אהוד ברק הוא נפולת של פוליטיקאי

"כשאדם מתאהב בעצמו, זה ראשיתו של רומן ארוך", אמר אוסקר ויילד, ומי שמכיר את אהוד ברק יוסיף שאם המאוהב בעצמו לא יישמר, הוא עלול להיות שחקן ראשי בטרגדיה יוונית.

אהוד ברק, שר הביטחון וראש העבודה, הגיע לזה. עומד-נופל בקצה הקצה האחרון של רגע האמת. עתידו האישי והפוליטי לוט בערפל. הקרב על התוספת לתקציב הביטחון יסתיים באיזושהי פשרה, אבל הבושה הגדולה כבר התקבעה. ברק חלש, רק ביבי יכול להציל אותו. אף אחד מאנשיו לא תמך בו.

פואד בן אליעזר, שר התמ"ת, יכול היה לומר שתקציב ביטחון הוא מחולל צמיחה. עופר עיני יכול היה לומר שגם התעשייה החזקה וגם התעשייה החלשה חיות מידו של הביטחון. בוז'י הרצוג ואבישי ברוורמן היו יכולים לומר: יובל שטייניץ יקר, את הכסף לחינוך ורווחה קח מהתמיכות בישיבות, בחרדים ובהתנחלויות. אבל אף אחד לא קם. הם ייבשו אותו.

כיסוי ישבן מלוחמי שייטת

את הימים האחרונים העביר ברק בשיחות עם שרי העבודה: שימו לב, עושים לכם תרגיל. אומרים לכם שפחות בביטחון זה יותר ברווחה וחינוך, וזה שקר. אבל הם, בהנאה צרופה, נדו בראשם ברחמנות. סוס בודד.

דו"ח איילנד על אירועי הספינה מרמרה, שנחשף ביום שני השבוע, הפך לכתב אשמה נגד ברק על כך שהוא מנסה להטיל אחריות על צה"ל והרמטכ"ל, גבי אשכנזי. זה משניא אותו עוד יותר - מדושן העונג הזה מחפש כיסוי ישבן אצל חיילי השייטת.

ביום רביעי חילץ אותו אביגדור ליברמן, איווט, רחמנא ליצלן, מהפצצה המתקתקת של הספינה הלובית, ולמיצוי הפדיחה, הוא כנראה עשה זאת באמצעות מרטין שלאף, האוסטרי עם הקזינו הידוע לשמצה והמבוקש לחקירה.

ועדת טירקל הופכת אט-אט למשהו שברק לא התכוון אליו. שר המשפטים, יעקב נאמן, עושה לו אולי תרגיל. תכף יצעדו לובשי מדים לחדר החקירות יאשימו את ברק שהקריב אותם, והוא, כנראה, כבר תגבר את עצמו בעורכי הדין של מילייה הצווארון הלבן, רם כספי ונבות תל צור.

הכל מתחרבש לו

תהרגו אותי, אומר מכר שאפילו מחבב אותו, איך אדם שהצליח להגיע ללב מדינות אויב, לתכנן משימות לגמרי בלתי אפשריות ולמלאן בהצלחה, אינו מסוגל לעבור מצד אחד של השלולית לצדה האחר בלי ליפול ולהתלכלך. איך, איך, איך הפכה פסגת האליטה של פעם - קיבוץ, צנחנים, סיירת מטכ"ל, שמאל - לנפולת של פוליטיקאי יהיר, מנותק, עב בשר, נהנתן, גר במגדלי אקירוב, עם מפלגה מתפוגגת.

למרות האיי.קיו הידוע והיכולות השכליות המובחרות שלו - הכול מתחרבש לו. שמו היה להפקר. כל זב ומצורע מספר בדיחה על אהוד. איש פוליטי ותיק אמר: כשרצית לומר "לא" לאריק שרון, היית מתייסר והבטן היתה מתהפכת; כשרוצים לומר "כן" לברק, מרגישים אותו דבר, זה גם לא מקובל וגם פוחדים ממלכודת.

עגבניות בבית

שרון וברק - החצר העלתה אותם והחצר הפילה אותם. רק ששרון היה כריזמטי, אנושי, מתחזק קשרים פוליטיים ומומחה גדול בנתיבים ללבו של האחר, ואילו הראש של ברק מלא נוסחאות מורכבות, הוא מזלזל בסביבתו והיחסים הבינאישיים שלו נוגעים באוטיזם.

בחצר ברק אווירת מלחמה: אנחנו הצודקים, החכמים והנרדפים מול כל העולם שלא מבין. הם רואים אותו עושה דברים גדולים, נוסע לממשל האמריקני למפגשים עם הביטחון המצרי, עם הרשות הפלסטינית. מרגישים את ההערכה, המאמץ, ההשפעה. ואז הוא חוזר הביתה וחוטף עגבניות. הם מתוסכלים והוא כבר מזמן לא מנהיג, גם לא של רבע פלוגה שסביבו. וזה מגיע לביזיונות - יועץ אחד מרשה לעצמו לעשות תרגיל ולפגוע ברמטכ"ל גבי אשכנזי, יועץ אחר צועק על כרית הביטחון הפוליטית, פואד בן אליעזר.

הוא מאמין שלא הכול אבוד. שעוד אפשר להיחלץ, אפילו ללבלב מחדש. הוא מאמין שהוא עוד יכול לעשות סוויץ' בדעת הקהל, והוא באמת מנסה לעשות את זה. הוא מאמין שנסיבות של שיחות שלום ישירות, הבנות חדשות עם סיום הקפאת הבנייה בספטמבר, עימות צבאי באחד הגבולות שיחזיר אותו להובלה ביטחונית או חזרתו של גלעד שליט יחזירו את הרלוונטיות של מפלגתו האוכלת חבריה, יצדיקו את ישיבתה בממשלת ימין, ויביאו לדעת קהל אוהדת ולסקרים מחמיאים.

רק שהכול תלוי באחרים. הוא עצמו כבר לא יכול להוביל מהפך. עתידו, שיקומו - כל אלה תלויים בבנימין נתניהו ובמחמוד - אבו מאזן - עבאס. איזו טרגדיה צינית.

stella-k@globes.co.il