עכשיו הכדור אצל ארה"ב

כעת תורכם, חבר'ה.

זהו המסר של הכרזת סין המפתיעה על יואן גמיש יותר. סין מאותתת שהיא מרגישה בסדר עם יואן עולה ואגב כך משגרת הצבעת אמון חזקה במצבה הכלכלי. היא גם מעבירה את הכדור למגרש של המדינות המפותחות בצורה אמנותית וברורה.

טימותי גייתנר והצוות שלו באוצר האמריקני צריכים להמשיך להחזיק בקירור את השמפניה שהם מתפתים לפתוח. זה הזמן להתחיל לעשות סדר אצלם בבית. התנפחות החובות של השנתיים האחרונות אינה רק בלתי אפשרית, היא גם מאיימת על היציבות העולמית.

במשחקי שחמט מנצחים אלו שיכולים לחשוב ולתכנן הכי רחוק. סין, לפחות לפי שעה, נראית עם תפיסה טובה יותר של לוח המשחק. השאלה כעת היא מה יעשו גייתנר ושותפיו לאורגיית החובות הגדולה ביותר בהיסטוריה.

לא נכון להניח שסין נאלצה לפעול עם אקדח צמוד לרקה. נכון, הפקידים הסינים יוכלו כעת להתנשם ביתר קלות בדיוני פסגת G20 בטורונטו ביום ה' השבוע, אך עליית היואן תאפשר גם לרסן ביתר קלות בועות נכסים בבית ולצמצם את סיכון האינפלציה. היא גם מגדילה את כוח הקנייה של 1.3 מיליארד הסינים. המאמצים להיגמל מההתמכרות ליצוא כבר יצאו לדרך.

יידרשו התאמות

הם יחייבו כמה התאמות מנקודת המבט של העולם החיצון. יואן חזק יותר פירושו רפלציה (חידוש אינפלציה) אצלו. הסינים יוכלו, במרוצת הזמן, לרכוש יותר סחורות בחו"ל. העלייה ביבוא תצטלב עם המיליטנטיות האחרונה בקרב העובדים הסינים, שתובעים העלאות שכר.

שתי המגמות הללו הן חיוביות בטווח הארוך, אך הן ישפיעו על שיעורי האינפלציה העולמיים ויחייבו זריזות ניכרת מצידן של חברות רב-לאומיות. אוקיינוס כוח העבודה הסיני הזול והצייתן מתנדף והולך.

כל מה שסין תעשה לא יניח את דעתם של הפרוטקציוניסטים בעולמנו, כמו הסנטורים צ'רלס שומר ולינדזי גרהם. לשניהם יש תפיסה כאילו המטבע הנסחר בתת ערך של סין הוא הגורם לכל מצוקותיה של ארה"ב. חלקה של סין בחוסר האיזון העולמי אמנם אינו ניתן להפרכה, אך לא בייג'ין הכניסה את ארה"ב למצבה הנוכחי.

היה זה הממשל של ביל קלינטון שהחליט לבטל את מנגנוני ההגנה על המערכת הבנקאית מתקופת השפל הגדול, ולהיאבק במאמצים לרגולציה של שוקי הנגזרים. היה זה ממשל בוש שביטל כל רגולציה פיננסית, שרף את עודפי התקציב בקיצוצי מס לעשירי-העל והעלה מלחמה חסרת תוחלת בעיראק על כרטיס האשראי הלאומי.

סין לא אמרה לאמריקנים לקנות בתים שהם לא יכולים להרשות לעצמם. היא לא עודדה בנקאים לקחת על עצמם מינוף שמוטט את השמות החזקים ביותר בוול סטריט. היא לא ביקשה מארה"ב להציף את שוקי העולם באג"ח אוצר כי היא רצתה להחזיק בהרים מסוגן. סין לא ניהלה לובי נגד רפורמות שיכולות אולי להגן על ארה"ב מפני עוד משברים פיננסיים.

כעת, מחוקקים אמריקנים שחשבו שסין היא השעיר לעזאזל המושלם של כל מה שמציק לבוחריהם, צריכים לחפש רשע חדש. לחלופין, הם יכולים להביט בראי ולהעדיף להעלות את ארה"ב על מסלול כלכלי בטוח יותר.

פסגת ראשי מדינות 20G בסוף השבוע היא הזדמנות כזו. שם, המטבע הסיני יישאר ביציע לטובת הגירעונות התקציביים של המדינות המתועשות. כי המשבר של השנתיים האחרונות לא הגיע מהפריפריה של הכלכלה העולמית, אלא מהליבה שלה. המדיניות הבלתי אחראית של ארה"ב, מרחב האירו, יפן ובריטניה היא זו שמסכנת שווקים - לא המדיניות של סין, הודו או ברזיל.

יפן כמקרה בוחן

יפן היא מקרה בוחן מרתק. לא חלפו שבועיים מכניסתו לתפקיד ראש הממשלה, נאוטו קאן כבר גורם להרמת גבות כללית כאשר הוא מזהיר שיפן מסתכנת בכך שתהפוך ליוון שנייה. מטאפורות חזקות כאלה נחוצות כדי לעורר את הפוליטיקאים היפנים מהתרדמה שלהם. בעוד הם מנמנמים ושומרים על כיסאותיהם, יפן צברה את החוב הציבורי הגדול ביותר בעולם המפותח, ולא הצליחה למצוא אסטרטגיה של יציאה משערי ריבית אפסיים.

יש כיום חשבון נפש ניכר בארה"ב, בריטניה ומרחב האירו לגבי הפיכתן ליפן הבאה. במובנים רבים, מעצמות מתועשות אחרות יכולות לאחל לעצמן להיות בנות מזל כאלה. יפן לא התפוררה מפני שלמשקי הבית שלה יש 15 טריליון דולר בחסכונות ויותר מ-90% מהחוב הציבורי מוחזקים ביפן. בהלת נטישה של הין מעולם לא היתה סיכון גדול.

אי אפשר לומר אותו דבר על הדולר, האירו או הליש"ט. חישבו מדוע עלה הזהב ביותר מ-30% בשנה האחרונה: למשקיעים רבים יש אמון אפסי במטבעות הנזילים ביותר.

אותו דירוג אשראי נחשק של AAA שווה פחות מדי יום כאשר הכלכלות הגדולות ביותר מנפיקות יותר ויותר שטרי חוב. זה יהיה פשע אם מנהיגי 20G יעזבו את טורונטו מבלי למצוא דרכים להשבת האמון הזה.

לסין יש עוד כברת דרך לעשות באיזון מחדש של כלכלתה. התרת העלייה של היואן מציינת ביטחון חדש ביכולת לזרז את התהליך הזה. היא גם הופכת למגוחכת את דרישת המדינות העשירות שהמדינות המפותחות יעשו את כל העבודה הקשה.