התקנות להשבתת מכוניות לא יעילות נגד עברייני תנועה

מדוע אישרה ועדת הכלכלה להאריך את תוקף התקנה המאפשרת להשבית מכוניות של עברייני תנועה ל-30 עד 60 יום, בשנה נוספת? ■ ממצאי הסקר: עיקר הענישה מופנה כלפי נהגים חסרי ניסיון (66%) ■ סביב התקנות התפתחה תעשייה של זכיינים פרטיים, הנהנים מהכנסות עתק מקנסות המגיעים ליותר מ-1,800 שקל לרכב פרטי

השבוע אישרה ועדת הכלכלה להאריך בשנה נוספת את תוקף תקנת "השבתת כלי הרכב", המאפשרת לקצין משטרה להחרים במקום רכב נהג שעבר על אחת משורה ארוכה של עבירות תנועה. ההחרמה היא לתקופה של 30-60 יום, כשהרכב נגרר לאחסנה כפויה במגרשי חניה של זכיינים פרטיים. את עלויות האחסון והגרירה משלם הנהג מכיסו, והן יכולות להגיע ליותר מ-1,800 שקל לרכב פרטי.

כפי שנחשף ב"גלובס", מאז כניסת תקנות השבתת הרכב לתוקף במאי 06' הן הפכו לתעשייה של ממש, עם יותר מ-35 אלף כלי רכב, שהוחרמו עד היום ויצרו הכנסות של מיליוני שקלים בשנה לזכיינים. התקנות נוסדו במקור על תקן "צו שעה" זמני, ונקבע כי יעילותן תיבחן על פני זמן במחקרים. בפועל, ב3 השנים שחלפו מאז, הוארכו התקנות שוב ושוב ללא הוכחת יעילותן.

השנה, לקראת דיון הוועדה, הציג המשרד לביטחון פנים תוצאות מחקר פנימי שכלל מדגם טלפוני של כמה אלפי נשאלים: נהגים שרכבם הושבת ואוכלוסייה כללית. למרות שרק תמצית הממצאים הוצגה לחברי הוועדה, גם היא לא מעידה על יעילות מרשימה.

ממצאים עגומים

באופן לא מפתיע עולה כי ההחרמות מופעלות בעיקר נגד נהגים צעירים וחסרי ניסיון. 66% מהנהגים שרכבם הושבת ל-30 יום היו מתחת לגיל 34, ולכ-62% מהם היה רישיון של פחות מ-10 שנים.

בנוסף, בדק הסקר את רמת המודעות לעבירות ההשבתה, וגם פה התוצאות היו עגומות: המודעות הממוצעת ל"סל" העבירות המובילות להחרמה עומדת רק על 23.8%. גם כשמדובר בעבירות "כבדות" כמו מעורבות בתאונת פגע וברח, המודעות הציבורית לעונש ההחרמה נמוכה מ-50%.

לא מפתיע, שגם התמיכה הציבורית בעבירות התנועה נמוכה יחסית. אומנם נרשמה תמיכה בהשבתת רכב בגין עברות "כבדות", אך הממוצע הכולל מראה כי רק 31% מהציבור תומך בהחרמה על כל "סל" העבירות, המכיל כ-16 עבירות שונות.

איך ייתכן שרמת המודעות הציבורית לאחת משיטות הענישה האגרסיביות והמחמירות ביותר כלכלית בספר התקנות כה נמוכה אחרי 3 שנים? למיטב ידיעתנו, לא חסרים תקציבי פרסום ציבוריים שמוקדשים לקידום מודעות הציבור לעבירה כזו או אחרת. ובכל זאת, השימוש בהם במקרה זה מזערי. האם בגלל שמדובר בביזנס כלכלי "מופרט"?

חוסר יעילות

ההישג הגדול ביותר שאותר במחקר, ושבהתאם אליו הוארכה התקנה, הוא מציאת השפעה חיובית, כביכול, של העונש על ביצוע עבירות חוזרות - ירידה של 15%. אבל, הממצאים מצביעים על כך שההשפעה היחידה בעבירות חוזרות הייתה על נהגים שלא ביצעו עברות ב-3 השנים שלפני כן.

עברייני תנועה "כבדים", עם עבירות קודמות, חזרו לבצע אותן גם אחרי שרכבם הוחרם. האם ייתכן שאחרי 3 שנים ועשרות מיליוני שקלים אלה הם כל הטיעונים הרלוונטיים? זה בהחלט נשמע כחומר מעניין לבג"צ.