הקטע הבא הוא סיפור אמיתי. הסיפור שלנו, שלי ושל רעייתי דנה, בארבעת החודשים האחרונים. בועת הנדל"ן זה כאן. ותאמינו לי, היא עומדת להתפוצץ.
בתחילת ינואר, בצער רב, מכרנו את דירתנו האהובה בכפר סבא. ארבעה חדרים, עצים בחלון, גן משחקים מתחת לבית, וגם מפגע ביוב שכונתי שהרס את חיינו והבריח אותנו מהעיר. סגרנו על תאריך פינוי, התחלנו לקבל כסף, ואפילו שכרנו את שירותיה של חברה המתמחה במשכנתאות. הכל היה מוכן לקראת דירתנו הבאה.
אבל אין לנו איפה לגור.
בתיאוריה, המתווכים והלוחות מציעים שפע דירות במערב הוד השרון. במציאות, הן פשוט לא קיימות. כלומר, הן קיימות. עובדה, הבעלים מציעים אותן למכירה. אפילו ביקרנו וראינו במו עינינו. רק שאף פעם הם לא מגיעים למו"מ.
יומן אירועים: את הדירה ברחוב הקטן והשקט לא נוכל לאכלס, כי שני בני הזוג לא עובדים והבנק לא מאשר להם לגרור משכנתא (אבל הם בונים בית); על הדירה המקסימה במגדל אי אפשר לדבר כי ארבעת האחים ממשיכים לריב על ירושה; את הדירה השנייה במגדל הפיל חוזה רכישה שהתפוצץ ברגע האחרון; ודירת הענק במיקום המושלם אמנם נמצאת באינטרנט, אבל הבעלים שלה מחכה לבעל הדירה שהוא רוצה לקנות, שממתין מצידו לקבלן שיבנה לו בית, לא ברור מתי, איפה ולמה. אגב, המודעה עדיין מפורסמת.
הנדל"ן הוא בועה. אנחנו, לתומנו, חשבנו שקודם מוכרים, ואחר כך, כשיש כסף בבנק, אפשר לקנות. רק שעמישראל חושב הפוך: קודם נמצא, נחתום הסכם, ובכסף שיהיה לנו (אחרי שנמכור, אם נצליח למכור) נשלם על הנכס שקנינו. כלומר, מרבית העסקאות נעשות באוויר. או שהן לא נעשות בכלל.
אז עכשיו אתם מבינים איך המחירים עולים? למישהו יש איזה אוהל במצב טוב, רצוי על דשא?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
