כן, אני ראש העיר של כמה מקומות בתל-אביב. של בית-הקפה סטריטס ברחוב באזל, של חומוס רונן, של באגסי ושל עוד כמה מקומות ברחבי העיר. אם אין לכם מושג על מה אני מדבר או שסתם אתם תוהים איך פספסתם את הקמפיין שבו התמודדתי מול חולדאי על ראשות העיר, אז אתם עדיין חיים ב-2009.
עבור עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם, החיים הם משחק. לא משחק שמתאמצים בו במיוחד, לא משחק שמרוויחים בו משהו ("אינסנטיב" בלשון הפרסומאים) - אלא פשוט משחק שבו מתמודדים מול אנשים שאת רובם אתם לא מכירים, על מי צובר יותר נקודות, סמלים (badges) ודירוגים.
אז על מה אני מדבר? כניסת ה-iPhone, יכולות ה-GPS של המכשירים הסלולריים והראשים הקריאטיביים של כמה אנשים מוכשרים, חברו יחד כדי ליצור אפליקציות סלולריות מבוססות מיקום שהופכות כל יציאה למשחק.
הבולט והמצליח מבין האפליקציות הוא Foursquare בכתובת http://foursquare.com (גילוי נאות - המחבר מכור לאפליקציה).
המנגנון מאוד פשוט. מפעילים את האפליקציה. יוצאים (נאמר לבית-הקפה הקרוב לבית). כשמגיעים למקום האפליקציה מזהה את מיקומך ואת שם בית-הקפה. אתה לוחץ על כפתור ה-check in באפליקציה - והופ, צברת נקודות.
עברת למקום אחר ועשית גם צ'ק אין? הופ - צברת גם נקודות וגם בונוס על מעבר ממקום למקום. נכנסת לאותו מקום כמה פעמים? אתה יכול להיות "ראש העיר" של המקום הזה.
נשמע פשוט? זה אכן פשוט. ואולי סוד ההצלחה של האפליקציה שמיליונים כבר הורידו ומדברים עליה ללא הרף היא הפשטות והשימוש ב"מכניקות משחק".
יצר האדם תחרותי מנעוריו
מכניקות משחק קיימות כבר מאות שנים, ובעצם הן אוסף חוקים שנועדו לגרום לאנשים להשתתף במשחקים תוך ניצול יצר התחרותיות האנושית. עד עכשיו ה"מכניקות" נוצלו כדי לפתח משחקים ממכרים ורווחיים. זוכרים את טטריס? שאלתם את עצמכם למה שיחקתם בו כל-כך הרבה? ההסבר טמון גם בחוויית המשתמש הכייפית וגם במכניקת משחק שגורמת לך להתחרות מול אחרים ומול עצמך.
Foursquare ודומיו הם דור חדש של משחקים הנשזרים בתוך החיים האמיתיים והופכים להיות חלק מאיתנו. הם מוסיפים לנו ממד נוסף לחיים הרגילים, ממריצים את התחרותיות שלנו, גורמים לנו לשתף את הסביבה שלנו מבלי שנצטרך להתאמץ יותר מדי, הכול קל ונגיש. וכך בעצם הם הופכים למותג בפני עצמם בלי לעשות קמפיינים במאות מיליוני דולרים.
בניגוד למותגים של הדור הישן (קוקה-קולה, נייקי, IBM), המותגים הדיגיטליים של הדור החדש (פייסבוק, גוגל, foursquare, נאפסטר...) הפכו להיות מותגים בלי קמפיינים פרסומיים. הם העשירו את חיינו ומילאו צורך שלא ידענו שקיים בנו בצורה כייפית ופשוטה, וידעו לתפעל את המנגנונים הוויראליים שאפשרו לנו להעביר אחד לשני את ה"דבר המדליק הבא". הם בעצם גרמו לנו להפוך אותם למותגים. אנחנו בעצם עדים להיווצרות חוקיות חדשה למותגים.
בעידן החדש, אם יש לך מוצר מעולה - המשתמשים שלך יפיצו אותו, ותגיע למיליוני משתמשים בכמה חודשים בלי שיווק קונבנציונלי.
בעולם שבו אפליקציות הופכות את החיים שלנו למשחק, האבחנה הזאת היא עוד יותר אקוטית. מכניקות המשחק גורמות לנו לרצות להתחרות נגד אנשים אחרים. בכך גורמות לנו להזמין יותר חברים לתוך המשחק ולשהות יותר זמן במשחק. כך, בלי שנתבקש, אנחנו מרחיבים את קהל המשתמשים במשחק. המכניקות משחקות באמוציות שלנו, וברגע שהאפליקציה הופכת לשיחת היום - היא מותג.
חוקי המשחק נשברו, התנפצו לרסיסים, והמותגים שרוצים לשמור על ההגמוניה שלהם יהיו חייבים ללמוד את חוקי המשחק הדיגיטלי וללמוד להשתמש במכניקות משחק כדי להשאיר את הצרכן מכור אליהם. הסוד להצלחה בתנאים האלה הוא פשוט: ליצור מוצר מצוין שכולם ירצו לחוות אותו כחלק בלתי נפרד מהחיים ולהעביר אותו הלאה.
* הכותב הוא מנכ"ל y&r אינטראקטיב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
