ציווי משפטי, לא אלוהי

קו אחד מקשר בין שתי החלטות שיפוטיות שניתנו השבוע בבית המשפט העליון - פסק הדין בעניין קצבאות הבטחת הכנסה שמקבלים אברכי כוללים, לעומת הסטודנטים שאינם זכאים לקצבאות הללו; והחלטת בג"ץ בדבר מאסרם של ההורים המסרבים לקיים את פסיקת בית המשפט בנוגע לשילוב ילדות אשכנזיות וספרדיות בבית-הספר "בית יעקב" בעמנואל.

למגינת-ליבם של פוליטיקאים לא מעטים ומלבי שנאה מקצועיים אחרים - הקו הזה דווקא אינו מתאפיין בכך שבית המשפט העליון פועל בשיטתיות ובעקביות נגד הציבור החרדי.

הפרשנות הניתנת למהלכים שנוקט בית המשפט העליון תלויה כמעט תמיד בסוג המשקפיים שחובש הפרשן המביט במתרחש.

פוליטיקאים נוהגים לפרש את פסיקות בית המשפט העליון כאילו השופטים הם שחקנים בזירה הפוליטית, המבקשים לאגור כוח, לרצות את הציבור, לפעול לטובת מגזר מסוים ונגד מגזר אחר; פרופסורים למשפטים יעמדו על ניתוח סעיפי החוק שערכו השופטים ועל האסתטיקה במבנה מופשט של היררכיה נורמטיבית; אנשי מדעי החברה יאמרו שהרקע התרבותי והחברתי של השופט מחלחל את פסיקותיו, ומוצא את ביטויו בעמדות השיפוטיות הניטרליות כביכול.

האמת היא, כנראה, באיזשהו מקום באמצע. לא בכדי ניתן פסק הדין המורה על ביטול תשלום קצבאות הבטחת הכנסה לאברכי כוללים, או לחילופין על תשלום קצבאות כאלה גם לסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, ברוב של 6 נגד אחד - והאחד הוא השופט אדמונד לוי.

שופטי הרוב, בראשות נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, החליטו לכפות על הממשלה להתייחס ברצינות הראויה לסעיף השוויון בחוק יסודות התקציב. שופט המיעוט לוי, האקטיביסט מבין שופטי העליון לדורותיהם, החליט הפעם שלא להצטרף לחבריו בהחלטה בדבר ביטול סעיף חקיקה, תוך הדגשת דווקא ה"ציווי מדאורייתא" על לימוד תורה.

אותו אדמונד לוי עומד בלבה של ההחלטה השנייה בהקשר זה - להפעיל סנקציות בדמות מאסר למשך שבועיים, נגד ההורים לתלמידות אשכנזיות בעמנואל, המסרבים למלא אחר פסק הדין שהורה על שילוב הילדות האשכנזיות והספרדיות, הלומדות במגמות נפרדות. ההורים טענו כי מדובר בעניין הנוגע לצביון דתי, אך בית המשפט הסיר את המסכה מעליהם, וקבע כי מדובר בעניין עדתי ולא דתי. במילים אחרות, גזענות לשמה.

הפעם לא מדובר בציווי אלוהי, אלא בציווי משפטי: שופטי העליון מתעקשים שפסק הדין, שיצא תחת ידי בית המשפט כבר לפני קרוב לשנה, לא יהיה למרמס. זעמם עשוי להיתפס כמאבק אינטרסנטי להגנה על כוחם שלהם, אך למעשה זהו אותו נרטיב ששימש את ביניש וחבריה בפסק הדין בעניין הקצבאות: חוקים צריך לקיים. פסקי דין צריך לקיים. זו אינה המלצה התלויה באור ירוק מהרב או האדמו"ר.

בצדק נאמר כי פרשת ההורים בעמנואל, בצירוף פסק הדין בדבר חלוקת קצבאות שוויונית, עשויים להיות מקרה מבחן ליחסים בין רשויות השלטון לציבור החרדי. המסר שניסה להעביר בית המשפט העליון הוא פשוט: החוק והדין מחייבים בכל מצב, לא רק כשנוח.