הבועה של ביבי

זה יום חגו של בנימין נתניהו, ישראל התקבלה ל-OECD ונתניהו נוסע לטקס רב רושם בפריז; להשקת כוסית עם סרקוזי, וארוחת ערב עם ברלוסקוני. בפריז של סוף מאי קריר ונעים, זו לא ישראל מוכת השרב על שלל בעיותיה המיוזעות. אפשר להפליג בדמיון גבוה-גבוה, לעולם שבו ישראל מדינה מפותחת, חברה שוות זכויות במועדון הכלכלות המובילות בעולם.

לביבי תמיד היו תוכניות גרנדיוזיות, ורטוריקה מרשימה מלווה בתנועות ידיים סוחפות כדי לשווק אותן. עכשיו, כשהוא בתפקיד ראש הממשלה, יש לבנימין נתניהו תוכניות על גבי תוכניות. נעשה, נקדם, נפעל - הרבה להט וחזון, הרבה מילים גבוהות. בשיחה איתו המילים תחרות וצמיחה מופיעות לפחות בכל משפט שני. לרוע המזל, ניסיון העבר מוכיח, בייחוד אצל ביבי, שהכוונות הטובות והתוכניות הנפלאות מתנפצות לעתים על רקע המציאות.

נתניהו מתרפק על הישגי העבר. הרפורמות שעשה כשר אוצר, שזכו להכרה עולמית, הצעדים שהוביל, שנותנים פירות עד היום. ללא הרף הוא מזכיר איך נלחם בהסתדרות ב-2003, קיצץ את קצבאות הילדים המופרזות והוביל את מהלך "מקצבאות לעבודה", איך גבר על הביורוקרטיה והזיז דברים. הוא חוזר שוב-ושוב על כך שהוא ורק הוא שילם את המחיר הפוליטי על צעדים לא-פופולאריים שנקט כשר אוצר.

עולם מושלם

וזה נכון. כשר אוצר הוכיח נתניהו יכולת ביצוע מרשימה, אבל אז הוא עסק רק בכלכלה והיה לו ראש ממשלה, אריאל שרון, שגיבה אותו. מאז עברו חמש שנים, וכראש ממשלה נתניהו מגלה שלמרות כל הרצון הטוב הוא לא יכול תמיד להיות שר-על כלכלי. יש ענייני ביטחון, איראן, ארצות הברית וקואליציה לתחזק. כך מתרחשת תקלה כמו ביטול תוכנית ויסקונסין בגלל התנגדות של ח"כ נחוש אחד ("לפעמים קשה להשתלט על חברי הכנסת", אומרים בסביבתו של נתניהו). וזה לא עוזר שנתניהו הפך את שר האוצר שלו, ד"ר יובל שטייניץ, לחותמת גומי.

בחזונו של ביבי נגיע מחיפה לטבריה תוך 17 דקות, מקסימום 30 דקות כי כמובן ניסע במהירות המותרת; הרכבת מעכו לכרמיאל או-טו-טו כאן, ועד ראש פינה היא תגיע; הפערים החברתיים מצטמצמים; איכות החינוך עולה ותשתיות הפס הרחב משודרגות; תוכנית ויסקונסין החדשה תופעל והצמיחה תעלה ותפרח. הריכוזיות תקטן, הטייקונים יתפרקו מכוחם ובעיית שכר הבכירים תיפתר מאליה. עולם מושלם.

המון מילים יפות, הרבה כוונות טובות, אבל כשיוצאים ממחלקת העסקים של מטוס הבואינג 767 - כן, זה עם המיטה הזוגית המפורסמת - נוחתים על הקרקע ונזכרים במצב האמיתי, יש מקום לתהות האם נתניהו יצר לעצמו בועה, והוא אינו מודע למציאות הוורודה פחות שבה אנו חיים.