מי מבלף? האוצר או הביטחון?

אז מי מבלף? משרד הביטחון או משרד האוצר? מי מפטם את הציבור במספרים לא נכונים, מי עושה מניפולציה יותר גדולה במיליארדים, אודי ניסן, הממונה על התקציבים באוצר, או תת-אלוף מהרן פרוזנפר, היועץ הכספי לרמטכ"ל ומנהל התקציבים במשרד הביטחון (ראו ראיון בעמ' 6)? מי מספר מעשיות- סבתא? שר הביטחון אהוד ברק או שר האוצר יובל שטייניץ? מי מורח? שוקי אורן, החשב הכללי באוצר, או אודי שני, מנכ"ל משרד הביטחון?

החיזבאללה כמסחטה

האמת: כולם מורחים, כולם מבלפים. שני הצדדים. מסורתית, כל שנה, כל השנה. מאז ועד עולם. אין אף מספר שאפשר להיות בטוח בו. שום דבר לא "סגור". הביטחון לוקח את איומי הטילים של חיזבאללה ומשתמש בהם כספין רגשי-מאיים לקבלת דרישות כספיות, האוצר רואה את צילומי בסיסי הטילים וסופר כמה זה הולך לעלות לו.

שר האוצר מסביר לשר הביטחון שאין ברירה וצריך גם כסף לדברים אחרים ושר הביטחון עונה לו בחצי חיוך: אני את שלי אמרתי. הכול כתוב בפרוטוקול, נראה מה תגיד עליך ועדת החקירה הממלכתית למלחמה הבאה.

אין חדש תחת השמש - רק שהשנה זה הקצין. בגלל סיטואציה פוליטית הגיע הקרב השנתי לשפל של אי-נוחות אישית וציבורית. לרמת אי אמינות מסוכנת. מביך ומביש לראות קציני צבא, לוחמים בחאקי, יוצאים למלחמת עולם עקובה מדם יזע ודמעות על כסף, לא זה המיועד להתעצמות ולהגנה, אלא כסף כיס.

מביש ומביך לשמוע את אנשי האוצר, פקידי ממשלה, חושפים על עמיתיהם צבר מעללים, בזבוזים, תחכומים כספיים-אינטרסנטיים ואדישות כספית מנותקת מהחיים.

המסקנה: לא זה ולא זה. לא לזה ולא לזה. חברי הוועדה לתקציב הביטחון בכנסת או שהם אנשי צבא במיל או כאלה שמתבטלים בפניהם ונבהלים כשהם שומעים שהחלטות הן על אחריותם. המועצה לביטחון לאומי לא מעיזה בכלל להתקרב לכיוון הכסף. הגיע הזמן לגוף אחראי, רציני, שירכז את המספרים ויפקח עליהם. בלי הטיה. בלי אינטרס. בלי מורא ובלי משוא פנים.