מדבר על אריק

"זה היה לא ייאמן", משחזר אווטס. "קראתי את השורות מהתסריט שבהן אני מדבר לפוסטר של קנטונה שתלוי אצל בישופ בחדר ואחרי חמישה טייקים לואץ' החליט שהתאורה לא טובה וביקש שאצא לעשר דקות. זה כמובן היה תכסיס מבריק שהוא עשה לי, אבל באותם רגעים לא יכולתי להבין את זה. כשחזרתי לחדר שבו צולמה הסצנה לואץ' אמר שנעשה עוד טייק אחד, ומיד אחרי שהתחלנו לצלם אני שומע פתאום קול מדבר אליי מאחור.

"חשבתי שזה בטח אחד מאנשי הצוות הבלגיים עם המבטא הצרפתי הכבד והבלתי מובן שלהם, אבל אז הקול דיבר אליי שוב כמו אלוהים שפונה אליך מהשמים ואמר לי: 'תסתובב!'. הסתובבתי - ופאקן הל, איט ווס אריק קנטונה שעמד מולי! השוק הראשוני הימם אותי במקום לכמה שניות שלא יכולתי לדבר בכלל. כמובן שאי אפשר היה להשתמש בטייק הזה, אבל הבא אחריו כבר עבד טוב וצילמנו את הסצנה. אנבליוובל".

אווטס הוא גיבור סרטו האחרון של קן לואץ', "מחפשים את אריק". הוא מגלם שם את אריק בישופ, גבר אנגלי בשנות ה-50 לחייו שחווה את מעמד הביניים מהשוליים התחתונים שלו. הוא גבר מודחק שעובד בתור דוור ושהמעגל החברתי שלו מסתכם בחבריו למקצוע ובשותפיו לבעלות על קבוצת האוהדים הקסומה FC יונייטד - הקבוצה שאותה הקימו אוהדי מנצ'סטר יונייטד לפני חמש שנים אחרי שהבינו שקבוצתם האהובה נחטפה לבלי שוב בידי בעלי ההון הרשעים, ונבלעה בעולם הקפיטליסטי הממוסחר הדורס תחתיו את כל מי שאינו נענה לתכתיבי הז'אנר.

מירוץ החיים הינו מהיר מדי עבור בישופ וחבריו והם אפילו לא מתאמצים להדביק אותו. הם יעדיפו להתכנס למפגשי חברים ולזרוק שמות של יצורים שאת חייהם הם היו רוצים לחיות. הבחירה של בישופ היא כמובן קנטונה.

הבחירה בקנטונה לא היתה מקרית. קנטונה הוא סמל הרומנטיקה האחרון לפני התמסחרות המשחק, הוגה דעות מהפכן בנפש של שחקן שפרש בגיל 30 בשל תחושת מיאוס מהכיוונים שאליהם פנה הכדורגל. קנטונה הוא השחקן-אוהד כדורגל הכי גדול שצמח ביקום, והוא נותר אינפנטיל במובן החיובי של המילה בדיוק כמו האוהדים האמיתיים של המשחק הזה, אלה שנדחקים לשוליים ומוברחים מהמגרשים בעידן הכסף הגדול.

מסע שהתחיל בדיכוי

שעת צהריים בפאב אנגלי באחד הפרברים של מנצ'סטר רחוק שנות אור מחוויית הטריפ קנטונה. אווטס יושב שם עם סיגריות הטבק המגולגלות שלו וכוס קולה עמוסה בקרח. "אני שותה בירה רק בערב", הוא מחייך. הוא בן 50, ובקריירה שלו תפקידים בקבוצות תיאטרון קטנות, קצת סדרות טלוויזיה והצגות פרינג' ברחבי אנגליה. "משחק הוא המקצוע הוא טוב בעולם בשבילי. כל תפקיד שעשיתי היה תמיד בשביל ההנאה, ולא בשביל התהילה או הכסף". יום אחד נתקל אווטס במודעה שפרסם לואץ' לאודישנים לשחקנים בני גילו, והוא הלך לנסות את מזלו. אחרי שישה סבבי אודישן, התפקיד של בישופ היה שלו.

"יש דמיון בינינו, בלי ספק", הוא אומר בחיוך הממזרי שלו. "בישופ עזב את אשתו ויש לו שלושה ילדים משתי נשים שונות, וגם אני, יש לי שלושה ילדים משתי נשים שונות ועוד אישה שלישית שאיתה אין לי ילדים. הרבה אנשים בגילי באנגליה דומים לבישופ. טיפוס שמנסה לעשות רק טוב, אבל לא תמיד חושב על מה הוא עושה ומוצא את עצמו במצבים שלא תכנן. באופן כללי הוא לא מוצא את עצמו בעולם הזה. כולנו בסופו של דבר במעגל אינסופי של חובות ובמרדף המטורף אחרי הכסף בלי שאנחנו אפילו רוצים להיות חלק ממנו. כולם רק רוצים טלוויזיה יותר גדולה וככה מוצאים את עצמם כלואים במלכודת אחת גדולה. בכל אחד מאיתנו יש אריק בישופ. ההזדהות עם דמות כזאת היא חצי מהדרך לגלם אותה. לא הייתי צריך לשכנע את עצמי שאני בישופ".

חלק משיטת הבימוי של לואץ' ב"מחפשים את אריק" בנוי על סצנות פלאשבק. הן עוסקות בהתפרקות של בישופ הצעיר וחוסר ההתמודדות שלו שמוביל להתמוטטות הקשר עם אשתו הראשונה לילי והבריחה ממנה. לילי היא לא צד נוכח בהתמוטטות הזאת, שכולה מתרחשת במוחו של בישופ ובינו לדמותו ההרסנית והמסרסת של אביו.

"ללואץ' היה חשוב שנהיה נוכחים בצילומי סצנות הפלאשבק, כדי שנבין את הרקע של הדמויות שלנו. זה היה מבריק, כי לראות את הסצנות האלה מצטלמות הפך לזיכרון עבורנו כשחקנים, ובאיזשהו מקום זה היה כמו להיזכר בעצמי. זה גרם לי לדעת איך בישופ התנהג בעבר ואיך יתנהג בעתיד. הוא קצת חסר-בטחון, כי אבא שלו הקפיד תמיד לגרום לו להרגיש קטן. הרבה מהתסריט נגע בילדות של בישופ. זה שורש הבעיה שלו. הוא מרגיש חסר כבוד מהסביבה ורק מקבל את גורלו, ומה שמדהים הוא עד כמה גם הוא חסר כבוד כלפי עצמו. הוא עושה הכל להימנע מלפגוש את לילי ורק נכנס להתקפי חרדה בכל פעם שהוא נדרש להתעמת איתה.

"כאן נכנס לחייו קנטונה. הוא בעצם גורם לו להחזיר לעצמו מעט מהכבוד האבוד וההכרה שהגיעה לו. מהנקודה הזאת בישופ מתחיל להשתנות. הוא צריך את דמות המראה של קנטונה, סוג של דמות תיקון לאבא שלו.

בישופ מספר לקנטונה שהוא לא מסוגל לחבק את לילי, שהוא קופא. שפת הגוף שלו אומרת הכל. בסוף הסרט יש רגע מקסים שאריק בישופ כבר לא זקוק יותר לאריק קנטונה אחרי שהכבוד והביטחון חזרו אליו, וסופסוף הוא מסוגל להניח יד ולחבק את לילי כשהבת שלהם מצלמת אותם. הצילום בעצם מנציח את הרגע הזה. זה צעד אמיץ בשבילו. הוא סופסוף מסוגל להתעמת עם עצמו והמסע שלו - שהתחיל בדיכוי עמוק, נגמר בחיוך".

"כולנו שחקנים"

ויני תומפסון, מאוהדיה של FC יונייטד ואחד מתוך 300 אוהדים-מתנדבים בפעילות הקבוצה, איש עם לב רחב ביחס הפוך לגובה הנמוך שלו (עובדה שלא מפריעה לו לפרק עם הזרת טיפוסים גדולים ממנו פי שניים), זוכר עד היום את הרגע שבו הבין סופית שהדמות המסתורית והשתקנית שהתייצבה במשחקים של FC יונייטד היא באמת מי שחשד שהיא מהרגע הראשון: קן לואץ'. מאותו רגע כבר לא היה שום סיכוי ללואץ' לשמור על אנונימיות, והחיפוש שלו אחר אוהדים אמיתיים של FC שיגלמו דמויות בסרט נחשף. מאחר ואוהדי כדורגל הם טיפוסים עם נשמה של שחקנים מולדים, התמלא הקאסט של "מחפשים את אריק" באוהדי FC בתפקידי משנה וכניצבים.

בעצת קנטונה, פונה בישופ לחבריו האוהדים ונועץ בהם מה עליו לעשות כדי לפתור את ההסתבכות שאליה נקלעו הוא ואחד מבניו החורגים עם עבריין מרושע. רק התארגנות של אוהדים עממיים ופשוטים לכנופייה לוחמנית ומאורגנת היטב העוטה על פניה מסכה בדמותו של קנטונה אלילם, מצילה את בישופ ומכניעה את הברונים החזקים - משל נפלא לסיפורה של FC יונייטד עצמה.

אווטס הפך מאז צילומי הסרט לאוהד הקבוצה והוא מגיע בקביעות למשחקי הבית שלה, שם הוא נהנה לחתום על תוכניות המשחקים שנמכרות כמרצ'נדייז להגדלת הכנסות הקבוצה. עוד קודם לצילומים היה מגיע למשחקי הקבוצה כדי ללמוד על האווירה, והבין מהר מאד שאין טיפוסים מלבבים יותר מאוהדי כדורגל.

"הכדורגל הוא הקולוסיאום של ימינו", אומר אווטס. "במקום שני אריות שנלחמים אחד בשני, יש שתי קבוצות כדורגל. אוהדים הם טיפוסים עם תשוקה נדירה לחיים. אלה ברובם אנשים ממעמד הביניים שזקוקים למשהו להיקשר אליו. זה גאנג אחד גדול שכולם דואגים אחד לשני ורוצים להיות חלק מקבוצה. אם אתה מצלם סרט בתקציב גבוה מאד יש אולי משמעות לשחקנים מקצועניים. אבל בסופו של דבר, לשקר לבוס שלך ולהגיד לו שאתה חולה רק כדי להישאר בבית, זה גם סוג של משחק, ככה שלשחק בסרט זה לא ממש מסובך. כולנו שחקנים".

מפגש דרך פוסטרים

העבודה עם שחקנים לא מקצועניים תרמה לשגרת העבודה ב"מחפשים את אריק" ויצרה ממד קבוע של הפתעה שהתלווה אליהם. התדהמה שחש בישופ כשפגש מולו, בעודו מעשן שאחטה בחדר השינה הילדותי והמלא פוסטרים של קנטונה, את הוד רוממותו בכבודו ובעצמו, תאמה היטב לטריפ הגילוי של קנטונה על-ידי אווטס. ההתנהלות של לואץ' בסצנה לא היתה גימיק, אלא חלק מטכניקה קבועה.

"לואץ' עובד לפי סיקוונסים", מספר אווטס, "אתה אף פעם לא יודע מה הולך להצטלם ביום למחרת. זה לא שאתה מקבל מראש תסריט עם דיאלוגים ומתכונן לכל הצילומים מראש.

"ידעתי שלבישופ יש אובססיה לקנטונה, אבל לואץ' הכין אותי שלאורך הסרט המפגש של בישופ עם קנטונה יהיה בצורת פוסטרים, ולא כדמות ממשית. לפני הסצנה שבה קנטונה נחשף לראשונה יצאנו כמה אנשי צוות לדינר ולמדתי את השורות לקראת הסצנה.

"היה לי ברור שאני הולך לדקלם אותן לפוסטר. לואץ' מתרשם ממך באימפרוביזציה ובוחן אותך כל הזמן. ככה הוא בעצם בודק את האינסטינקטים שלך. במובן הזה כל יום היה כמו הרפתקה חדשה. זה היה גדול".

כחלק מההרפתקה שזימן לואץ' לאווטס, האחרון הצטלם לאחרונה לתפקיד בגרסה חדשה לרובין הוד שמביים רידלי סקוט בכיכוב ראסל קרואו והשתתף בדרמה בת ארבעה פרקים של BBC.

בין לבין, אווטס ישתה את הקולה עם הקרח בשעות הצהריים של ימים אפורים בשולי ויטפילד, הפרבר של מנצ'סטר שבו הוא מתגורר, ומעל לכל ימשיך לבוז לתעשיית הקולנוע ההוליוודית שמוכרת לכולם את הפנים היפות של טום קרוז בלי קשר לכישורי המשחק שלו, רק כדי לקדם את שאיפות ההתעשרות של מפיקים חמדניים ומרושעים. בדיוק כמו האוהדים של FC יונייטד, שאותם יפגוש אווטס במשחקי הבית של הקבוצה שלהם. *