מצב האומה

סיור בוושינגטון של שנת כהונתו השנייה של אובמה, מראה איך תרבות "הממשל המקוון" חילחלה לכל זרועות השלטון האמריקני. ואיך יתמודדו ענקיות האינטרנט והטכנולוגיה עם התיוג שלהן כמובילות ה"כיבוש" האמריקני החדש

וושינגטון די.סי, ארה"ב. גושי שלג מטונף כיסו את שולי הכבישים והמדרכות, זכר לסופה שניתקה ושיתקה את הבירה האמריקנית כמה שבועות קודם לביקורי שם בסוף פברואר. המלון סיפק אינטרנט אלחוטי בחינם, ובכל זאת הניחו בכל בוקר על סף דלתי גיליון של ה"וושינגטון פוסט". כתבה בעמוד הראשי שלו סיפרה על האנשים שמחוברים לרשת כל הזמן - משחקים, מעדכנים בטוויטר, קוראים אימיילים - גם כשזה ממש לא במקום. בזמן נהיגה, רחיצת התינוקת, הופעה של הילדים בבית הספר או ארוחה משפחתית.

תושבי וושינגטון הבירה, שעובדים בממשל או סביבו, צמודים לבלקברים שלהם כמו שהעוזר הצבאי של הנשיא צמוד ל"פוטבול", המזוודה עם הקודים של הנשק הגרעיני. לפי מחקר שערך שירות המחקר של הקונגרס בחודשיים בשלהי 2009, 38.3% מחברי הקונגרס (בית הנבחרים והסנאט) היו פעילים בטוויטר ופרסמו בממוצע 116 טוויטים ביום. חבר בית הנבחרים ג'ייסון צ'ייפיץ (רפובליקני, יוטה) השתמש במדיה החברתית והצליח להביס את קודמו, שכיהן 12 שנים והוציא 600 אלף דולר יותר בבחירות.

צ'ייפיץ לא זז לשום מקום בלי הפליפ שלו, טלפון סלולרי עם מצלמת וידיאו וחיבור USB שמאפשר להעלות בקלות סרטונים לאינטרנט. כשהגעתי לפגוש אותו, כחלק ממשלחת שאירח מרכז העיתונות הזרה של מחלקת המדינה, הדבר הראשון שהוא עשה היה לשלוף אותו ולתעד את המפגש.

סגן הנשיא הקודם, דיק צ'ייני, "איבד" שבוע שלם של תכתובות אימייל שנתבקש לחשוף במסגרת חקירה על דליפת שמה של סוכנת CIA. משל נאה למלחמה של ממשל בוש בשקיפות ובפתיחות האינטרנטית. לעומתו, הנשיא ברק אובמה הוא נער הפוסטר של הממשל המקוון. הוא השתמש באינטרנט להגיע לבית הלבן, אבל לא התנתק גם כשהגיע לשם. אובמה הוא הנשיא האמריקני הראשון שיש לו חיבור אינטרנט זמין בשולחן העבודה, שמשתמש באימייל לתקשורת על בסיס קבוע ושמחזיק בבלקברי, אחרי שהכניע את ההתנגדות מצד השירות החשאי וקיבל מכשיר עם אבטחה משודרגת.

החיבה של הנשיא לשקיפות אינטרנטית מחלחלת כלפי מטה, כתרבות ארגונית וגם כהחלטות קונקרטיות, כמו ההנחיה לכל משרדי הממשלה ליישם מדיניות ממשל פתוח, שכוללת פרסום מידע איכותי באתרי המשרדים ויצירת תשתית ותרבות של ממשל פתוח.

"אנחנו מחפשים דרכים לפתוח את הבית הלבן, לפזר את הערפל סביב הדרך בה הממשל עובד. למשל, אנחנו מפרסמים שמות של כל מי שמגיע לכאן לפגישה. השמות שלכם יופיעו באתר הבית הלבן כי נפגשתם איתי", סיפר מייקן פיליפס, מנהל הניו מדיה בבית הלבן, לשעבר פעיל במחלקת הניו מדיה בקמפיין הבחירות של אובמה וחבר צוות המעבר של הממשל החדש. "סוד ההצלחה שלנו בקמפיין היה לשים אותו בידי הבוחרים. כאן, בבית הלבן, אנחנו מנסים לעשות דברים דומים, להוציא מידע על האג'נדה של הנשיא. אחד מהאתגרים שלנו הוא לפתוח את התהליך, לתת לאנשים תחושה של מה שקורה כאן בבית הלבן".

הזירה הבינלאומית

הבית הלבן משתמש באינטרנט לדבר עם אזרחיו, ומחלקת המדינה פונה באמצעות הרשת ישירות לאזרחי מדינות זרות. "הדרך בה דיפלומטים מתקשרים לא השתנתה הרבה מאז תומאס ג'פרסון - שני אנשים בחליפות יושבים ליד שולחן עץ עם דגלים מאחוריהם, ומדברים על היחסים בין המדינות שלהם", הסביר אלק רוס, יועץ בכיר לחדשנות למזכירת המדינה. לפני כן הוא הקים את מיזם One Economy לגישור על הפער החברתי, פיתח את תוכנית החדשנות והטכנולוגיה של קמפיין אובמה ושירת בצוות המעבר. "עכשיו אפשר לקיים שיחות של ממשל-לאנשים ואנשים-לממשל".

מוזיאון העיתונות Newseum בבירה האמריקנית, מהלל את התקשורת החופשית ומציג את הסכנות האורבות לה מצד משטרים דכאניים מחד וטכנולוגיות חדשות ומערערות מאידך. מזכירת המדינה הילרי קלינטון בחרה במקום הסמלי הזה לשאת בסוף ינואר נאום מכונן בזכות חופש אינטרנטי גלובלי.

"הן העם האמריקני והן המדינות שמצנזרות את האינטרנט צריכים להבין שהממשל שלנו מחויב לסייע לקידום חופש האינטרנט", שיגרה קלינטון טיל מילולי לסין, לאיראן ולכל מדינה שהממשלה שלה מפחדת מהעם, ביטוי ששמענו מכמה אנשים במחלקת המדינה. ימים ספורים לפני הנאום הכריזה גוגל כי לא תסכים עוד למדיניות הצנזורה שנכפתה עליה בסין, גם במחיר של סגירת עסקיה במדינה.

"תמכנו בצעד של גוגל בסין - זה עניינה של גוגל, אבל אנחנו תומכים בה", אמר לנו גורדון דוגוד, סגן דובר מחלקת המדינה ומנהל מרכז העיתונות הזרה. הוא טען ש"סמיכות הזמנים בין ההחלטה של גוגל לצאת מסין ובין הנאום של קלינטון הייתה מקרית", והוסיף שאנשי גוגל "מדברים איתנו הרבה, אבל הרבה פחות ממה שהיינו רוצים". גוגל מבקשת כעת מממשל אובמה להגיש תלונה לארגון הסחר העולמי נגד הגבלות בגישה לאינטרנט ולתוכן בסין, בטענה שזו אפליה לרעה של חברות אינטרנט אמריקניות ושל המסחר המקוון.

כחצי שנה לפני נאום קלינטון, בתקופת ההפגנות והמהומות שאחרי הבחירות באיראן, ביקשה מחלקת המדינה מטוויטר לדחות השבתה מתוכננת של האתר לצורכי עבודות תשתית, כדי לאפשר לאופוזיציה האיראנית להמשיך ולהשתמש בו להעברת מידע ותיאום פעולות מחאה. דוגוד סיפר שהקשר נוצר דרך היכרות אישית של אחד מאנשי המשרד עם אנשים מטוויטר. עם זאת, בטוויטר הכחישו שהפנייה הממשלתית היא שהובילה לדחיית ההשבתה.

ובכל זאת, יש מי שתופס את פייסבוק, טוויטר, גוגל ודומותיהן, חברות אינטרנט אמריקניות שמסייעות לגישה ולהפצה של מידע ברחבי העולם, כזרועות האימפריאליזם האמריקני 2.0. "איראן אומרת: פייסבוק וטוויטר הן חברות אמריקניות, הן כלים של הממשל האמריקני", אמר היועץ רוס ממחלקת המדינה. "אני מכיר אנשים בפייסבוק ובטוויטר. הייתי רוצה שהם יהיו הכלים שלי, אבל הם לא. הם הרבה יותר עשירים ממני".

הסברה 1.0

גם ממשלת ישראל מנסה להסביר את עצמה לעולם באינטרנט. אז היא מנסה. אם נוכחות הרשת של הממשל האמריקני היא רב-שיח גלובלי, זו של משרד ההסברה בראשות יולי אדלשטיין היא נאום בכנסת. לקמפיין הנרחב לאתר "מסבירים ישראל" (masbirim.gov.il), ודאי נחשפתם. האתר בעיניי הוא לא יותר מעלון תעמולה עלוב ועמוס שגיאות (בויקיפדיה העברית הקדישו לכך עמוד דיון מיוחד), שאין בו אפילו כפתור לשיתוף באמצעות האימייל, שלא לדבר על אמצעי "סושיאל מדיה" מתקדמים יותר כמו בלוגים, פייסבוק וטוויטר. מוטב שעמי העולם יחשבו שאנחנו חיים בלי חשמל ומתניידים על גמלים, מאשר שיחשבו שכך נראית ההסברה המקוונת שלנו.

צליל מקוון - מעקב

בחודש שעבר סיפרנו כאן על ההתנצלות הפומבית של להקת OK Go. הלהקה התפרסמה בזכות הפצה ויראלית של הקליפ המוצלח לשירה "Here It Goes Again", שצולם כולו על מסילות ריצה, עלה ליוטיוב וזכה לעשרות מיליוני צפיות ביוטיוב ובבלוגים שהטמיעו אצלם את הקליפ. כשהלהקה הוציאה בתחילת השנה אלבום חדש וקליפ ראשון ממנו, חברת התקליטים שלה EMI חסמה את אפשרות ההטמעה. סולן הלהקה דיימיאן קולאש התנצל פומבית בפני המעריצים, והסביר שההחלטה של EMI נובעת מכך שיוטיוב משלמת לה רק על הצגת הסרטונים ביוטיוב עצמו, ולא באתרים חיצוניים.

ניצחון פירוס של EMI נחשף במאמר שפרסם קולאש בחודש שעבר ב"ניו יורק טיימס". "כש-EMI ביטלו את אפשרות ההטמעה, הצפיות בסרטוני מסילות הריצה ירדו ב-90%, מכ-10,000 ביום לקצת יותר מ-1,000", כתב קולאש. "הצהרת התמלוגים האחרונה שקיבלנו מהם, שמכסה שישה חודשים של שידור, זוקפת לזכותנו סכום עצום של $27.77.

"ההסכמים של יוטיוב עם חברות התקליטים אינם פומביים, אבל דיווחים חדשותיים מספרים שהחברות מקבלות בין 0.004-0.008 דולר לכל השמעה, כך שהסכום המירבי ש-EMI היו יכולים להכניס מההשמעות האמורות הוא קצת יותר מ-5,400 דולר".

גם אם יוטיוב אכן לא משלמת על צפיות מחוץ ליוטיוב - ולא ברור אם זה נכון - ירידה כל כך גדולה בצפיות פוגעת בפרסום החינמי שהלהקה מקבלת, ובאופן עקיף גם בהכנסות הלהקה ו-EMI מלקוחות חדשים, כאלה שירכשו שירים ומוצרים של הלהקה ויבואו להופעות שלה.

זו לא ספקולציה, כמו שיעיד סיפור הסרטון הוויראלי של ריקוד החתונה של ג'יל וקווין. החתן, הכלה וחבריהם רקדו בכנסייה על רקע "Forever" של כריס בראון, שיצא שנה וחצי לפני כן ולא היה פופולרי במיוחד, ולא תרמו לו הפרסומים על כך שבראון הכה את זוגתו ריהאנה. שבוע אחרי שעלה סרטון החתונה, השיר של בראון הפך לאחת משאילתות החיפוש הפופולריות ביוטיוב. חברת התקליטים של בראון יכולה הייתה לדרוש מיוטיוב להסיר את השיר בטענה של הפרת זכויות יוצרים, אבל היא השכילה להריץ עליו ועל הקליפ הרשמי ביוטיוב פרסומות לרכישת השיר.

המהלך השתלם: שיעור ההקלקות לרכישת השיר בסרטון החתונה היה כפול מהממוצע. בקליפ הרשמי עלו ההקלקות פי 2.5 בשבוע הראשון, הסינגל הגיע למקום הרביעי בטבלת הסינגלים באייטיונז ולמקום השלישי בטבלת ה-MP3 באמזון, ומכירות האלבום עלו בעשרות אחוזים.

בתחילת החודש העלתה OK Go ליוטיוב קליפ שני ל"This Too Shall Pass", והמעריצים שמחו לגלות שחסימת ההטמעה הוסרה. אפשר לייחס זאת להצתה המאוחרת של EMI, אבל גם למודל העסקי המשודרג - חסות של חברת הביטוח סטייט פארם, אשר קיבלה תודה בולטת שאותה יראה כל מי שיצפה בקליפ המהמם.

עוד עידוק: room404.net