לא רואים את האלצהיימר

לא מפתיע לגלות כי חולי אלצהיימר סובלים גם מבעיות ראייה. בסך הכול, שני הדברים עלולים לנבוע מגיל מתקדם ומתהליכי ניוון עצבי. המסקנה המעניינת יותר העולה ממחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן היא כי טיפול בבעיות הראייה עשוי לשנות גם את התפתחות האלצהיימר. כלומר, יש יותר ממתאם בין הגורמים.

החוקרים בדקו מאגרי מידע של בני 65 ומעלה בארה"ב, הסובלים מהתדרדרות בראייה. הם מצאו כי ההסתברות לדמנציה בקרב אלו שביקרו אצל רופא עיניים לפחות פעם בשנה הייתה נמוכה ב-64% לעומת קשישים שלא ביקרו אצל רופא עיניים. ניתוח מעמיק יותר הראה כי ההסתברות ירדה משמעותית אצל קשישים שעברו ניתוח הסרת קטרקט, או נטלו תרופות לטיפול בגלאוקומה.

לכאורה, ניתן למצוא הסברים חלופיים לקשר. קשישים שזוכרים להגיע לרופא העיניים, או שמוקפים בקרובים שמעודדים אותם לטפל בעצמם, נמצאים אולי מלכתחילה במצב קוגניטיבי טוב יותר מקשישים אחרים. לעומת זאת, קשישים שנמצאים בשלבים התחלתיים ולא מאובחנים של דמנציה טרודים אולי בדברים אחרים ולא מקפידים ללכת לטיפול. פרט לכך, קשישים ללא כיסוי ביטוחי נאות ובמעמד סוציו-אקונומי נמוך יזניחו אולי את בעיות העיניים שלהם, ויגלו רגישות לגורמי אלצהיימר נוספים.

עם זאת, נתון נוסף שהוצג במחקר מראה קשר הדוק יותר בין שני סוגי ההתדרדרות. על-פי הנתונים, מבין הסובלים מאלצהיימר ב-2005, רק ל-10% הייתה ראייה מצוינת ב-1992. בקרב הקבוצה שלא סבלה מאלצהיימר ב-2005, ל-30% הייתה ראייה מצוינת ב-1992.

החוקרים, פרופ' מרי רוג'רס ופרופ' קנת לנגה, מסיקים כי התדרדרות הראייה היא סימן מקדים להתפתחות של מחלות ניוון מוחי כמו אלצהיימר. לטענתם, נראה כי התדרדרות הראייה מונעת מהקשישים גירויים קוגניטיביים שונים, שהיו יכולים להגן עליהם מפני התפתחות הדמנציה, כמו קריאה, תקשורת בין אישית מקוונת, פתרון תשבצים, משחקי קלפים ולוח וכדומה, כולן פעילויות שזוהו בעבר כקשורות בירידה בסיכוי ללקות באלצהיימר. בנוסף, התדרדרות הראייה עלולה למנוע מהם לבצע פעילות גופנית סדירה.

"ביטוחי הבריאות לקשישים בדרך כלל אינם כוללים בדיקות סקר לראייה, והבדיקות נערכות רק לאחר שהבעיה מחמירה", אומרת רוג'רס. "המחקר שלנו רומז כי אם ייערכו בדיקות העיניים בשלב מוקדם יותר ויינתן טיפול מונע, ייתכן ונוכל לקנות למטופלים עוד שנים של איכות חיים גם ברמה הקוגניטיבית".

גג שלושים מעלות

אם נדמה לכם שתל אביב של היום חמה מזו של ילדותכם, אתם כנראה צודקים. וזה לא רק בגלל ההתחממות הגלובלית. ערים צפופות נוטות להיות חמות יותר ב-1-3 מעלות צלזיוס בממוצע מסביבה מרווחת יותר. קירות זפת, כבישי אספלט, פליטת החום של המכוניות, טמפרטורת הגוף של המוני בני האדם - כולם תורמים להתחממות היחסית של הערים.

מתכנני ערים ומומחים לאקלים עוסקים רבות בסוגיה כיצד למנוע את ההתחממות המוגזמת של הערים באזורים חמים ממילא. בדרך כלל, הרעיונות קושרים בהוספת ריאות ירוקות (פארקים, שדרות עם עצים במרכזן), ריווח הבנייה כדי לעודד זרימת אוויר וכדומה. רעיון נוסף הוא צביעת גגות הבתים כולם בצבע לבן, שיהדוף את השמש במקום לבלוע אותה. זהו רעיון מתבקש לגמרי, בדיוק כמו העדפת בגד בהיר על פני בגד כהה ביום חמסין.

קבוצה של חוקרים מהמרכז הלאומי למחקר אטמוספרי בארה"ב ערכה הדמיית מחשב שנועדה לכמת את ההשפעה של מהלך כזה. החוקרים ביצעו הערכה של כמות הקרינה הנבלעת או המוחזרת על ידי משטחים בצבעים שונים, ואז ערכו סימולציות של בליעת הקרינה באמצעות שינוי צבעם של גגות הבתים בערים שונות בעולם.

כך הסתבר כי ניתן - באמצעות מהלך זה בלבד - לחסוך כשליש מההתחממות הייחודית לערים, כלומר - לקרר את הערים בערך בחצי מעלה. ההשפעה צפויה להיות מורגשת במיוחד במהלך היום, במיוחד בקיץ ובמיוחד באזורים בהם העיר רחוקה מן הים, כלומר - במקומות בהם זקוקים לכך ביותר.

בנוסף לקירור האוויר במרחבים הפתוחים בעיר, תוביל הצביעה לקירור הבניינים עצמם, וכך תפחית אתה שימוש במזגנים - ולכך השפעה אפשרית נוספת על הטמפרטורה בחוץ. אך, ייתכן שההשפעה בפועל תהיה קטנה יותר, כי הגגות הלבנים צוברים אבק אשר מכהה את הצבע לאורך זמן.

"עדיין לא ברור אם צביעת כל הגגות בלבן היא עניין מעשי", אומר קית' אולסן, אחד החוקרים המובילים במחקר. בכל זאת, יוגש המחקר למשרד האנרגיה האמריקנית, בתקווה כי יוביל לתכנון וביצוע התהליך.