הסוציאליזם חוזר והמנכ"ל נרדם

מצב דברים זה הוא הזדמנות גדולה לעיני. התקשורת תומכת בעובדים. תמיכתה נובעת בעיקר מהאג'נדה של העיתונאים, הצעירים ברובם, המזדהים עם המשכורות הנמוכות ותנאי העבודה הקשים של עובדים רבים, יחד עם תחושת השליחות, הרצון לשנות את פני החברה ותחושת הכוח שהם יכולים לעשות זאת.

הכנסת תומכת בעובדים וחוקקה רק לאחרונה סדרה של חוקים המחזקים את זכות ההתארגנות מחד, ומאידך מטילים סנקציות קשות על כל מי שפוגע בהתארגנות זו. התוצאה - כל ציוץ של חבר הנהלה מול עובד, מביא לטענות קשות של פגיעה בחופש ההתארגנות, איום בקנסות כבדים ופרסום שלילי משמעותי בעיתון.

בתי הדין לעבודה תומכים בעובדים, ולו בשל הרצון ביציבות. הם פועלים ליישוב סכסוכים וגישה זו כידוע עוזרת תמיד לתוקפן, כי בית הדין מחפש את דרך הפשרה, הזכויות מונחות בצד. בנוסף, עמדתם של בתי הדין לעבודה הייתה תמיד מוטה לטובת העובדים ולטובת זכות ההתארגנות. שעתו הגדולה של עיני היא העיוורון של הגופים הגדולים.

אם בשלהי המאה הקודמת הייתה מגמה ברורה של "חוזים אישיים" וצמצום חלקה של ההסתדרות כגוף רב עוצמה במשק, הרי שכעת המטוטלת יצאה לדרך בכיוון ההפוך. רק דבר אחד לא קורה - הארגונים הגדולים לא נערכים. מנכ"לים של חברות גדולות במשק חיים עדיין בתחושה שההסתדרות זה מושג שמתאים לחברת חשמל ולעיריית תל-אביב, ובוודאי לא לחברת ההיי-טק הנוצצת שהם מנהלים.

אוי, איזו הפתעה מחכה להם. אם הם חשבו שכאשר מדובר בוועד עובדים מדובר בקבוצה של סווארים רחבי כתפיים בנמל אשדוד, הרי הם מופתעים לגלות קבוצה של חנונים עצבניים הנתמכים על ידי ארגון עובדים.

כמנהל משברים אני נקרא לא פעם לנהל משבר הנובע ממאבק התארגנות, ואני רואה כיצד יכלה ההנהלה למנוע את ההקצנה. האמירה הידועה "כל שריפה ניתן היה לכבות בכוס מים" אם היו תופסים אותה בזמן, נכונה מאוד בכל הנוגע למישור יחסי העבודה בישראל.

עורכי הדין לענייני עבודה ערים למהפך. הקושי הוא שהם נקראים לזירה, פעמים רבות, רק אחרי שהשריפה פרצה, וארגז הכלים שלהם מוגבל לתחום המשפטי. הפתרון האמיתי לסיטואציות כאלה הוא פתרון בשיטת ה-Total Campaign Management, שמשמעותו שילוב של דיסציפלינות שונות - משאבי אנוש, משפט ותקשורת.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי לניהול משברים ושותף ב"רימון כהן שינקמן"