לחייך בתלת-ממד

הקיץ בעיצומו, הגירת החופש הגדולה מתחילה לצבור תאוצה ועמה גם הביקוש העונתי למצלמות דיגיטליות. גם השנה מצליחות המצלמות הייעודיות לשרוד את תהפוכות שוק האלקטרוניקה ולשגשג, למרות התחזיות העקביות לירידתן מהבמה. המצלמות הדיגיטליות בטלפונים, שסומנו כיורשות, אמנם משתכללות בעקביות, אך טרם הוכיחו את עצמן כמחליפות ראויות לצילום איכותי.

יצרני המצלמות מצדם ממשיכים לספק ללקוחות את מה שהם רוצים, כלומר הרבה יותר ממה שהם צריכים באמת. סקר שערכה לאחרונה חברת סוני גילה ש-30% מבעלי מצלמות הסטילס הדיגיטליות, למשל, משתמשים אך ורק במצב הצילום האוטומטי המלא של המצלמה. משתמשים רבים אחרים דורשים זום ענק, עדשה רחבה, מצבי צילום ליליים מתוחכמים ואפקטים, אך בפועל לא מנצלים את הפונקציות הללו יותר מפעמים בודדות.

כל זה לא מפריע ליצרנים עצמם להמשיך ולדחוק את גבולות האלקטרוניקה הממוזערת בחיפוש אחר גימיקים חדשים. הקיץ הגימיק הטרי הוא, איך לא, צילום תלת-ממד.

מצלמות סטילס: הממד החדש

סוני, למשל, נחושה בדעתה להשתמש במצלמות הדיגיטליות כדי לקדם את טכנולוגיית התלת-ממד הטלוויזיונית שלה בשיטת "הביצה והתרנגולת": קודם משיקים טלוויזיות תלת-ממד מתוחכמות ויקרות, ורק אחר כך מציגים מוצרי צריכה אישיים, שיאפשרו לנצל אותן כהלכה. כך, חשפה החברה שתי מצלמות סטילס קומפקטיות בעלות יכולת צילום תמונות איכותיות בתלת-ממד.

אבל סוני לא הייתה הראשונה. פוג'י רשמה חלוציות בז'אנר הזה, כשהציגה כבר בשנה שעברה מצלמה אישית קומפקטית עם תמיכה בצילום בטכנולוגיה זו. אולם בעוד פוג'י בחרה בפתרון הקלאסי והמורכב (וגם יקר) של שתי עדשות אופטיות איכותיות במצלמה אחת, סוני עושה זאת עם מצלמות במבנה המקובל, שבהן עדשה אופטית אחת.

המצלמות של סוני מצוידות בשני מצבי צילום ב-D3, ושניהם דורשים אימוץ של טכניקות צילום יצירתיות. מצב Swing Panorama, למשל, מאפשר צילום תמונות נוף בתלת-ממד על-ידי הסטת המצלמה מצד לצד מול האובייקט, תוך כדי לחיצה על כפתור הצילום.

המצלמה מפיקה שני "סטריפים" של תמונות במהירות גבוהה, ומתוכם בוחרת שני פריימים שמיועדים להצגה בעין הימנית ושניים לעין השמאלית. מעבד נתונים מתוחכם משלב את התמונות לכדי תמונת תלת-ממד איכותית אחת, שבה ניתן לצפות באמצעות טלוויזיה ייעודית.

מצב הצילום השני, שמכונה Swing Multi-Angle, הוא יצירתי לא פחות. במצב הזה מתבקש הצלם החובב לטלטל את המצלמה קדימה ואחורה מול האובייקט, תוך שהיא מפיקה לא פחות מ-15 תמונות מהירות מזוויות שונות ומעבדת אותן לכדי תמונת תלת-ממד אחת. היתרון הוא שבמצב הזה אין צורך לדחות סיפוקים וניתן לצפות בתוצרת התלת-ממדית על מסך המצלמה עצמה כדי להרשים מיידית את הסובבים. בשני המצבים צפייה בתמונות ה-D3 בטלוויזיה הביתית דורשת רכישת משקפיים תואמים וכבל HDMI, שתומך בטכנולוגיה.

למי שטרם חסך מספיק כדי להצטייד בטלוויזיה תואמת, מציעה המצלמה שלל חידושים אחרים, בהם מצב "פרימיום אוטומטי" לעצלנים. מצב זה משלב אופציות צילום מורכבות יחסית, כמו צילום לילה ידני - עם הארה אחורית בחדרים אפלוליים ופיצוי כנגד תזוזת היד. כל זה כדי להפיק תמונה אופטימלית "בלחיצה אחת" גם במצבי הצילום שבעבר נדרש הצלם להשתמש - שומו שמיים - בתפריט הפונקציות של המצלמה.

לדגמים החדשים - האחד בפורמט רגיל, בעל מסך 2.8 אינץ'; והשני בפורמט שטוח-דקיק, בעל מסך מגע בגודל מרשים של 3.5 אינץ' - יש גם חיישן CMOS עם רזולוציה של 12.8 מיליון פיקסל, העברת נתונים אלחוטית בטווחים קצרים למכשירים אחרים (שתומכים בטכנולוגיה החדשה הזו), ובהתאם לצו האופנה גם אפשרות צילום וידיאו באיכות HD מלאה. המצלמות ייצאו לשוק באוגוסט במחירים של כ-300 עד 400 דולר.

המהפכה מתחילה אי שם מלמטה

כרגע, צילום וידאו תלת-ממדי הוא עדיין נחלתן של מצלמות וידיאו מקצועיות וייעודיות שמחירן מגיע לחמש ספרות בדולרים. עם זאת, סימנים ראשונים להסתגלות של השוק כבר החלו לצוף ולהופיע, ודווקא בפלח הנמוך, הזול והנגיש של השוק שבו מתחרים יצרנים מטייוואן ומסין.

חברת AIPTEK, למשל, נערכת להשקה של "מסרטת כיס" קטנה וזולה, שמאפשרת צילום ב-D3 באמצעות פתרון פשוט וזול: הטכנולוגיה נפוצה כיום בשלל מצלמות "כוון והסרט" זעירות, אבל הכפלתה בשניים - במקום חיישן אחד ועדשה אחת, היא מצוידת בשני חיישני CMOS ובשתי עדשות, עם אפשרות להסרטה מקבילה של אותו אובייקט ושילוב שני הקליפים לקליפ תלת-ממד מאוחד - עושה את ההבדל הקטן.

מדובר ברכיבי Low-End נטולי יומרות: שני החיישנים הם ברזולוציה צנועה של 5 מגה-פיקסל כל אחד, והצפייה בתוצרת מתבצעת על מסך ה-2.4 אינץ' הקטן של המצלמה או על מסך מחשב תואם תצוגת תלת ממד באמצעות משקפי D3 צבעוניות נפוצות. לא צריך כבל HDMI לחיבור לטלוויזיה, והמצלמה מסתפקת בחיבור USB טיפוסי ובזיכרון פנימי שמספיק לצילום קליפים באורך מוגבל.

מלבד זאת, יש אפשרות להסרטה דו-ממדית מקובלת באיכות HD בסיסית, והצ'ופר הוא המחיר הצפוי: בסביבות 200 דולר בלבד, מה שמבטיח יחס גבוה של גימיק לדולר, וזה אולי הדבר החשוב באמת.