"הייתי מעיפה את טבלת רבי-המכר"

עינת יקיר, 32, זוכת פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2009, סופרת ומתרגמת. תרגמה לעברית את פואמת הילדים של קורניי צ'וקובסקי, "זבובה זמזומובה" (2003, כתר). ספריה, "עסקי תיווך" (2002, כתר) ו"מרכז בעלי מלאכה" (2007, כתר), זכו לשבחי הביקורת. ספרה החדש "כמוני - כמוך" יצא באחרונה בהוצאת כתר. יקיר מתגוררת בתל-אביב, נשואה ואם לתינוק.

איזה בית קפה אהוב עלייך במיוחד, ומדוע?

"קסבה. עד לפני שלושה חודשים גרתי בפלורנטין, ונהגתי לשבת שם עם בני אוריאל. זה מקום חדש יחסית, עדין, נעים, ואני מתגעגעת אליו".

מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?

"זה תלוי במצב הרוח. אם משעמם לי, אז מישהו קולני עם סיפור מעניין שאוכל לצותת לו. אם מעניין לי, אז מישהו משועמם, שינסה לצותת לי".

אם היית יכולה לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?

"אין רצון מוגדר, וגם אם יש - הוא משתנה מיום ליום. כך או כך, אני מרבה לצותת לשולחן הסמוך".

מיהם הסופרים העבריים האהובים עלייך ביותר?

"יהושע קנז, יהודית הנדל, דוד פוגל, אורי ניסן גנסין. ולא פחות משוררים: נתן אלתרמן, נתן זך, דליה רביקוביץ, ט. כרמי, חזי לסקלי ועוד".

והסופרים הזרים?

"בעיקר הסופרים הרוסים: פושקין, טולסטוי, דוסטויבסקי, צ'כוב, לאחרונה פלטונוב. אבל גם תומאס מאן ומרסל פרוסט ווירג'יניה וולף וקתרין מנספילד. הרבה".

איזה ספר ילדים אהוב עלייך במיוחד?

"'ספר סיפורי ענקים', מאת דוד ל. הריסון. הילד מקסים. הענקים ענקמונים. הסיפורים מבהילים, מצחיקים, מתוקים. התרגום של אמציה פורת כובש, והאיורים של פיליפ פיכס יפים להפליא. בא להיבלע ביער. בא לפגוש ענק".

לאיזה ספר את חוזרת שוב ושוב?

"'מרי פופינס' של פמלה לינדון טרברס הבריטית. הספר הזה, שיצא במקור בשנת 1934, מחסן בפני כל שפעת. נדמה לי שגם חזירים".

מהו הספר האחרון שקראת, והותיר עלייך את רישומו?

"ספר השירה של חביבה פדיה, 'דיו אדם' בהוצאת הקיבוץ המאוחד. יש בספר הזה מסע, שמשנה את תפישת המרחב, והוא מייצר חוויה לשונית ורגשית חזקה מאוד".

את בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד - מוזיאון, בית קפה או חנות ספרים. לאן תלכי?

"בית קפה. כי זה גם מוזיאון וגם סוג של חנות ספרים. שלושה במחיר אחד".

אם היית צריכה להעביר שעות אחדות בהמתנה לטיסה, איזה ספר היית לוקחת?

"קשה לי לקרוא בזמן המתנה, כי אז אני ממתינה. ברגעים כאלה אני מעדיפה להתבונן, שלא לומר לבהות, ואין לי בעיה לעשות את זה זמן רב. או לתכנן תכנונים ביומן שהקשר בינם לבין המציאות יכול להיות גם מקרי בהחלט".

מה דעתך על מוספי ספרות וכתבי-עת ספרותיים בישראל?

"כמו בתחומים אחרים, יש הבלחות טובות. לרוב הדיון רדוד. מה שבטוח - הייתי מעיפה את טבלת רבי-המכר המשמימה".

מה היית משנה בלימודי הספרות בבתי הספר?

"אין לי מושג מה לומדים היום. מקווה שיש פלורליזם. מקווה שלא העיפו את מחמוד דרוויש, למשל, מתוכנית הלימודים. מקווה שהולכים אחורה עדיין, ומלמדים עגנון וברנר, ס. יזהר ויעקב שטיינברג ודבורה בארון, ובאותה מידה מקווה שמלמדים גם ספרות עכשווית, ולא נעצרו בדור המדינה".

האם התאהבת פעם בדמות ספרותית?

"לצערי, התאהבתי בהומברט הומברט מ'לוליטה'. ולדימיר נבוקוב הרוסי, שכתב דווקא באנגלית, מתאר את הומברט הומברט כאדם בלתי-שפוי, שקרן, אגואיסטי, מתנשא, אבל גם מבין בספרות ואמנות, בשירה ותרבות, באנגלית וצרפתית".

איזה ציטוט מספר כלשהו זכור לך במיוחד, ריגש אותך או גרם לך לפעול בדרך מסוימת?

"סיום השיר 'סינדרלה במטבח' של דליה רביקוביץ':

'והיא קמצה את אגרופיה ואמרה: / אני יוצאת למלחמה. / ואחר כך נרדמה'.

"זה לא גרם לי לפעול בשום דרך, אבל זה יופי".

למי או למה את מתגעגעת?

"לתחושה אחרת של המרחב והזמן, שהייתה בילדות. העצים נראו גבוהים יותר. הצבעים - צבעוניים יותר. והאופק רחוק יותר".