עדיף להיות חולה בתל אביב

לומר שיש פערים בין פריפריה למרכז זה כמו לגלות שעדיף להיות עשיר ובריא. דווקא משום שזו עובדה כל כך ידועה, נעשים כל כך מעט ניסיונות לשנות את זה. בתחום הבריאות, למשל, הפערים אינם בלתי ניתנים לגישור. למעשה, הקצאה מחושבת של משאבים בעלויות סבירות למדי, עשויה לצמצם את הפערים ולחולל פלאים.

אבל קודם כמה עובדות: שיעור המומחים מקרב הרופאים בישראל עומד באזור הדרום על 58% בלבד. לצורך השוואה, שיעור המומחים באזור המרכז עומד על 72%, ואילו בת"א לבדה הוא מזנק לכדי 82%. מספר מיטות האשפוז הממוצע בכלל הארץ עומד על 2 לאלף נפש, לעומת 1.6 בלבד באזור הדרום. כדי לסבר את האוזן, במדינות ה-OECD עומד הממוצע על 3.8 מיטות לאלף נפש, ואילו ביפן הוא עומד על 8.2.

כשבוחנים את מספר מכשירי ה-MRI בישראל, שהוא הנמוך ביותר מכל המדינות המערביות בעולם, מגלים כי לעומת שבעה מכשירים באזור המרכז, ישנם שני מכשירים בדרום ושניים בצפון. המשמעות היא תור של חודשים לבדיקה, או נסיעה ממצפה רמון לתל-אביב לצורך בדיקה שנחשבת מזמן לשגרתית יחסית במדינות מתקדמות.

עניין של נוחות

כדי לעודד רופאים מומחים לעבור לפריפריה, על המדינה לפצות אותם על פערי ההשתכרות ביחס למרכז. זה מאוד פשוט: מומחה מבית החולים איכילוב שבתל-אביב יכול להגיע בתוך זמן קצר לבית החולים הפרטי "אסותא" שברמת החייל או בראשל"צ, או לחלופין להרצליה מדיקל סנטר, למעייני הישועה ולעשרות מרכזים רפואיים קטנים יותר. קוראים לזה השלמת הכנסה, וככל שהמומחה ותיק ומנוסה יותר, "ההשלמה" הופכת לעבודה המרכזית והמתגמלת ביותר. רופא מומחה מבית החולים סורוקה בבאר שבע יכול אמנם לנתח בשלוחה המקומית של אסותא, אבל בזה תמו בערך כל האפשרויות שלו.

המסקנה המיידית היא שכדי לעודד מומחים לעבוד בפריפריה, צריך אם כן לשלם להם יותר, אפילו הרבה יותר. אבל גם זה לא מספיק: ללא השקעה בתשתיות, רופאים יימנעו מעבודה בפריפריה גם מטעמי "נוחות", ונוחות זו לא מילה גסה. המשמעות של 1.6 מיטות בלבד לאלף נפש בדרום, היא שחיקה שקשה לתאר עבור הרופאים. כבר בשלב ההתמחות הם צפויים להבין את התמונה, ולברוח כל עוד נפשם אל מקום מעט נוח יותר - למשל לבילינסון בפתח תקווה. על-פי אחת המסקנות המעניינות שהופיעו אתמול בדו"ח הוועדה של משרד הבריאות לבחינת כוח האדם הרפואי, יש לקצר את התורנויות בבתי החולים ולהקצות יותר שעות למחקר. זו בדיוק הדרך למנוע שחיקה ולעודד חדשנות רפואית, וטוב יהיה אם יאמצו את המודל הזה קודם כל בפריפריה.

לדברי פרופ' דב צ'רניחובסקי, העומד בראש הפורום לבריאות בנגב של הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, עד לאחרונה הרשויות בנגב לא נתנו את הדעת על מצבה של מערכת הבריאות המקומית, בעוד שהם הקדישו זמן ומשאבים לשיפור תשתיות החינוך למשל.

ביום חמישי הקרוב יתקיים באוניברסיטת בן גוריון יום עיון בסימן "זכויות לוקחים לא מקבלים" - שבמסגרתו ישתתפו ראשי ערים ומועצות מהדרום המבקשים לקדם "רפואה הוגנת באזור". על זה צריך לומר כי מדובר ביוזמה מבורכת, אבל ללא תוכנית לאומית בהובלת משרדי הבריאות והאוצר, ובגיבוי מלא של ראש הממשלה - ראשי הרשויות בדרום לא ישיגו יותר מכמה כותרות צודקות.