"הרמת קול ודפיקות על השולחן הן טקטיקות מקובלות בחקירות"

"הרמות קול או דפיקות על השולחן במהלך החקירה הן טקטיקות מקובלות בחקירות" - כך אמרה שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, מיכל ברק-נבו, לשעבר היועצת המשפטית של מחלקת חקירות ברשות ניירות ערך, שדחתה את בקשת אורי בן-נפתלי ואורן סרוסי, המואשמים בעבירות תרמית בניירות ערך, שלא לקבל את ההודעות שניגבו מהם בחקירת רשות ניירות ערך, בטענה כי הושגו באמצעים פסולים.

על-פי כתב האישום נגד השניים ונגד חברת אורנית ניירות ערך שבבעלותם, הם ביצעו 71 עסקאות ב-4 ניירות ערך שונים תוך ביצוע עבירות תרמית בניירות ערך.

סרוסי נחקר ברשות ניירות ערך 5 פעמים, בתחילה רק כעד ורק לאחר מכן הוזהר; בן-נפתלי נחקר ברשות 6 פעמים, אף הוא בתחילה כעד.

לטענתם, האימרות שלהם ניגבו תוך הפרת הוראות הדין ותוך פגיעה ברצונם החופשי, תוך מניעת מפגש עם עורך דין. בין היתר טענו כי על אף שנחקרו במשך שעות רבות, לא נאמר להם כי הם מעוכבים או עצורים. הם נחקרו בתחילה מבלי שהוזהרו ומבלי שידעו על זכות השתיקה המוקנית להם כחשודים, ומבלי שידעו על זכותם להיוועץ בעורך דין.

עוד טענו השניים כי החוקר, עודד שפירר, הפעיל עליהם לחץ כבד, תוך איומים והפחדות. לדבריהם, חקירותיהם היו ארוכות ומתישות שלא לצורך, בין היתר חקירות שנמשכו 8 שעות ואף 11 שעות.

רשות ניירות ערך טענה בתשובה כי אין בסיס עובדתי או משפטי לטענותיהם.

השופטת מיכל ברק-נבו ציינה כי מתוך ההודעות קשה לומר כי נשלל רצונם החופשי של הנאשמים. לדבריה, "אמירה של חוקר כי שיתוף-פעולה מצד נחקר יוביל למיצוי מהיר יותר של החקירה וכי היעדר שיתוף-פעולה יאריך את ההליכים, הינה שיקוף של מצב אמיתי, ולכן אף אם הנחקר תופס את הדברים כאיום או כפיתוי - הרי שמדובר בתפיסתו הסובייקטיבית, אך אין מדובר במעשה בלתי ראוי מצד החוקר - ובלבד שהשימוש באמצעים השונים נעשה במידה, ואין בהם כדי לפגוע בחופש הרצון של נחקר או בצלם האנוש שלו".

היא קבעה כי החוקרים לא נמנעו ממעצרים או מעיכובם כטקטיקה או כתרגיל חקירה. היא שוכנעה כי היעדר האזהרה נבע מהערכה מקצועית של החוקרים כי הנאשמים אינם אלא עדים. כן שוכנעה כי החוקרים פעלו על-פי הבנתם את ההנחיות בנוגע ליידוע על זכות היוועצות בעורך דין. היא לא מצאה כי יש משמעות לכך שלא נאמר להם באופן יזום כי זכותם להיוועץ בעוד דין.

עוד אמרה כי היא מאמינה לנאשמים שחשו פחד ולחץ במהלך חקירותיהם. "חקירה, בפרט חקירה באזהרה, היא מעמד קשה מלחיץ ומפחיד", ציינה.

עוד אמרה ברק-נבו כי היא אינה מוצאת שננקטו בחקירה אמצעים פסולים של איומים, הכפשות או פיתויים. אף שחלק מהחקירות היו ארוכות, קבעה, אין מקום למסקנה שהדברים היו למטרות התשה או שלא לצורך.