שובה של מדורת השבט

ממחר, אחרי גמר המונדיאל, ערוץ 1 ייצא לדרך חדשה - או יתחיל לחשב את קיצו לאחור

רייטינג

ריקנות גדולה תאחז הערב (א'), בסביבות השעה 23:20, מקסימום חצות, בכל אוהד כדורגל שהמונדיאל מילא את חייו בחודש האחרון. מה שעשה החודש הזה לטלוויזיה ולהרגלי הצפייה שלנו בה, מרתק לא פחות מהמאבק הספורטיבי, הדרמטי לעיתים, שהתחולל על כר הדשא.

נתחיל ממה שאפשר לכנות "שובה של מדורת השבט". העובדה שהמונדיאל שודר בערוץ 1, כלומר ערוץ ברודקאסט נגיש לכל אזרח ולכל בעל פאב, מסעדה או פיצוצייה, הפכה את הטורניר שיסתיים הערב למשהו שצפו בו בחבורות. כל מיני מספרים נזרקו לחלל האוויר, עד שהמספר 500 אלף התקבע כאקסיומה, קצת כמו הפגנת ה-400 אלף ההיא.

האמת היא שקשה מאוד להעריך כמה ישראלים צפו בשידורים במקומות הבילוי השונים. לאחר מחקר מעמיק משל עצמי, אני יכול לסכם את התשובה במילה אחת: "הרבה". לפחות בכל האמור בגוש דן, הפאבים היו מפוצצים.

אפשר לנתח את התופעה הזאת עד אין קץ, בכל ההיבטים הסוציולוגים שלה, אנחנו נתעל אותה לתחום הצר של הרייטינג: קשה מאוד לאמוד אותו בתקופת מונדיאל, שכן הנתונים מספרים את סיפורם של מי שבחרו לצפות במשחקים מביתם.

לא מדובר בבעיה ייחודית לישראל - בכל העולם מנסים להעריך את הרייטינג האמיתי של השידורים. מה שברור לכל הוא שמדובר בנתון גבוה בהרבה מהמשתקף בטבלאות נתוני הצפייה.

רוממה

הגיבור הגדול של המשחקים הללו הוא ערוץ 1. מה שעבר עליו בחודש האחרון אינו בבחינת "מתיחת פנים" כי אם כמעט לידה מחדש: האולפן המושקע, פלטפורמת ה-HD, תוכנית האירוח שאחרי השידור (שהוכיחה כי יש כאן עדיין מקום לטוק-שואו בנוסח שנות ה-90 של המאה שעברה).

עם הרוח הגבית החזקה הזאת, ניסו בערוץ הראשון לחזור למודעות הציבורית. השאלה היא מה יקרה ממחר, כשכל זה ייפסק. תקציב להמשך השידורים באיכות HD, כבר הוזרם למערכת. גם חלק מהרפורמה המדוברת ברשות השידור יצאה לדרך.

התחושה שלי היא שכל זה עומד לדעוך, אבל לפחות את ההזדמנות הנוספת שלו, ערוץ 1 הרוויח בזכות. מה שכן, התחזקות של ערוץ 1 בקרב אוכלוסיות משכילות שמחפשות תוכן אלטרנטיבי לפריים-טיים של הערוץ השני עלולה לבוא על חשבון ערוץ 10 שמנסה להיעמד על רגליו מחדש.

טכנולוגיה

אם כבר הזכרנו HD, אפשר לסכם את המונדיאל הזה גם כסוג של קפיצת דרך טכנולוגית: לא אחת מצאתי את עצמי משלטט, מי היה מאמין, באמצע משחק מהתשעה ששודרו בערוץ 2, רק כי הצפייה בפורמט הרגיל, נראתה לי לפתע כמו חזרה לימי השידורים בשחור-לבן.

ההיי-דפינישן לא החל כמובן עם המונדיאל, אבל ערוץ 1 הפך אותו לנגיש - ומכאן כבר אין דרך חזרה. אם להקיש משהו מניסיון המונדיאל הקודם של 2006, הוא שהמצאות שמושקות בתקופת מונדיאל, יגיעו ליישום נרחב בזה שלאחריו: ב-2006 שודרו לראשונה משחקים בהיי-דפינישן, אבל רק במונדיאל הזה הם הפכו ללחם חוקם של הצופים, כך יהיה גם לגבי טלוויזיות התלת-ממד שהוכיחו שוב כי אין כמו אירוע ספורט גדול כדי להשיק טכנולוגיה חדשה, או במילים אחרות: את ענטוזי הסמבה של מונדיאל 2014 בברזיל רובנו נראה עם משקפיים.

חשבון, בבקשה

אז מה למדנו מהמונדיאל האחרון על טלוויזיה? האמת - לא הרבה: מדובר באירוע יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. לרגע אחד הרימה צרכנות הגברים את ראשה הבלתי מגולח וקרצה למפרסמים שכמעט איבדו בה עניין.

עוד למדנו שאפילו ערוץ 1 מסוגל לתפקד כהלכה, בתנאי שהוא מרגיש את קרירות להב המתכת על צווארו המקומט.

הערב בחצות, כשתרד חבורה מאושרת של גברים מיוזעים, אוחזת חפץ מוזהב, במורד יציע הכבוד ביוהנסבורג, חפשו על המדרגות את סנדל הזכוכית של הערוץ הראשון: ממחר הוא ייצא לדרך חדשה, או יתחיל לחשב את קיצו לאחור.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988