לקראת סגירת רשות השידור

זה עוד לא קורה, זו רק אפשרות שנראית יותר ויותר מוחשית. כמה הרהורים למקרה שזה יקרה

בצל הוויכוח על עתידה של רשות השידור, כמעט שהוחמץ כליל הראיון שהעניק ירון דקל ל"המקור" בערוץ 10, וחבל - כי בראיון הזה, או ליתר דיוק בתגובת רשות השידור לתוכנו, נמצא תזקיק של הלך-הרוח שעיצב את השידור הציבורי בישראל.

דקל לא חידש הרבה כשאמר שראש הממשלה למשל, אינו מופתע לעולם מתכנים שמופיעים במהדורות החדשות של רשות השידור. מה שהיה מרתק בעיניי זו תגובת הרשות לדברים, תגובה בנאלית לכאורה: "...ברשות השידור נעשית עבודה מקצועית, ללא מורא וללא משוא, תוך הקפדה על איזון...".

לכאורה מדובר בתגובה ראויה, אבל צא ולמד עד כמה רעה היא פגיעתו של אותו "איזון": הישראליות כבר הרגילה אותנו לאוקסימורונים לשוניים עד שאף אחד כבר לא מתעכב לשאול כיצד תקשורת שפועלת לכאורה "ללא מורא וללא משוא-פנים" יכולה להיות, במודע ובמתכוון, גם "מאוזנת".

השאיפה אל אותו "איזון" בלתי קדוש, כמעין קו אופק שאליו יש לשאוף תמיד למרות שלא ניתן להשיגו, הוא הרעה החולה הגדולה ביותר שהטמיעו בנו 25 שנות שלטון היחיד של ערוץ 1: כל אייטם חדשותי שנוי במחלוקת לווה מיד בשני מרואיינים באולפן - שמאל וימין, ממשלה ואופוזיציה, מינוס ופלוס - עד כדי כך שהצופים כבר סיגלו לעצמם, כרפלקס מותנה, לחכות לפרשנות שתבוא מהצד "שלהם".

אפשר לכתוב כאן עוד רבות על החלחול המסוכן של תופעת ה"איזון בכוח" אל דפוסי ההתנהלות של מערכות החדשות באשר הן (גם לערוצים 2 ו-10 ולעיתונים היומיים, שפעם עוד היו בעלי דעה), אבל נסתפק בלהזכיר לכל אלה שמציבים עתה את "השידור הציבורי" מול "האח הגדול" למשל, שאת הנזק הגדול ביותר למוח הקולקטיבי הישראלי גרמה דווקא רשות השידור, שמבקשת עתה לתרץ את חוסר העניין בה כתשלום מס על איכות שידוריה כביכול.

המעוז האחרון של העיתונאות העובדת

ובכל זאת, המחשבה על סגירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית - פרושה פגיעה מיידית באיכות התקשורת בישראל. קל מאוד להציג היום את העיוותים שיצרו מאבקי הכוח בין ועדי העובדים ברשות להנהלתה. קשה יותר לזכור כי מדובר באחד מגופי התקשורת הבודדים במדינת ישראל שנהג כבוד בעובדיו.

צלמים ועוזריהם, טכנאי קול, תאורנים וכן, גם עיתונאים שיפלטו עתה לשוק העבודה, הם בשורה רעה מאוד לענף שגם כך הולך ופוחת בו הדור. לא צריך להיות סוציאליסט מובהק כדי להבין שגם התקשורת תעשה, עם סגירת רשות השידור, צעד מסוכן בכיוון שעוד עתיד לחלק את כולנו לקבלנים ועובדיהם.

עובדי חברת החשמל, שימו לב

עוד לקח חשוב שצריך להילמד כאן הוא מתחום יחסי העבודה: במשך שנים צנחה פופולריות רשות השידור, אבל ועדי העובדים שבה המשיכו להלחם על תנאים מפליגים לחבריהם. עכשיו, כשהם על סף איבוד הכול, הם נדהמים לגלות כי העיצומים שלהם לא מזיזים לאיש.

נכון שקשה להקביל בינם לבין, למשל, ועד עובדי חברת החשמל, אבל פתיחת שוק החשמל לתחרות תשים את עובדי חברת החשמל בדיוק במקום שבו היו עובדי רשות השידור לפני 17 שנה, עם תחילת שידורי הערוץ השני, בנקודה שהיא תחילת הסוף מבחינתם.

המסר כאן ברור - ועדי עובדים של גוף גירעוני - ואפילו יש למדינה עניין להעניק לו רשת ביטחון - צריכים לדעת שלא לעולם חוסן: בסוף הדרך הם ימצאו את עצמם מול מתחרים אנרגטיים יותר ומול ציבור עוין, שזוכר להם עדיין את ימי המונופול.