבחנו את התוכנה ב-8200, היחידה ששירתי בה, ורצה אלוהים שהאיש שהיה צריך לבחון אותה מת. אז עכשיו צריך לעשות הכול מהתחלה".

הנטוורקינג של 8200, יחידת איסוף המידע המרכזית של חיל המודיעין, ממש עובד?

"בטח, איזו שאלה. לא התאמצתי בשביל להגיע אליו. וכשלא ענו לי מספיק יפה, שלחתי פקס גס למפקד היחידה וקיבלתי תשובה בתוך כמה דקות".

מה זאת אומרת פקס גס?

"פקס גס אומר", מר משתלהב וכמעט צועק, "אדוני הולך להשתחרר בקרוב והוא מחפש עבודה, ותדע לך שכך לא נוהגים. קיבלתי טלפון אחרי חמש דקות. בלי שום בושה. הוא לא צריך לקנות אם הוא לא רוצה, אבל שבן זונה לפחות יענה".

קשה למצוא קליינטים?

"אני לא דואג, יש עוד לקוחות שמתעניינים. צריך לדעת להתעקש. זה כמו שחשוב לי שנופיע בתערוכות. בונים שם נטוורקינג חשוב שמביא ביזנס. לא מעניין אותי ללחוץ ידיים ולשתות אלכוהול, אבל זה מביא תוצאות. אשף המינגלינג שאני מכיר זה יוסי ורדי. חבר שלי היה איתו בכנס, וראה איך יוסי תפס שם מישהו שהיה יכול לעזור לו עם איזה סטארט-אפ. ההוא רצה ללכת להשתין, ויוסי לא נתן לו. אמר לו - 'אם תלך, לא תחזור'. הושיב אותו במקום והצליח למכור לו את הביזנס. זה יוסי ורדי - נחמד, חכם וחושב מהר".

נעזרת בו פעם?

"מנכ"ל של סטארט-אפ שאני שותף בו, רצה להיפגש עם בריאן רוברטס, מנכ"ל קומקאסט שהגיע לביקור בישראל. שאלתי אותו מי מארגן לו את הפגישות, אמר יוסי ורדי. אמרתי למנכ"ל שלי, יש לך פגישה. ורדי היה בחו"ל. התקשרתי אליו והערתי אותו. אמרתי לו, 'לא משנה שאתה ישן עכשיו, סדר לבחור שלי פגישה', והוא סידר. יוסי הוא איש חכם. הוא אמר לי, 'אתה צריך להצטרף לפורום העולמי בדאבוס - אני אבוא איתך ואכיר לך אנשים. זה עולה 20 ומשהו אלף דולר, אבל אם יוסי אומר שאני צריך להיות שם, אני בא".

העיר הבטוחה הבאה: מומבאי

חיים מר, 61, מספק רשתות תקשורת בתחום האבטחה. בעיר העתיקה בירושלים רץ, מאז ביקור האפיפיור בשנת 2000, פרויקט הדגל של הקבוצה, שסיפק לה מאז לא מעט עבודה בארץ ובעולם. מצלמות וידיאו, חיישנים ולחצני מצוקה שנפרסו בשטח וחוברו למוקד מיוחד, הפחיתו באופן משמעותי את הפשיעה במקום. טרנד העיר הבטוחה, שתפס תאוצה בשנים האחרונות, גרם לראשי ערים כמו מקסיקו סיטי וריו דה ז'נרו לאמץ את המודל, כמו גם למתכנני המעברים בגדר ההפרדה אצלנו. הודו, שלאחר המתקפה במומבאי, היא כנראה הבאה בתור, לפי ההערכות בקבוצת מר.

"ציפינו שאחרי 11 בספטמבר יהיה לפתרונות שאנחנו מציעים הרבה ביקוש בארצות הברית", אומר מר, "אבל לקח כמה שנים עד שהם יצאו מהשוק. רק בחמש השנים האחרונות התחילו להגיע תקציבים לפרויקטים מהסוג הזה. כיום אנחנו מעסיקים למעלה מאלף עובדים בארץ ובעולם".

עכשיו מר מתכונן לאולימפיאדה. הקבוצה לא תולה הרבה תקוות בלונדון 2012, אבל בהחלט לוטשת עיניים לברזיל 2016. "לונדון היא ערש הסקיוריטי", מסביר אבי יריב, סמנכ"ל פיתוח עסקי בקבוצה. "יש שם חברות גדולות של אבטחה. נכנסנו לכמה שותפויות ואנחנו מתמודדים במכרזים, אבל במידה מסוימת זה כמו למכור קרח לאסקימוסים. לגבי ברזיל אנחנו יותר אופטימיים".

מר כבר אבטח את אולימפיאדת אתונה ב-2004, תמורת 25 מיליון אירו, ופספס את בייג'ין בקיץ שעבר מפני שהשאלות של סיב"ט (האגף לייצוא ביטחוני במשרד הביטחון, ח' ש') הבריחו את הסינים. "היה לנו קשר עם גוף סיני גדול שרצה לשתף איתנו פעולה ולהעתיק את מה שעשינו באתונה; אחרי שסיב"ט התחילה לחקור אם הוא חתום על חוזה מסודר, הסינים ניתקו איתנו מגע. אלה שאלות שבעיני הסינים היו חדירה לפרטיות. עד שקיבלתי אישור לדבר איתם, לקח שנה כמעט".

איך היה לעבוד עם היוונים?

"הם היו צריכים לספק לנו אתרים לעבודה, אבל דחו הכול לרגע האחרון, כי למה לעשות מחר אם אפשר מחרתיים. הכי מופרך היה שבאתר שבו גלש גל פרידמן סיימנו את העבודה רק ביום שבו נפתחה האולימפיאדה, במקום שזה יקרה חודשים קודם. הזמינו אותי לבוא לפתיחה וסירבתי כי פחדתי מדיזאסטר. אמרתי לאשתי - עדיף לשבת בבית ולראות בטלוויזיה. כשזה עבר בשלום נשמתי לרווחה".

לא האמנת באבטחה שסיפקתם?

"אנחנו עשינו את שלנו. התקנו סנסורים ברחבי אתונה, בכפר האולימפי, בבתי מלון ובנמלים. אבל מה זה משנה אם אין אצלם מי שמסוגל לטפל בטרוריסט שהסנסורים מתריעים לגביו? היוונים שאלו אותי אם אהיה מסוגל להתריע על פגיעה בקווי המתח הגבוה. אמרתי, 'ונניח שכן. מה תעשו? יש לכם כוח הרתעה מיומן? תשלחו הליקופטר? תירו בו?'. אמרו, אתה צודק, לא נעשה כלום. אם את שואלת אותי, הכול שם היה פרוץ לכל רוח".

רק שם זה כך?

"חלק מהבעיות במערכות ביטחון זה ששומרים מתחת לפנס. בעיקר באיומים שקשה לטפל בהם. קשה להגן על כל מסילת הרכבת, אז מגינים רק על המקומות הקריטיים. בקווי נפט מגינים בעיקר על הצמתים. חלק מהשיקולים הם פוליטיים. בחברות נפט גדולות יש גניבות, והרושם שלי הוא שהן לא כל-כך רוצות לשמוע עליהן, כי אולי מקבלי ההחלטה שותפים לגניבות. הדברים לא תמיד איך שהם נראים. חלק מהאבטחה הוא עלה תאנה".

איך בכלל קיבלתם את הפרויקט באתונה?

"במקרה. באתי לסימנס יוון כדי למכור להם משהו אחר. באמצע הפרזנטציה אני רואה שהקהל מולי זגוגי, ושאני מדבר אל הקיר. סיפרתי להם על הפרויקט בעיר העתיקה ונדלקו להם העיניים. בתוך שבוע הם הגיעו לירושלים לראות איך המערכת עובדת, וגם אז לא נתתי לזה סיכוי גדול, כי מבחינתי הם היו אכזבה. לא עניין אותם העניין שלשמו באתי. בניגוד לאלביט ולרפא"ל או לאסף חפץ שהביא המון תעשיות בתור יועץ, לא עשיתי שום מאמץ כדי למכור".

איך יכול להיות שאתה אף פעם לא מתאמץ?

"תפסיקי. אני מודה שהמשא ומתן היה ממושך וקצת הזוי. נסעתי לשם עם אשתי, שהייתה עורכת הדין שלנו (דורה מר ממשרד פירון, ח' ש'), ובאיזשהו שלב התעצבנתי והבנתי שצריך לייצר משבר כדי לקדם עניינים. קמתי והלכתי. השארתי בחדר את אשתי ואת מנהל הפרויקט שלנו. אחרי שעתיים מתקשרים, 'איפה אתה?'. אמרתי, 'אני אוכל, אל תפריעו לי'. לא חזרתי עד הערב. בתוך כמה ימים החוזה נסגר".

"אין לי כבוד לגנרלים"

במפתיע מר, שבמידה לא מבוטלת ניזון מהדימוי שלפיו הישראלים הם מבינים גדולים באבטחה, אינו מהסס לסדוק אותו. "אני לא יודע אם אנחנו כל-כך טובים. זו הרבה פרופגנדה", הוא אומר. "למרות ששבתי בטח יגיד אחרת".

שבתי הוא שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר, יו"ר חברת אתנה לייעוץ ביטחוני, שבמקור הוקמה כחלק מקבוצת מרחב של יוסי מימן ושהיום היא חלק מקבוצת מר. "שבתי גייס אותי, לא אני אותו", מצהיר מר. "הוא בא אליי וביקש שנקנה אותם, כי מימן לא רוצה את העסק יותר. מימן חשב שאפשר לקחת את ה'ספטמבר אילבן' ולהדביק לזה 100 מיליון דולר. אני לא מזלזל במימן. שבתי היה אינסטרומנטלי בשבילו, בגלל עסקת הגז עם מצרים. ועל הדרך הוא כבר הקים איתו את החברה הזאת. אבל היא לא באמת התאימה לפרופיל של מרחב".

זה מוסיף יוקרה כשראש המוסד לשעבר נמצא בפרונט של עסק?

"נכון. ושבתי הוא איש חכם. עזבי את הקשקושים מסביב. אין לי כבוד לבעלי שררה ולגנרלים. מה אכפת לי מהם? בגילי המתקדם אני רואה חלק מהם בצורתם הקטנה. הם שקרנים ומניפולטיביים כמו כולנו. אבל לשבתי יש חושים טובים ולעסק הזה הוא תוספת אמיתית. הוא אחד ששם יד בחרא ועובד. לא מתבייש לעשות את המלאכה שלו. יש כאלה שהם נסיכים. אני לא צריך נסיכים, אני פלבאי".

מי הלקוחות של אתנה?

"אני לא רוצה לפרט. אין טונות של לקוחות אבל יש כמה. אף אחד מהם לא ישראלי".

למה?

"כי אצלנו סובלים מסינדרום ה-NIH שזה אומר Not Invented Here. הישראלים חושבים שהם יודעים הכול, ומה שמקומי לא מספיק טוב להם".

יוצאי מערכת הביטחון מחפשים אצלך עבודה?

"אני לא ברירת המחדל. בחירת המחדל היא אלביט. הם אלופים בזה. העסק קם מזה שיש להם קשרים מוברגים משר הביטחון דרומה. אמנות ההברגה שם היא מאסטר פיס. אני יכול לדבר שעות על כמה זה עקום שאלביט קיבלה את פרויקט 'צבא יבשה דיגיטלי' ללא מכרז, בגלל קשרים מאוד אינטימיים בינה למערכת הביטחון. מילא אם היו מספקים סחורה טובה. אבל חלק מהדברים לא ראויים לתשלום כי הם לא מספיק טובים".

ראית את עצמך משתלב בפרויקט?

"זה לא שהייתי מקבל אותו. פרויקט של מיליארד דולר לא צריכים לתת למר. אנחנו רצינו להשתדך לתעשייה האווירית, שתשמש קבלן ראשי, והתעשייה האווירית לא מחתה על מה שקרה. נתנו לה חלק וסתמו לה את הפה. את שואלת אם אני חושב שמה שקרה כאן הוא כשר? אז לא, אני לא חושב". (תגובת אלביט מובאת בעמוד הבא).

אתה לא משתמש בקשרים?

"אם אין קשרים אין ביזנס. יש לי בפנמה קשר איכותי שבעזרתו קיבלנו לעשות את מערכת הבקרה בוועידת מנהיגי אמריקה שבה אובמה התחבק עם צ'אבס. היינו גם היחידים שהתיימרו לעשות את זה בלוח זמנים בלתי אפשרי, ועמדנו בזה. אומרים שהכסף נשכח והבושה נשארת. אני לא רוצה לחרבן בחצר של הקליינט. יש לי מתחרים שעושים את זה, וגם אנחנו מחרבנים לפעמים, אי-אפשר לעבוד בלי לחרבן. אבל חשוב לנו גם לנקות אחרינו ולהשאיר טעם טוב אצל הקליינט".

מה זאת אומרת?

"אני לא מוכן למכור זבל שהקליינט לא ישתמש בו. גם כשזה קורה בגלל בעיות שלא קשורות אליי, אני מרגיש שנכשלתי, כי אולי הרווחתי עכשיו אבל שרפתי את הפוטנציאל בעתיד. אני לא מכחיש שחשוב לי למכור. הנה, הרבעון הזה, אני מפעיל לחץ מאוד קשה על אנשים שלא עומדים ביעדים שלהם".

נשמע מפחיד.

"אשתי אומרת שקשה מאוד לעבוד בשבילי. אני לא פוסיקט, ואני צועק ובא בטענות. ועובדה, אנשים נשארים איתי עשרות שנים. היו לנו תקופות קשות ב-2002 וב-2006, והיום אנחנו בסדר. יחסית לשנת משבר הרווחנו לא רע. אנחנו נסחרים במכפיל נמוך: החברה שווה 55 מיליון דולר, והיא תרוויח יותר מ-10% מערכה. מחזור הפעילות שלנו הוא מעל 640 מיליון שקל בשנה, מתוכם היקף היצוא עומד על 400 מיליון שקל".

אז יש לך סיבות להיות מרוצה.

"אני לא מרגיש מאוד זחוח או מרוצה כי עשינו טעויות. יכולנו להרוויח עוד 6-7 מיליון דולר אלמלא נרדמנו בשמירה בכמה מקומות, כי לא עשינו שיווק מספיק אגרסיבי. ככה שכשאני מסתכל לאחור, אני לא רואה את עצמי ככזה סיפור הצלחה".

אתם נותני החסות הראשיים לוועידת "עיר בטוחה" שתתקיים בשבוע הבא בתל אביב. הנה הזדמנות לשווק את עצמכם.

"תספרי לי מה אני עושה בוועידה הזאת", הוא פונה ליחצנית הוועידה (תתקיים ב-1 בדצמבר במלון דיוויד אינטרקונטיננטל) שכמעט חוטפת התקף לב. "אז אני נותן חסות? לא ידעתי. כלומר, אני מניח שלא עשו דבר כזה בלי לשאול אותי. אבל מה זה נותן לי? אני לא יודע. אני מקווה שזו תהיה הזדמנות לעשות עוד עסקים".

מה נותן לך עוד כסף?

"כסף זה המדד הקלאסי להצלחה של ארגון, אין מה לעשות. ברמה האישית, גם אם ארוויח פי עשרה רמת החיים שלי לא תשתנה. ולא שאני מתנזר. אני גר בצהלה בבית גדול שלא בדיוק עולה שני שקלים. תקופה ארוכה אמרנו שמי שנהנה באמת מהבית זו העוזרת, כי אנחנו כמעט שלא נמצאים בו. ואני נוסע ב-C6 (סיטרואן), שעולה הרבה יותר כסף ממה שצריך, אבל לא מנקרת עיניים כמו מרצדס. ואני גם לא מחליף אותה כל שנתיים אלא כל חמש שנים".

איפה אתה מתפרע?

"אני לא אלך למסעדות פנסי, כי גם ככה אני שמן מדי, ולאכול במסעדת פועלים ב-30 שקל זה בשבילי אותו דבר. אבל אני מקפיד, גם בנסיעה פרטית, לטוס ביזנס כי זה נוח לי ואני יכול לישון. ואני משלם אקסטרה למלון כדי לא לעשות צ'ק אאוט ב-11 וחצי אלא מאוחר יותר. זה נחשב?"

לא מפחד מאנטנות בבית

חבריו של מר למחזור ב-8200 הם דידי ארזי, מייסד נייס, ויורם אורון, מייסד קרן ההון סיכון ורטקס. זהר זיסאפל שירת ביחידה סמוכה. מר בחר בלית ברירה בתחום פחות זוהר, כשנכנס, עוד בזמן השירות הצבאי, לעסקי המסגרייה של אביו, אהרן, שחלה ועמד בפני פשיטת רגל. "חשבתי שאעשה ביזנס בתחום המחשבים, אחרי שכתבתי מנוע חיפוש ב-8200", הוא מספר. "אבל הייתי צריך לעזור לאבי. להגיד שנתקעתי שם זו הגדרה נהדרת, אבל אני לא עסוק באיזו מלנכוליה דפרסיבית על מה שהייתי יכול לעשות ולא עשיתי. יצאתי מזה בסוף. לקחתי כשותף את איציק בן-בסט, שהכרתי ב-8200, והתפתחנו לכיוון של תשתיות תקשורת. הוא גם זה שהתעקש להשאיר את השם מר. אני לא כזה מגלומן. איציק אמר: 'למדתי מאביך הרבה דברים, ואני רוצה לכבד אותו. מה גם שהיה לו מוניטין בעניינים טכניים ששווה לשמר'.

"לא התווכחתי. אני שמח שמישהו למד משהו מאבי, כי אני לא למדתי. לרתך, עד היום אני לא יודע, אבל אני יודע להגיד למסגר שהוא עשה חרא של עבודה".

לפני שהתמקדה באפליקציות מתחום האבטחה, עסקה מר בשנות ה-90 בהקמת אתרים סלולריים, באמצעות החברה הבת מר-טלקום. "אנחנו עדיין מקימים אתרים בחו"ל, אבל בישראל השוק די רווי", אומר מר.

אתה חי בשלום עם הקרינה שהאנטנות מפיצות?

"מאוד. יש לי על הגג של החברה אחת. אני גר בצהלה והקליטה שם זבל. היינו אמורים להקים אתר משותף לחברות הסלולאריות על גג המרכז בצהלה, והשכנים התנגדו בגלל הפחד מהקרינה. סלקום הציעה שנתקין את האנטנה בבית שלי תמורת 1,500 דולר בחודש. סירבתי, אבל הקרינה ממש לא שיחקה פה תפקיד. הייתי חי איתה יופי. לא רציתי שיסתובבו לי בבית אנשים שאני לא מכיר, כדי לתחזק את האנטנה. מה אני צריך שיסדקו לי את האיטום בגג".

אתה מרגיש בנוח עם התקנה במקומות מסתור?

"יש הרבה צביעות בנושא האנטנות. אני הרבה יותר חרד כששמים את המכשיר על האוזן מאשר מהאנטנה. בסלולרי אני מדבר רק עם רמקול, ויש לי מכשירים של שלוש החברות, אז אני מתמרן עם הקליטה. היתרון הגדול של צהלה, כמו ששמת לב, הוא לא בתחום הסלולר, אלא בזה שאפשר לעשות עסקים בחדר הכושר השכונתי. פעם עשיתי שם עסקה על הסטפר. אני משתדל ללכת לשם הרבה. מלחמה פתטית במשקל ובגיל".

רק שלא תסתבך עם השכנים בגלל האנטנות.

"אל תדאגי. דני פישמן שכן שלי. וגם שאול אלוביץ', שהוא חבר טוב שלי עשרים שנה. שאול הוא איש של מילה, סגרתי איתו פעם איזו עסקה בעל פה, שלא תועדה בשום מקום. הוא הפסיד בה כסף ושילם כל גרוש. היום זה נשמע כסף קטן יחסית, מיליון דולר, אבל אז היה לו קשה. אני מאוד מעריך את האומץ שלו. שאול לוקח סיכונים הרבה יותר גדולים ממני, אבל יש לו חושים טובים".

בזק, הרכישה האחרונה שלו, היא סיכון?

"אני מאמין שהוא ירוויח מהעסקה. שאול לא קנה בשביל למכור בבורסה אחרי שנתיים. שאול קנה בשביל להישאר שם. הוא יבנה מבזק פריפריה עסקית מאוד טובה, גם מחוץ למדינת ישראל. אני מאוד מאמין בחושים שלו. כשאני מזהה הזדמנות בחו"ל, דבר ראשון אני בא לשאול כדי לעניין אותו. מכרתי לו לפני שנה מניות שלי ב'חלל תקשורת', והיום הוא בעל השליטה שם. שאלו אותי, לא אכפת לך? אמרתי, להפך, אני שמח שעכשיו הוא עובד בשבילי. איתו אני מוכן להיות במיעוט כי אני מרגיש בטוח".

אמרת פעם שאתה מחפש להשקיע בדברים סקסיים. מצאת אחד כזה?

"כן, ולא בתחום האבטחה. אני מושקע באופלון, חברת ביוטק מאוד מעניינת שהמציאה חומר אנטי בקטריאלי שמתאים לייצור בקבוקים. אנחנו יכולים להחזיק במשך שבועיים חלב טרי בטמפרטורת החדר. ברגע זה מתנהל בארצות הברית משא ומתן עם חברה גדולה ומוכרת על השימוש בפטנט, שיחליף את הצורך בחומרים משמרים. אנחנו 21% בתוך העסק, הכי גדולים שם. ואני מניח שלפני האקזיט, נמכור חלק כי נצטרך לגייס כסף גדול".

מה לך ולביוטק?

"זה התחיל במקרה. חבר שהיה מנהל הכור בנחל שורק שאל אם זה מעניין אותי, כי קבוצה שלו התחילה לפתח את זה. יש לו קרדיט אצלי, מאז שעזר לי בלימודי תורת הקוונטים באוניברסיטה. השותף שלי שאל, 'הוא לא נוכל?'. אמרתי שלא, אז הוא אמר, 'אם ככה אנחנו משקיעים'".

אתה חושב על הפנסיה?

"יכול להיות שכבר הייתי צריך ללכת. אחד הדברים האיומים שיכולים לקרות לחברה זה שהיא מזקינה. אני גם לא חושב שאין לי תחליף, ובכל זאת אני רוצה להישאר. אתמול לקחתי יום חופשה כדי לעשות בייביסיטר לנכדה שהייתה חולה. שום דבר רע לא קרה כאן בלעדיי, ואני לא חושב שזה בזבוז זמן לבלות איתה במקום לבוא למשרד, למרות שאני בשעה מייצר יותר כסף ממה שהבת שלי מייצרת. מקום העבודה חשוב לה ולבעלה, אז אני עוזר מתי שהיא צריכה. אותי הרי לא יפטרו אם לא אבוא לעבודה".**

"גאים בקשרינו עם מערכת הביטחון"

תגובת אלביט מערכות

"אנו דוחים בשאט נפש את טענותיו ואת סגנונו של חיים מר, הנובעים מתסכול ולא מעובדות בשטח. אלביט מערכות גאה בכל יוצא מערכת הביטחון המוצא בחברה מקום עבודה מאתגר, המאפשר לו להמשיך לתרום לכלכלה ולביטחון המדינה.

"צה"ל הנו הלקוח החשוב ביותר שלנו. אנו גאים בכך ונמשיך לפתח את קשרינו עם צה"ל ומשרד הביטחון. פרויקט צבא יבשה דיגיטלי הנו פרויקט מתקדם ומתוחכם שמתנהל לשביעות רצונה המלא של מערכת הביטחון והוכיח יכולותיו, הן בתרגילים והן במשימות ביטחון שוטף. אין זה מתפקידו של מר להעיד על איכות המערכות, וטענותיו המגוחכות מבזות, בראש ובראשונה אותו עצמו, ואף גובלות בדיבה".