הטריק עבד

לא משנה אם בזק תלך על פרויקט חדש של הנחת סיבים אופטיים לבתים בגלל כניסת חברת החשמל, או בעקבות לחצי ועד העובדים - או שניהם יחד. מה שחשוב הוא שהיא תעשה זאת. ואם אפשר לקבל תמריץ להשקעה בצורה של הקלה מסוימת במיסוי או פחת מואץ, או מענקים, לא צריך לדחות זאת על הסף. בכל העולם מדינות מעודדות מפעילים לפרוס סיבים לבתים.

אם הממשלה מוכנה להכניס את חברת החשמל למשחק כדי להרחיב תחרות בתחום תשתיות התקשורת, ולהציב אלטרנטיבה להוט ולבזק, אין סיבה שהן לא יקבלו תמריצים.

זהו אינטרס אדיר של המדינה, משום שהיתרונות של הפס הרחב (באמת) לכלכלה גדולים מאוד. אם לטובת מפעיל סלולרי חדש אפשר לוותר על אגרות תדרים ודמי רישיון ולחוקק חוקים שיעזרו לו להשתמש באנטנות של מפעילים קיימים - לא יהיה מוגזם לסייע להוט ולבזק תמורת סיבים אופטיים בבתים.

אבל מי ששיחק אותה באמת זה שר התקשורת משה כחלון, שהלחץ שלו להכניס את חברת החשמל לשוק עשה את שלו. כחלון תפס שתי ציפורים במכה אחת: ראשית, תמיד טוב שיהיו שלוש פלטפורמות שיתחרו ביניהן, מאשר שתיים, ודבר שני, הוא הצליח להעלות על סדר היום את הנושא בבזק, אף שהאחרונה הייתה מעדיפה שחברת החשמל לא תיכנס - תמורת התחייבות לפריסת סיבים.

היום, כשכל העיתונים הכלכליים עסוקים בסלולר ובמלחמה על התעריפים של קישורי הגומלין, צריך לזכור שגם לטובת כניסת מפעיל חדש בסלולר דרושה הרחבה של התחרות בתשתיות התקשורת הנייחות.

תחרות על מחירי התמסורות תהיה טובה מאוד לחברות הסלולריות ותקל מאוד על המפעיל החדש (כנראה מירס). בפעם הבאה שהחברות הסלולריות יתלוננו בפני כחלון על המכות שהן חוטפות, הוא יכול להזכיר להן בלי בושה עד כמה הרחבת התחרות בתשתיות הנייחות תעזור גם להן.