קוראים מחשבות ב-MRI

מחקר חדש מנבא בהצלחה על איזה סרט חשבו הנבדקים, באמצעות הדמיה שזיהתה את הזיכרון האפיזודי ■ והאם יש קשר בין מקום המגורים לאוטיזם?

קריאת מחשבות כבר אינה מדע בדיוני. במחקר חדש בראשות פרופ' אלנור מגוואייר ממכון ההדמיה הנוירולוגית (Wellcome Trust Centre for Neuroimaging) באוניברסיטת לונדון הצליחה החוקרת לנחש על איזה משלושה סרטים שנצפו זמן קצר לפני כן חושב כל נבדק. הניבוי לא הצליח במאת האחוזים, אבל קלע הרבה יותר טוב מניחוש מקרי.

כדי לבצע את הניחוש נעזרה החוקרת בהדמיית דפוס הפעילות המוחית של הנבדק. במחקר קודם של מגוואייר, היא מצאה כי מיקומו של אדם בחדר ממופה באזור מסוים במוח של אותו אדם - אזור ההיפוקמפוס, האחראי על הלמידה.

החוקרים ביקשו לבחון את הזיכרון האפיזודי - זיכרון של התרחשויות סביבנו, הפרטים וסדר האירועים בהם. ידוע, כי על הזיכרון האפיזודי אחראי אזור במוח שנקרא ה-Medial Temporal lobe (אונה קדמית תיכונה), הכולל את ההיפוקמפוס.

הנבדקים במחקר צפו בשלושה סרטים פשוטים, בני שבע שניות כל אחד, שבכולם נראתה אישה שולחת דואר ברחוב עירוני. החוקרים התמקדו בפעילות באותו אזור ייחודי באמצעות MRI פונקציונלי, שיטת הדמיה אשר מספקת מידע גם לגבי מבנה המוח וגם לגבי הפעילות באזוריו השונים. הנבדקים התבקשו להיזכר בכל אחד מן הסרטים בנפרד, והפעילות המוחית שלהם הוקלטה. כאשר התבקשו להיזכר באחד הסרטים, לבחירתם, ולחשוב על האירועים בו לפי הסדר, הצליח המחשב ברוב המקרים לקשר בין ההקלטה הטרייה להקלטה הקודמת של אותו סרט, ולברור אותה מן האחרים.

המחקר מדגים משהו שהיה צפוי, אך לא הוכח עד היום - שתי שליפות של אותו זיכרון נראות דומות מבחינת הפעילות המוחית שלהן, ושונות משליפה של זיכרון אחר. כלומר, לא רק פעולת השליפה, אלא גם פרטים מהזיכרון עצמו, מתבטאים בפעילות המוח הספציפית בעת השליפה.

ככל הנראה, לא מדובר בדיוק באותם נוירונים (תאי עצב) אשר נדלקים בכל פעם ששולפים את אותו הזיכרון - מערכת ה-fMRI לא מדויקת מספיק כדי לאתר נוירונים ספציפיים, ומעבר לכך - המחשב היה צריך לעבוד קצת, ולא הצליח לנחש את הזיכרון הנכון ב-100% מהמקרים. נראה כי יש משהו בדפוס הפעילות של המוח הייחודי לזיכרון מסוים, אך הוא לא מערב בהכרח את אותם תאים - מה שמאפשר לנו להשאיר בחיים חלק מן הזיכרונות שלנו גם כאשר פה ושם במהלך חיינו תאי מוח מתים. הצעד הבא במחקר הוא לבחור מה קורה למיקום הזיכרונות ולפעילות המוח בעקבות מחלה, פציעת ראש, היפנוזה או סתם שכחה.

אוטיזם מרוכז

בין כל הגורמים הגנטיים והסביבתיים שעלו בשנים האחרונות במחקרים שונים כגורמים אפשריים לאוטיזם, כמעט אף אחד לא התייחס למקום מגורים. במגזין שנקרא "בריאות ומקום" (Health and Place), הבוחן אך ורק השפעות גיאוגרפיות על הבריאות, התפרסם מחקר חדש שמצביע על קשר מטריד בין הדברים.

מסתבר, כי ילדים שגרים באזור מערב הוליווד בקליפורניה, נמצאים בסיכון גבוה פי 4 מילדים במקומות אחרים בקליפורניה להיות אוטיסטים. את מערב הוליווד עצמה ניתן להמשיך ולחלק לאזורים, ולמצוא אזורים המועדים לאוטיזם ואזורים שבהם המחלה פחות שכיחה. שכונה מסוימת בצפון הוליווד התגלתה כ"מרכז האוטיזם" של המדינה.

החוקרים החליטו לערוך את הבדיקה דווקא בקליפורניה, משום ששם חלה בין השנים 1992 ל-2006 עליה של כ-600% בשיעור האוטיזם המאובחן. הבדלים נמצאו גם בבדיקת מדינות אחרות בארה"ב. כך למשל, באריזונה ומיזורי האוטיזם נפוץ יחסית, ואילו באלבמה ופלורידה הוא נפוץ הרבה פחות.

"נראה כי כעת עלינו להפנות את כל המאמצים שלנו כדי לגלות מה בסביבה הקרובה שלנו גורם לעליה בשכיחות המחלה", אומר החוקר פיטר בירמן מאוניברסיטת קולומביה, שהוביל את המחקר. לדבריו, מגורים באחד מהאזורים שבהם נמצאה שכיחות גבוהה יותר של אוטיזם ניבאו את המחלה טוב יותר מגיל האם, הנתון שעד היום נחשב לבעל הקשר החזק ביותר להופעת המחלה. תושבי "האזור החם" נטו ללקות באוטיזם פי 2 לעומת ילדים של נשים מעל גיל 40.

החוקרים זהירים מאוד בהצבעה על גורמים אפשריים שהופכים מקום מסוים למסוכן. אלה עשויים להיות גורמים סביבתיים (כגון זיהום) או גורמים חברתיים (למשל שכונת פשע, עוני או כזו בה נהוג מבנה משפחתי מסוים - אם כי במקרה הנוכחי לשכונות שאותרו לא היו מאפיינים סוציו-אקונומיים בעייתיים, ואולי להיפך). לא ניתן לשלול גם את האפשרות כי באזור מסוים ישנו אבחון מוגבר יותר של המחלה, או סטיגמה פחותה ביחס אליה.