ללכת להצגה, לזכות בקונצרט - "מי דואג לילד" בתיאטרון חיפה

"יש מחזות נדירים, שאני רואה בהזדמנות לביים אותם הגשמה של חלום. 'מי דואג לילד' הוא מחזה כזה" - אומר הבמאי והמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה משה נאור, על המחזה פרי עטו של טום סטופארד הבריטי, המועלה לראשונה בתרגום עברי של דורי פרנס ובכיכובם של דורון תבורי ונורמן עיסא. ההפקה בליווי תזמורת סימפונט רעננה, היא אחד הפרויקטים השאפתניים והיקרים של תיאטרון חיפה מאז החל בהליך שיקום כלכלי.

כמו רוב יצירותיו של סטופארד גם "מי דואג לילד" מכיל סצנות ודיאלוגים מושחזים שהם גן עדן לשחקנים דרמטיים, ובמקרה זה מתווספת המוזיקה המקורית של המלחין אנדרה פרווין, שהופכת לדמות מרכזית נוספת בעלילה.

במרכז המחזה שני גברים החולקים חדר בבית חולים פסיכיאטרי. אלכסנדר (תבורי) הוא אסיר פוליטי המוחזק שם בשל דעותיו החתרניות. איוונוב (עיסא) הוא משוגע "אמיתי", המאמין שהוא נגן משולש בתזמורת שנמצאת בבעלותו. בשניים מטפל רופא (מיכאל כורש) שהוא גם כנר חובב. השלטונות מוכנים לשחרר את אלכסנדר, אם רק יודה שדעותיו הפוליטיות-חברתיות היו תוצר של שיגעון שחלף בעקבות הטיפול המסור שקיבל.

הוא מסרב, גם במחיר הנתק מבנו (שיר אידלסון, החוזרת לבמת התיאטרון הרפרטוארי אחרי שלוש שנים) הנמסר לטיפולה של סבתו (ירדן בר כוכבא) ומידרדר לחיי עבריינות.

כדרכו, סטופארד עוסק בכמה דילמות בו זמנית, מה נעלה יותר, להישאר כלוא ולהילחם על אידיאלים נשגבים או לוותר, לטובת הילד המייחל לשובו של אביו? האם כל דיקטטורה היא אכן מושחתת, והאם יש אופציה בחברה השואפת לסדר וחוק? האם יגבר העיקרון על השקר?

התזמורת הדמיונית במוחו של איוונוב חיה וקיימת על הבמה, על רקע סצנות שהן לעיתים קורעות לב ולעיתים מצחיקות עד דמעות.

הדמות השפויה ביותר

"מעולם לא נטלתי חלק בפרויקט כזה", מודה נורמן עיסא המגלם את איוונוב. "קהל יכול להגיע לאולם כמו להצגה או כמו לקונצרט. שתי האפשרויות נכונות. מעבר לעובדה שזה מחזה מבריק, ואני מופיע מול דורון תבורי שהוא שחקן נפלא בעיניי, נמשכתי לדמות של איוונוב בשל הקוטביות שבה. הוא לכאורה משוגע, אבל באותה מידה עשוי להיות הדמות השפויה ביותר במחזה המתנהל בעולם סוריאליסטי לחלוטין. בסופו של דבר, הוא היחיד האומר כל הזמן את האמת".

"דימוי התזמורת עושה את ההבדל בין מחזה טוב למחזה גאוני", מסכים תבורי. "התזמורת היא מטאפורה חברתית מושלמת. בתזמורת חייבת לשרור דיקטטורה כדי שהמוזיקה תישמע נכון. יש כללים, יש מנצח, יש תווים. אם מישהו יחליט פתאום שלא מוצא חן בעיניו, האיזון יופר ויגרום לתגובת שרשרת שתמוטט את המבנה כולו".

כיהנת תקופה קצרה כמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה. פרשת בטריקת דלת והרבה האשמות הדדיות.האמנת שתשוב לשחק באותו תיאטרון?

"אני עושה הפרדה מוחלטת בין חילוקי הדעות שהיו לי עם נציגי עיריית חיפה ובין העושים במלאכה האמנותית, איתם עבדתי בהרמוניה מלאה. אני שחקן, ואני הולך למקום בו מציעים לי במה".

ועד כמה אתה מזדהה עם המסר הפוליטי של המחזה?

"לחלוטין. שלטון טוטליטארי הרי עשוי להתקיים גם בדמוקרטיה, בעיקר אם היא דמוקרטיה שבו זמנית שולטת על מיליון וחצי פלסטינים ופוגעת בזכויות הפרט שלהם. אני לא יודע עד כמה הקהל שיגיע למחזה יזדהה עם האמירה הזו, אבל לי אישית היה חשוב להיות חלק ממנה".

"אם לא הייתי מאמין באקטואליות של המחזה למציאות של ימינו לא הייתי משקיע כל-כך הרבה בהפקה הזו", אומר נאור. "זה הרי הימור כלכלי גדול, והפקה שמראש מיועדת לרוץ מספר מוגבל של פעמים (המחזה יעלה רק 25 פעמים) בגלל העלויות ולוחות הזמנים של התזמורת.

'מי דואג לילד' הוא אמנם משחק מילים על התווים מי, דו ולה, אבל גם השאלה המהותית ביותר במחזה. "מצד אחד, אם לא יהיו אנשים שיהיו מוכנים להקריב הכול למען חופש הפרט נגיע כולנו בשלב מסוים לחיים תחת שלטון דיכוי. מצד שני, במה אשם הילד, שכל מה שהוא רוצה וצריך זה אבא שיהיה איתו ויחנך אותו להיות איש טוב? זה לופ שאי אפשר לצאת ממנו, וסטופארד גם לא מתיימר לתת תשובות".

"מי דואג לילד", תיאטרון חיפה עם תזמורת סימפונט רעננה, רק 25 הצגות