"גרנד ג'ורי" לאישור הגשת כתב אישום - גם בישראל?

עד לפני כמה שנים היתה הפרקליטות מודיעה לחשודים בעבירות פשע, כי "הוחלט להגיש נגדם כתב אישום בכפוף לשימוע". הנוסח הזה השתנה, וכיום מודיעה הפרקליטות לחשוד כי "שוקלים להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע".

לפעמים, בתיקים רגישים במיוחד, מוותרים גם על הנוסח הזה ומסתפקים פשוט ב"הזמנה לשימוע". כל זאת, במטרה להוכיח פתיחות מחשבתית, להראות שהתובע עדיין לא ננעל בדעתו וכי הוא מוכן לקיים שימוע "בלב פתוח ובנפש חפצה".

אבל השאלה הבסיסית נותרה בעינה: האם התובע - כל תובע, מפרקליט זוטר בפרקליטות המחוז ועד היועץ המשפטי לממשלה - באמת יכול להשתחרר מנקודת מבטו הקטגורית ולקיים הליך שימוע אובייקטיבי, שבסופו ישתכנע לסגור את התיק? או שמא יש להעביר את הליך השימוע, לפני הגשת כתב אישום, לגורם נייטרלי באמת. בארה"ב מקיימים הליך של "גרנד ג'ורי", מעין חבר מושבעים מורחב המאשר את הגשת כתב האישום ופתיחת ההליך המייגע של המשפט הפלילי עצמו.

מעין הליך גישורי

השאלה האם ליצור "גרנד ג'ורי" ישראלי עמדה במוקד דיון שהתקיים בסוף השבוע במסגרת כנס הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין באילת. "אני מרשה לעצמי לחשוב על הליך שהוא סוג של הקראה מורחבת של כתב אישום", אמר השופט שמואל ברוך מבית המשפט המחוזי בתל אביב, "בימים של הקראות כתבי אישום, כשמקבלים כתבי אישום של בעל סטר לאשתו, לא סטר לאשתו, כן מכר סם, לא מכר סם, אנחנו עושים ממילא משהו דומה. אני שואל - למה שלא נעשה הליך מקדמי אמיתי, שיהיה מעין הליך גישורי וסוג של שימוע מורחב, אצל שופט. מדוע שהליך השימוע, המתקיים היום לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי בפרקליטות, לא יהיה בפני שופט?"

המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד שוקי למברגר, מיהר להתנגד לרעיון. מבחינתו מדובר בהליך שגם אם יוחלט שהוא מחליף את הליך השימוע הקיים היום בפרקליטות, הרי שבהמשך בוודאי תקום דרישה לקיים שימוע נוסף, במסגרת התביעה, עוד לפני שמעבירים את התיק לשימוע חיצוני שכזה, בפני ערכאה שיפוטית. סופו של הרעיון הזה, מבחינת למברגר, לסרבל ולהאריך עוד יותר את ההליך הפלילי באמצעות יצירת תחנת-ביניים נוספת, וכל זאת עוד לפני שדיברנו על תקנים, תקציבים, זמן שיפוטי וזמן פרקליטים.

מערכת שפיטה נוספת

"מדובר בעוד מנגנון שיפוטי שצריך להקים", אמר למברגר, "ולא כל כך מהר יהיה הדיבידנד שלו בהפחתת מספר השופטים. מדובר למעשה על מערכת שפיטה נוספת, בתווך שבין קבלת החלטות בפרקליטות לבין בירור המשפט לפי סדר הדין הפלילי". בעיניו של למברגר קיים פגם בהצעה, מאחר שהשימוע במתכונתו הנוכחית שואב את הגיונו מתוך המשפט המינהלי, שבו זכאי האזרח הנפגע מהחלטה של הרשות להשמיע את טענותיו בפניה בטרם קבלת ההחלטה. "משלב מסוים תתעורר טענה שהמעשה המינהלי, להעביר את התיק לשימוע בפני שופט, גם הוא מעשה מינהלי פוגעני המצריך שימוע בטרם קבלת ההחלטה".

השאלה נותרת איפוא בעינה: האם הדגם האמריקאי של חבר מושבעים גדול, הבוחן את התיק בשלב מקדמי בטרם פתיחת המשפט, יהווה נטל על המערכת, או יביא לצמצום במספר כתבי האישום המוגשים, כך שבסופו של דבר יהיו ההליכים יעילים וממוקדים יותר? למברגר טוען שהניסיון האמריקאי מלמד שחבר המושבעים הגדול משמש הלכה למעשה חותמת-גומי להחלטות התביעה להגיש כתבי אישום, וכמעט שאיננו מהווה מסננת יעילה. בארה"ב אומרים בבדיחות הדעת, ש"אם תובע מחוזי רוצה, הגרנד ג'ורי יעמיד לדין גם סנדוויץ נקניק".

האמרה הזו מצוטטת במאמר שכתב לפני שלוש שנים סנגור פלילי פרטי, יהודה וינשטיין שמו. כל העוסקים בתחום הפלילי - סנגורים, שופטים ואנשי הפרקליטות - סקרנים לראות אם גם בתפקידו הנוכחי, כיועץ המשפטי לממשלה, הוא ידבוק ברעיונות שהעלה במאמרו, להקים בישראל מנגנון של חבר מושבעים גדול, או שימוע בפני שופט. הרעיון הזה הזכיר לעו"ד אלי זהר, עמיתו וחברו של וינשטיין, את מוסד השופט-החוקר המוכר במשפט האירופאי, ושהיה קיים בעבר גם בפרקטיקה הישראלית, בפרט בנוגע לחקירת סיבת מוות.

"בתיקי פשע חמור, אני זוכר, היינו הולכים לשופט-חוקר", סיפר זהר, "אבל השפעתם של ההליכים האלה על המשפט הפלילי היתה שולית". זהר אמר עם זאת, כי הוא תומך ברעיון שהעלה וינשטיין במאמרו מ-2007, להעביר את השימוע ולקיימו בפני שופט, במטרה להתגבר על ההטיה המובנית שבה מצוי התובע שבפניו מתקיים היום השימוע, ולאפשר לקיימו באמת "בלב פתוח ובנפש חפצה".

קדם-משפט מורחב

הנקודה הזו בדיוק, של מידת הפתיחות של התביעה הכללית, התעוררה כזכור בתיק המתוקשר ביותר שבו עוסק זהר בימים אלה - תיק ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. בפרשה זו זימן היועץ המשפטי הקודם מני מזוז את זהר ויתר סנגוריו של אולמרט לסדרת שימועים, ואף נקבעו תאריכים, אך בסופו של דבר ויתר זהר על השימוע, לאחר שהפרקליטות הגישה כתב אישום נגד נאשמת אחרת בפרשה - רייצ'ל רז-ריסבי. "קיבלנו החלטה בעניין אולמרט לא ללכת לשימוע", הסביר זהר, "כי כתב האישום נגדה היה רווי קביעות שנגעו לראש הממשלה לשעבר באופן שברור היה שכלה ונחרצה עם הפרקליטות לגמור גם את השימוע של אולמרט באותה צורה. האם מישהו התכוון לשבת באופן אמיתי בלב פתוח ונפש חפצה? בוודאי שלא".

עו"ד מיכה פטמן טען כי וינשטיין היועץ לא יעז ליישם את מה שהציע וינשטיין הסנגור. "הוא לא יעז לנסות לקצץ בסמכויות התביעה", אמר פטמן. הוא הביע תמיכה בהצעתו של השופט ברוך, לקיים מעין קדם-משפט מורחב בפני שופט, מבלי לבטל את הליך השימוע המוכר כיום, המתקיים בפרקליטות. "התינוק שנקרא שימוע עוד מעט חוגג בר-מצוה והוא עדיין בחיתולים", אמר פטמן, "השופט ברוך מדבר על אלפי תיקים שמגיעים בשנה, אחד על שני גרם מריחואנה, האחר על גניבה של 50 שקל. הפתרון שיהיה שופט שישמש מבוגר אחראי ויכופף את ידה של התביעה שלא להגיש תיקים כאלה, הוא בעיני רעיון מבורך. זה נכון בעיקר לתיקים הקטנים, שבהם הסנגור לא תמיד יודע להשתמש בזכות לשימוע".

נותרו כמובן סוגיות בלתי פתורות רבות הנוגעות להליך השימוע. למשל, אילו מסמכים רשאי הסנגור לקבל לקראת השימוע, וחשוב יותר - האם השימוע מועיל בעיקר לחשוד או בעיקר לתביעה הכללית? "שימוע הוא טוב לבירור האמת, בראש ובראשונה", אמר למברגר, "נכון שכנגזרת מבירור האמת, השימוע יכול לפעמים לעזור להביא להרשעתו של אדם. לכן, יש גם סיכונים מזווית הראייה של הנאשם, כשהוא בא לשימוע. אבל בסופו של יום, אם משווים סטטיסטית את המקרים שבהם התביעה עשתה שימוש בשימוע לחיזוק טענותיה, לעומת מקרים שבעקבות שימוע התביעה חזרה בה מאישומים או הקלה או מחקה חלק מהאישומים, הכף נוטה באופן ברור לטובת עריכת השימוע, מהזווית של הסנגור".

נותנים אפשרות לשכנע

"השימוע טוב לכולם", הצטרפה לדעתו של למברגר גם עו"ד אביה אלף, מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, "גם לתביעה וגם לעבריין". עמיתיה לדיון פרצו בצחוק על הטעות הפרוידיאנית שלה - בשלב השימוע החשוד עדיין רק חשוד במעשה, ומוקדם לכנותו עבריין - אבל אלף התעקשה: "השימוע הוא מסננת נוספת בדרך לבית המשפט. והאצבע שלנו היא ממש לא קלה על ההדק בהגשת כתבי אישום. הרי גם פתיחת חקירה פלילית היא מהלך קשה, לא בלתי הפיך אבל קשה. ברגע שפתחו נגד אדם בחקירה, לא משנה באיזו עבירה, העולם יכול להתמוטט עליו. בוודאי שהגשת כתב אישום היא מהלך קשה ופוגע, ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים. אנחנו נותנים לסנגור אפשרות לשכנע אותנו. גם אני אומרת בשימועים, אני נוטה להגיש כתב אישום אבל בוא תשכנע אותי אחרת".

כאמור, לשימוע עלולה להיות גם תוצאה קשה מבחינת החשוד, מאחר שהשימוע מכתיב משחק "בקלפים פתוחים" בין התביעה להגנה. התביעה מחויבת בכל מקרה לחשוף את חומר החקירה והראיות שבידיה. אבל סנגור בלתי מנוסה עלול לחשוף בשימוע שפן שעשוי היה לסייע לו במשפט, ובכך לאבד את יתרון ההפתעה.

"השימוע עשוי גם לתת לתביעה אינפורמציה שתהווה פתח לחקירה חדשה או השלמות חקירה ולגיבוש ראיות חדשות נגד החשוד", סיפר פטמן, "בשימוע אתה מתחיל לדבר, והידברות זה דבר שאתה לא יודע איך הוא נגמר. האגדה מספרת על סנגור בכיר שבא לפרקליט המדינה, שהיה בזמנו יונה בלטמן, וביקש שלא להגיש נגד הלקוח שלו כתב אישום בעבירה של הפרת אמונים, כי לא הוכח שהוא קיבל כסף. המדינה השתכנעה, משכה את כתב האישום, עשתה חקירה נוספת ובסופו של דבר הנאשם הואשם והורשע בלקיחת שוחד".