מסע דורסני בזמן

לפני 40 שנה התפרקה הסופרגרופ הראשונה של הרוק, "קרים" של אריק קלפטון, ג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר. אבל 1969 היתה שנה מעולה ללהקות עילית כאלו, שהורכבו מכוכבים יוצאי הרכבים מצליחים. קלפטון ובייקר עברו לסופרגרופ נוספת, "בליינד פיית'", דיוויד קרוסבי, סטיבן סטילס וגראהאם נאש חברו יחד לראשונה, ולהקת לד זפלין, עם כוכב הגיטרה ג'ימי פייג' ונגן הסשנים המבוקש ג'ון פול ג'ונס, הוקמה והוציאה אלבום בכורה אלמותי.

ג'ון פול ג'ונס הוא אחת מצלעות משולש ההארד-רוק החדש, הסופרגרופ הנוכחית של הרוק, ומבחינת ג'ונס, דייב גרוהל וג'וש הום, השנה היא לגמרי 1969. רוב שפילד, מבקר "הרולינג סטון" אבחן, בחן רב, שאלבום הבכורה של להקתם נשמע כהצדעה לשירים הראשונים שליוו את גרוהל והום הצעירים יחסית, בני 40 פלוס, בזמן שעישנו את הסיגריות הראשונות במכוניות הראשונות שלהם.

Them crooked vultures - בתרגום עקום משהו כמו "הדורסים הנוכלים האלו", הוא אלבום שכולו, לטוב ולרע, מסע בזמן. התמלילים בו פחות מזניחים, הלחנים חלקם טובים וחלקם חלשים, אבל הכול מתחיל ונגמר בגישה ובנגינה. גרוהל הוא ללא ספק מתופף הרוק הגדול ביותר מאז ג'ון בונהאם המנוח, שהיה שותפו של ג'ונס בזפלין.

ג'ונס פחות התבלט בעשורים האחרונים כנגן המדהים שהינו גם בבאס וגם בקלידים, והגיח לעולם הפופ יותר כמעבד, כששיאו בתזמורים שתרם ל"אוטומטי לאנשים" של אר.אי.אם. הוא גם עבד קצת עם הלהקה העיקרית של גרוהל מאז נירוונה ז"ל, ה"פו פייטרז". גרוהל, מצידו, התארח לא מעט בלהקה המרכזית של הום בשנים האחרונות, "קווינז אוף דה סטון אייג'". השלושה הביעו עניין בפרויקט משותף כבר לפני ארבע שנים, אבל רק השנה הצליחו לתאם יומנים, ואת הקיץ כבר בילו בהופעות, ממועדונים קטנים ועד לפסטיבלי ענק, והשלימו את הקלטות הבכורה שלהם.

הום, בעבר בוגר "קיוס" ו"איגלז אוף דף מטאל", הפיק השנה גם את ה"ארקטיק מאנקיז", וכאן לקח על עצמו את מרבית תפקידי השירה והגיטרה. גרוהל, שמרבה לארח ולהתארח ובעבר סטה מה"פייטרז" לעוד הרכב צדדי בשם "פרובו", מסתפק פה בעיקר בתיפוף שמוחץ בכל משמעות אפשרית שלו.

וג'ונס? הוא מנגן נפלא, הן בבאס והן בקלידים המרושעים והפחות מדי מוערכים שלו, שבעיקר ב"scumbag blues" מאזכרים גם את כל האלבום החמישי של להקת-האם שלו, "houses of the holy" וגם את הפסנתר החשמלי הקטלני שפותח ושמוליך את "superstition" של סטיבי וונדר.

אז סאונד הקלידים כאן הוא לגמרי 1973, אבל הגיטרות-באס-תופים כולן 69'. באותו "בלוז חלאתי" הום שר בפלסט שלגמרי דומה לזה של ברוס ב"קרים", ו"בנדוליירים" מקבל בסיומו ציטוטים זפליניים ישירים, וכל האלבום נשמע כהכלאה בין קרים לזפלין.

בכל זאת ישנה הסתייגות קריטית אחת - אין כאן שום דבר שמזכיר את כתיבת השירים בלהקות ההן. ומפני שחומרי הגלם המילוליים והמלודיים מאוד מוגבלים, זו עבודה שתתקשה לייצר משמעות מחוץ לתחום הצר והמובהק שלה, ותתקשה גם להישאר חרותה לשנים ארוכות אצל מאזיניה.

מסה חושנית ומערפלת

אלא שמלבד מילים סתמיות ברובן ולחנים לא מבריקים, בכל זאת יש כאן את מה ששלושת הג'נטלמנים הללו מציעים בכמויות פשוט בלתי נדלות: נגינה מעולה. הדברים נכונים בעיקר לגבי גרוהל וג'ונס, אבל גם הום מצטרף לאורגיית הארד-רוק שלא נשמע כמותה מזה שנים, למרות שהמון מנסים.

הרבה להקות רוק עכשוויות, כולל "המאנקיז" בהפקת הום, מתאוות לשוב לחספוס, לברוטאליות ולחושניות שפעם היו ברורות ובוהקות אצל הלהקות ש"הדורסים" מצדיעים להן. אבל המון שנים לאחר הפאנק, שנים שבהן נגינה וירטואוזית הפכה ממקור לגאווה למושא ללעג, ואחרי שהמרכיבים המאצ'ואיסטיים והטווסיים בנגינת הרוק הושארו להרכבי המטאל היותר שמרניים, כבר אין הרבה אנשים צעירים שמסוגלים להעמיד באוזניים את מה שיש ל"דורסים": את המסה העוצמתית הזאת. מסה של שלושה אנשים שמנגנים ביחד, מערפלת, חושנית ואלימה לפרקים, וגדושה ברעיונות יצירתיים, בחילופי קצבים ובמעברים לא שגרתיים, שכולם יחד היו פעם ההגדרה הקלאסית של הרוק, וכשהם מבוצעים על-ידי מרבית השוחרים החדשים הללו נשמעים כחקייניים במקרה הטוב ומשעממים ברע.

קשה לדמיין לאן "הדורסים" היו מגיעים לו עמד לשירותם, למשל, גם כותב שירים וזמר כביר, עילוי מסדר הגודל בו הם מתפקדים כגיטריסט, באסיסט וכמתופף. בהיעדר חזית יותר מושכת לתקשורת עם הקהל, הם יהפכו כנראה להרכב הופעות מאוד מבוקש, כי בכל זאת לא נתקלים היום בכאלה סטנדרטים, וידברו בעיקר אל הקהלים הנאמנים של שלושתם.

זה לא מעט, אבל נדמה שיהיה הכי מבורך אם "הדורסים" יזכו דווקא בהטיית אוזנם של מי שקרובים יותר בגילם לג'ונס מאשר לגרוהל ולהום. בני ה-50 וה-60 ואף יותר היום, מי שבגרו על קרים, זפלין, הנדריקס ושאר מנסחי ההארד-רוק של סוף שנות ה-60, ושאולי בזכות הנוכחות של ג'ונס יוכלו לקבל כאן מנה טרייה של נוסטלגיה מסוגת עילית, כמוה לא סופקה להם כבר שנים. *