תשכחו את כל המחקרים, המספרים, האזהרות והשבחים עליהם קראתם השבוע בעניין העלאת שכר המינימום. כי עם כל הכבוד לבנק ישראל שמתנגד או לביטוח הלאומי שתומך, לא היגיון כלכלי הוא שעמד מאחורי הצבעתם של חברי הממשלה והכנסת, אפילו לא אידיאולוגיה.
אגו. זו מילת המפתח במשחק הזה, לפחות בקרב שרי מפלגת העבודה. אלופי העולם בהרס עצמי, עשו את זה שוב. ההצעה של עמיר פרץ מחבלת בסיכוייו של בוז'י הרצוג לתפוס את הנישה החברתית במפלגה, היא מביכה את עופר עיני שמקורב לפואד בן אליעזר, והיא סתם לא תורמת לשר לענייני כלום, אבישי ברוורמן. אז כולם עשו כאילו הם תומכים בהצעה, אבל שתקו כשצריך היה להילחם עליה. ברגע האמת, שנייה לפני שהסוציאל-דמוקרטים דמיקולו מניפים את היד ומצביעים נגד, כבר היה להם תירוץ לנפנף בו אחר כך: "שולחן עגול". המקום שאמור להיות סמל לדמוקרטיה, כנסת ישראל, שולח את אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר לשולחן שבו עופר עיני, מפעיל את כולם כמו בובות על חוט. עיני, שרגא ברוש ויובל שטייניץ טוענים שהסכמה תמיד טובה יותר מחקיקה, אבל את המעסיק הממוצע שמשלם שכר מינימום ממש לא מעניין אם שרגא ברוש הסכים או לא.
דקות ספורות לקח לעופר עיני לשגר הודעה לעיתונות אחרי ההצבעה בכנסת, אותה הגדיר ככישלון שרק מצדיק את הצורך בהסכמה רחבה. עיני בטוח שהוא הרוויח פעמיים: גם הצליח לעקוץ את עמיר פרץ, זה שהמליך אותו בהסתדרות, וגם להחזיר לעצמו את השליטה ואת הקרדיט. אבל האמת צריכה להיאמר כעת: ללא עמיר פרץ, עופר עיני לא היה מדבר היום בכלל על העלאת שכר המינימום, וזוהי נורת אזהרה ענקית לברית האסטרטגית שכרת עם המעסיקים, שכל כך אוהבים אותו עכשיו.
עופר עיני
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
