1.מחשוב - עכשיו מעונן
הנושא הלוהט בטכנולוגיה בשנים האחרונות הוא עלייתו של "המחשוב המעונן": מהי בדיוק ההתפתחות הזאת ואיך היא תשנה את חיינו? התשובה נחלקת לשניים. ראשית, כוח העיבוד ואחסון הנתונים עובר מהמחשבים האישיים למוקדי נתונים מאסיביים מרכזיים. הדבר מאפשר לשחרר את מחשוב העל למשימות יומיומיות כמו, לדוגמה, ניתוח דפוסי התנועה בעיר נתונה, כדי לנבא היכן יהיו עומסים.
שנית, עזרים אישיים מתוחכמים כמו טלפונים חכמים ולפטופים/נוטבוקס יוכלו להתחבר למרכז המחשוב באמצעות האינטרנט. כלומר, יחידים (לא רק ממשלות או ארגונים) יוכלו להשתמש ב"ענני המידע" החדשים הללו. מכאן ניתן לגזור שתי תחזיות: האחת היא שכוח עיבוד כזה במחירי רצפה יניב פריצות דרך חדשות, למשל בתחום המדעי. התחזית השנייה היא שהמכשירים האישיים יהפכו לסופר-חכמים. גוגל, למשל, כבר מדברת על תרגום קולי מיידי בטלפונים שלה.
ריצ'רד ווטרס, סן פרנסיסקו
2. עבודה - דוחים את הפנסיה
בעשור החדש נראה מבוגרים שעובדים גם בגיל הזהב, וזה לא מפתיע במיוחד. מלבד העובדה שממשלות מבריטניה עד יוון מעלות את גיל הפרישה לפנסיה, שערי הריבית הנמוכים ומותה של הפנסיה עם ההטבות המוגדרות (כמו האג"ח הייעודיות בישראל), אומרים שלאנשים רבים לא תהיה פנסיה מספיקה בגיל 65 כדי ליהנות משנות גיל הזהב. הם יצטרכו לעבוד כדי לגמור את החודש. הדבר המעניין שיכול לשנות את פני העסקים הוא שהם עשויים להעדיף לעבוד כעצמאיים. מחקר חדש של חברת הביטוח סטנדרד לייף מראה ששישית מהבריטים בגיל 46-65 מעוניינים לפתוח עסק כלשהו בגיל פרישה, פי 7 ביחס להורים שלהם. הניסיון, החוכמה והקשרים יהיו הנשק הסודי של "הקשישים", אך יהיו להם גם יותר פנאי וכסף להשקיע בעסק שלהם ביחס ליזמים בימינו, בדרך כלל בני 30-45, הגיל שבו בדרך כלל יש לך משכנתה וילדים צעירים.
לוק ג'ונסון, יזם
3.מידע - מתחילים לשלם
אם יש אמירה אחת בעשור האחרון שלתעשיית התקשורת יש סיבה לקלל, זו האמירה של סטיוארט ברנד ב-1984: "המידע רוצה להיות חופשי". הביטוי הזה העניק כסות אינטלקטואלית לכל דבר, מפיראטיות מוזיקלית עד התחושה שחדשות בחינם הן חלק בלתי נפרד מתרבות האינטרנט.
כשאנשים דיברו עדיין על "אוטוסטרדת המידע", הם לעגו לרעיון שהיא תהיה כביש אגרה. פרסום מקוון חדש ומשופר היה אמור לכסות את חשבונותיהם של בעלי המידע. אבל ממש כפי שהכבישים המהירים הנוצצים שנסללו בארה"ב בשנות ה-50 מתפוררים כיום, התכנים בחינם שחקו את המודלים העסקיים של חברות התקשורת ויצרו עומס יתר על הרשתות.
הגיע הזמן לקרוא את האמרה של ברנד בשלמותה: "מצד אחד, מידע רוצה להיות יקר, כי הוא רב ערך. מצד אחר, מידע רוצה להיות חופשי (חינמי), כי העלות של הפצתו נעשית נמוכה יותר ויותר. שני הרצונות הללו נאבקים אלה באלה".
כעת ידה של המנטרה "המידע רוצה להיות יקר" היא על העליונה. המו"לים לוחצים על אמזון להעלות את מחירי האי-בוקס, אפל מאפשרים גם לבעלי אתרים חינמיים לגבות תשלום תמורת יישומים של אייפוד ואייפד, וה"ניו יורק טיימס" הולך בעקבות "פייננשל טיימס" ו"וול סטריט ג'ורנל", וגובה תשלום עבור חדשות מקוונות.
עברנו עשור שבו זללנו יותר מדי תכנים עם ערך תזונתי נמוך. תכנים יקרים יכולים להיות עתירי סיבים.
אנדרו אדג'קליף-ג'ונסון, עורך תקשורת
4. רווחים - חמדנות אינה טובה כפי שחשבנו
בשנות ה-80, לכד הכלכלן אל רפפורט את רוח הזמן כאשר המציא יעד חדש לתאגיד: מקסום הערך לבעלי המניות. הצלחתו של מנכ"ל נקשרה לתשואה הכוללת למניה בתקופת כהונתו. ג'ון ריד וסנדי וייל, המנכ"לים המשותפים של סיטיגרופ בסוף שנות ה-90, תיארו את התכלית של התאגידים הממוזגים שלהם. ריד, הבנקאי המסורתי השכלתני, אמר: "המודל שלי הוא של חברה צרכנית עולמית שבאמת מסייעת למעמד הבינוני במשהו שהוא לא קיבל בו שירות טוב במבט היסטורי. זה החזון שלי, זה החלום שלי". וייל, שהיה קשוב יותר לרוח הזמנים, הפסיק את ריד. "המטרה שלי", הוא אמר, "היא להגדיל את הערך לבעלי המניות".
זה הסתיים בדמעות. וייל דחף החוצה את ריד, ואז הפך בעצמו לקורבן של בעיות מוניטין שפגעו לאחר מכן בסיטי. ב-2008, כמעט כל הערך לבעלי המניות נמחק. אנרון, שגילמה את המודל התאגידי החדש, קרסה ברעש גדול ב-2001. ב-2008, קרסה כמעט המערכת הפיננסית הבינלאומית בעקבות קריסת ליהמן ברדרס, מוסד שהתמקד ברווחים. הלקח מהעשור שעבר הוא שהתמקדות בצורה חד-ממדית ברווח פירושה הסתכנות בהחמצת ההזדמנות לעשות רווח בכלל.
ג'ון קיי, בעל טור
5. אנרגיה - המקורות נעשים מתוחכמים יותר
מונים חכמים, הנותנים לצרכנים ולחברות החשמל מידע מפורט על שימוש באנרגיה, הם לא רק צעצוע חדש של הנשיא אובמה, אלא גם צפויים להחליף את המונים ה"טיפשים" בבריטניה ובאוסטרליה בשנתיים הקרובות. במקביל, מכשירי חשמל חכמים יוכלו לתקשר עם רשת החשמל: מייבש כביסה, לדוגמה, לא יפעל בשעת שיא שבה התעריף גבוה, ויידלק בשעת תעריף נמוך.
אנחנו כבר רואים את היתרונות של דיודות פולטות אור על פני הנורות מתקופת אדיסון (והפלורוסנטים החדשים יותר שחוסכים אנרגיה). נורות להט מפיקות חום כדי לייצר אור, ואילו נורות ה-LED יוצרות אור מתנועות אלקטרונים על שבבי סיליקון. האור הוא טבעי יותר, יכול להחליף צבעים, להיות מדויק יותר ולהתעמעם במהירות.
בעשור הנוכחי, נראה ערים המחליפות את תאורת הרחוב בפנסי LED, שאורך חייהם הוא שנים, והם יכולים לעמעם את עצמם אוטומטית כשאין תנועה ברחוב. מאחר ש-20% מצריכת האנרגיה העולמית היא בתאורה, ליכולת ה-LED לחסוך 75% מהאנרגיה יהיה אפקט דרמטי - צמצום פליטת גזי החממה. ניתן יהיה להפיק אנרגיה בחינם ממקורות כמו טמפרטורת גוף או גלי אלחוט מטלפונים ניידים ו-Wi-Fi.
כריס ניוטול, כתב אנרגיה
6. ניהול - דור ה-X נכנס להיכל התהילה
בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, כללי הוותק הרגילים במקום העבודה לא חלו, כמדומה, על העובדים בני 20 ומשהו ובתחילת שנות ה-30 לחייהם. מהפכת הדוט קום העצימה את הצעירים הללו, שיש הנוהגים לכנותם "דור ה-X", שהגיעו למעמד רם ולעושר במהירות מפליאה. אלא שפקיעת בועת ההיי-טק חשפה את המגמה הזו כאשליה, וכפתה על הצעירים הללו "לרצות" גם כמה שנות עבודה בתפקידים נחותים. כך או כך, בני הדור הזה, ילידי שנות ה-60 וה-70, אמורים להגיע לשיא כוחם בעשור הנוכחי. הגיל הממוצע של מנכ"ל בחברת פוטס"י 100 בבריטניה כיום הוא 52.
בני דור ה-X אינם נתפסים כעת כמנהיגים מובנים מאליהם של עסקים. הדור הזה ידוע כמנותק וציני, אך לפי תמרה אריקסון, מחברת הספר What's Next, Gen X?, העדר אידיאולוגיה יכול דווקא להיות נכס בהתמודדות עם אתגרי ההווה והעתיד. היא כותבת, למשל, שעוזר שבני הדור מזדהים עם השוויוניות הבין-גזעית והבין-מגדרית יותר מאשר אבותיהם. האם הגישה הנינוחה יותר שלהם תסייע להם להתמודד טוב יותר עם אכזבות במקום העבודה? בהחלט ייתכן.
אדם ג'ונס, כתב בכיר לענייני חברות
7. ניסויים עסקיים - הכישלון כטכניקה עסקית
כישלון היה תמיד חלק בלתי נפרד מכלכלת השוק. השווקים פועלים על סמך רעיונות חדשים המנוסים ללא הפוגה, ורובם נכשלים. אלו שמצליחים, מביאים לכישלונם של רעיונות אחרים. בארה"ב, בערך 10% מהעסקים נעלמים מדי שנה. התובנה המשונה אולי היא שמנגנון הניסוי והטעייה הזה מתחיל לתפוס את מקומו הראוי כטכניקה עסקית, ולא כסוד הקטן והמלוכלך של הקפיטליזם.
סטפן טומקה מהרווארד ביזנס סקול טוען שהתקדמות המחשוב מאפשרת לנסות מוצרים חדשים כדבר שבשגרה. כיום קל, למשל, לנסות שינויים בתצורה של אתר אינטרנט, כלומר להציג אפשרויות שונות בפני קהלים שונים ולבחון התגובות בזמן אמת. גוגל משיקה דרך קבע מוצרים בתווית "בתא". כוכבי על אקדמיים כמו סטיבן לוויט, מחבר הספר Freakonomics, מעבירים קורסים למנהלים בנושא ניסויים עסקיים.
קשה ללמוד מכישלון, כי הוא שולל מאיתנו את כושר השיפוט לזמן קצר, אך אפשר ללמוד מכאב הכישלון. הרעיון שמוסד פיננסי "גדול מכדי להיכשל" נשמע בעבר מרגיע. כיום כבר לא.
טים הרטפורד, בעל הטור "Undercover Economist"
8. מנטרת הניהול החדשה - לעשות יותר בפחות
הניצחון הבלתי נמנע של כלכלות BRIC - ברזיל, רוסיה, הודו וסין - הפך מוסכמה כמעט בעסקים. הנה לנו גל של מתחרות רבות עוצמה באופק, היכולות לתמחר את מוצריהן ואת שירותיהן ברמות נמוכות להדהים. לכן אנחנו צפויים לשמוע גרסאות שונות ורבות של מנטרה ניהולית אחת בשנים הקרובות: לעשות יותר בפחות.
לא רק התחרות מהמדינות המתעוררות הציתה את הרעיון הזה. גם בהקשר של הדיון הסביבתי, חברות יצטרכו באמת לייצר יותר בעזרת פחות מהמשאבים היקרים של כדור הארץ.
והמנטרה הזאת נכונה לא רק למגזר הפרטי. ממשלות השקועות בחובות יצטרכו לצמצם את המגזר הציבורי. מבחינה פוליטית, חיוני ששירותים בסיסיים לציבור יישמרו ואפילו ישופרו, אך באותה מידה ברור שהתקציבים יקוצצו. יהיו ניסיונות רציניים לרבע את המעגל. האם זה יהיה בלתי אפשרי בטווח הארוך? לא בהכרח. ברוב המקרים, ניתן למצוא דרך טובה יותר לעשות דברים, הטכנולוגיה מאפשרת זאת והמין האנושי מסתגל מהר.
סטפן סטרן, בעל טור בנושאי ניהול
9. ניהול סיכונים - יוצרים חוזי גידור חדשים
חדשנות פיננסית הפכה למילה גסה בגלל תפקידם של המכשירים המורכבים במחנק האשראי. אך הסוד המלוכלך הוא שכדי שכלכלות המערב יבריאו כמו שצריך, המימון יצטרך לבוא מהשווקים, והתחרות על המזומנים למימון מיזמים צפויה להביא לחדשנות נוספת ולמשוך מוסדות אשראי.
אחד החידושים הללו הוא העברת סיכונים. התחום הזה, שהיה לוהט לפני המשבר, כבר חוזר. רוברט שילר, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת ייל, פרסם ב-2003 ספר שהציע למשקיעים פרטיים מכשירים פיננסיים חדשים ל"גידור" סיכוני החוזים שלהם - באופן דומה למדי למסחר בנגזרים פיננסיים שביצעו בנקים, חברות ומנהלי קרנות בעשור שעבר. אתם חוששים, למשל, שהקריירה שבחרתם לא תניב את השכר שציפיתם לו בעוד עשר שנים? צרו חוזה שבו תקבלו סכום מסוים אם ההכנסה לא תעמוד בציפיות.
גם ארגונים גדולים יוצרים כיום חוזי גידור חדשים. למשל, ערים או חברות יכולות להבטיח לעצמן פיצוי אם סופות שלגים ישתקו את פעילותן למשך זמן רב יותר מן הצפוי. בחודש שעבר הכריזה קבוצת בנקים, קרנות פנסיה וחברות ביטוח על פיתוח שוק חדש למוצרי תוחלת חיים, כלומר הסיכון שאנשים יחיו יותר מהצפוי.
ג'ניפר יוז, כתבת לענייני שווקים
10. קניות - מזמינים ברשת ואוספים בחנות
ממש כפי שמדפי השירות העצמי שינו ללא הכר את פני הקניות במאה שעברה, האינטרנט ישנה את פני הקניות במאה הבאה. כבר ראינו שהאינטרנט מתחרה בחנויות הלבנים והמלט. כעת הוא יעצב אותן מחדש.
בוול מארט, למשל, יותר מ-40% מההזמנות באתר הרשת נשלחות לאיסוף בחנות מקומית, כי הלקוחות רוצים להימנע מהעלויות ומההמתנה הכרוכות במשלוח עד הבית. הרשת עורכת כעת ניסויים באיסוף מוצרים שהוזמנו בשיטת "עבור במכונית וקח מהדלפק", כולל הסבת חנויות באופן כזה שיכללו דלפקי איסוף בחזית.
ג'ונתן בירצ'ל, כתב לענייני מסחר
כתבות
ני"ע
