פרקליטים בשירות המדינה: "האוצר משקר - אין אף מגזר דפוק כמונו"

הפרקליטים בשירות המדינה שוברים את הכלים במסגרת מאבקם לשיפור תנאי שכרם ■ בראיון ל"גלובס" חושפים 4 פרקליטים מדור הביניים בפרקליטות את השכר המגוחך (בעיניהם) שהם מקבלים, מאשימים את האוצר בשקרים בנוגע לגובה שכרם - ומאיימים לפצוח ב"אם כל השביתות"

"פתחנו את העיתון בבוקר והופתענו לגלות שאנחנו מרוויחים הרבה יותר ממה שאנחנו רואים בתלוש המשכורת וממה שנכנס לנו לחשבון הבנק בכל חודש. לא היינו מודעים לכך שאנחנו מרוויחים כל-כך הרבה. טוב שהאוצר פרסם טבלת שכר כדי לגלות לנו, הפרקליטים, מה השכר שלנו, רק חבל שאלה משכורות שאנחנו מקבלים בחלומות ולא במציאות".

הפרקליטים ענת בן-זאב, אביב שרון, גילי לבונטין וגדי שילה החליטו להפר את שתיקת הפרקליטים בשירות המדינה, לנער מעליהם את הממלכתיות המתחייבת מתפקידם ולהשיב מלחמה שערה לאוצר, שטוען כי מאבקם לשיפור שכרם ותנאי עבודתם אינו מוצדק.

"אולי כדאי שנודיע לשר האוצר ש'קנינו' את הטבלה שלו, שאנחנו מוכנים לקבל את השכר שרשום שם. זה יהיה שיפור משמעותי בשכרנו", הם אומרים בראיון בלעדי ל"גלובס".

בן-זאב, מפרקליטות מחוז תל-אביב-פלילי; שרון, מפרקליטות מחוז מרכז-פלילי; ולבונטין ושילה מפרקליטות מחוז תל-אביב-אזרחי; הגיעו לפגישה חמושים לקרב, מצוידים בתלושי שכר, בכרטיסי נוכחות ובמניין שעות העבודה החודשיות שלהם - ובהרבה אש בעיניים.

נוהלי הפרקליטות אוסרים עליהם להתראיין ללא אישור דוברות משרד המשפטים, אך מבחינתם הגיעו מים עד נפש. זו הפעם הראשונה שהנהלים נסוגים לטובת אינטרס אישי שלהם. הם כבר לא מסוגלים לשתוק.

היום הם רואים את עצמם כדוברים של כל נפגעי המערכת, הפה של הפרקליטים שזכויותיהם נרמסות מדי יום ב-4 שנות המאבק השקט שניהלו עד כה. לגביהם, הגיע הזמן להפר את השקט.

שכר בסיס נמוך

מה שעורר את זעמם של האנשים הרגועים והשקטים בדרך-כלל במערכת המשפט היתה הודעת משרד האוצר לתקשורת, שלפיה דרישותיהם של הפרקליטים בשירות המדינה מוגזמות ולא מוצדקות, ובמיוחד טבלת נתוני השכר של הפרקליטים בדרגות השונות, שפורסמה יחד עם ההודעה (ראו טבלה).

22
 22

לדברי אנשי האוצר, מבין 821 הפרקליטים בפרקליטויות השונות, 128 מרוויחים שכר של יותר מ-30 אלף שקל ברוטו, 25 פרקליטים מרוויחים יותר מ-45 אלף שקל ברוטו - שכר גבוה יותר משל שרים ומנכ"לים במשרדים ממשלתיים - והשכר הממוצע של אנשי הפרקליטות הוא 19,265 שקל, גבוה פי 2.5 מהשכר הממוצע במשק.

אנחנו עוד לא מספיקים להתיישב בחדר אפרורי-ממסדי-למראה במשרדי הפרקליטות בבית הדר דפנה בתל-אביב, והם כבר יורים את מה שיושב להם על הלב.

לבונטין: "אני עורכת דין 15 שנה, ולא הרווחתי 19 אלף שקל בחיים, באף תלוש, גם לא עם כל השעות הנוספות שאני עושה".

שרון מחזק את דבריה: "אני מדורג בדרג א3'. לפי הטבלה של האוצר אני אמור להרוויח 17 אלף שקל בחודש, וזה ממש לא נכון".

לבונטין: "תגיד 'אני מסכים לקבל את הסכום הזה'".

שרון: "אני באמת מסכים, אבל אני לא מקבל. מה פתאום 17 אלף? בחלומות שלי. אם אנחנו מדברים בגלוי, השורה התחתונה היא שהנטו שלי בסוף כל חודש נע בין 8,000 שקל ל-10,000 שקל, תלוי בשעות הנוספות שאני עושה באותו חודש. הוא לא מתקרב אפילו למשכורות שפורסמו.

"השכר שלנו בנוי ממשכורת בסיס, ועליה מולבש הנושא של שעות נוספות. משכורת הבסיס היא פחות או יותר אחידה לכולם. לגבי השעות הנוספות זה משתנה לאור ותק הפרקליטים, תואר אקדמי, אם יש תואר שני, ואחר-כך מתווסף הנושא של גמול השתלמות. שכר הבסיס שלנו מאוד-מאוד נמוך. השעות הנוספות קצת עוזרות לשפר אותו, אבל יש הגבלה שאסור לעשות יותר מ-30 או 40 שעות נוספות. זה נשמע הרבה, אבל בפועל אנחנו עושים הרבה יותר, אך מדווחים על פחות, כי אף אחד לא ישלם לנו עליהן".

עו"ד שילה, שמשמש גם כמזכיר ועד הפרקליטים בשירות המדינה ומכיר את המשא-ומתן עם האוצר מבפנים, קצת פחות פוליטקלי-קורקט. "חבריי קצת עדינים מדי. צריך לומר את האמת, שהאוצר פשוט משקר. הסכומים שמשרד האוצר שלח לעיתונים הם שקר, לא נכונים, מעוותים ומתבססים על כל מיני הנחות של האוצר שלא מתקיימות במציאות.

"ישבנו עם משרד האוצר על הטבלה, ואחד הדברים שהתבררו זה שהם לקחו משכורת של חודש מסוים ולפיו עשו את החישוב. מה הבעיה? שבמקרה בחודש הזה שולמו לפרקליטים הפרשים על תוספת שניתנה בשנת 2009. הם לקחו תוספת של שנה שלמה ודחפו אותה לתוך שכר חודשי, ואמרו זה השכר החודשי של הפרקליטים, כשאת התוספת הזו אפשר לחלק ב-12. מעבר לזה יש עוד תוספות שנתיות שניתנו באותו חודש, אבל גם אם נוסיף את כל הדברים האלה ואת השעות הנוספות שלנו, עדיין לא נגיע לטבלת השכר הזאת".

* בכמה חורגים הסכומים ממה שאתם מרוויחים בפועל?

שילה: "ב-30% לפחות בכל שכבות הוותק".

לבונטין, אביב ובן-זאב מסכימים. "זה נכון. על-פי הטבלה, בדרג שלי, א5', אני אמורה להרוויח יותר מ-22 אלף שקל? אני לא מרוויחה סכומים כאלה", אומרת לבונטין.

"מאבק של שבעים?"

וכפי שעושה כל עורך דין טוב כשהוא שרוצה להוכיח טיעון מסוים, שולפים הפרקליטים את הראיות המנצחות לתמיכה בקייס שלהם: תלושי שכר. לא אכפת להם שזו התפשטות מוחלטת מול הציבור. "טובת הכלל מצדיקה זאת", הם אומרים.

הנתונים מדברים בעד עצמם. בחודש מאי 2010 היה שכרו של עו"ד אביב שרון - עורך דין בעל ותק של 8 שנים, שמנהל תיקים פליליים קשים ותיקי פשע חמור (בהם גם תיק הדריסה של שניאור חשין, בנו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין, שזיעזע את המדינה) - 11,664.05 שקל ברוטו. לבנק נכנסו לו 9,508.54 שקל.

באותו חודש עמד שכרה של עו"ד ענת בן-זאב - שעובדת 14 שנה בפרקליטות ונלחמת בשחיתות, בפשיעה הגואה ובפרשות שוחד חמורות - על סך 14,100 שקל ברוטו, ולבנק נכנסו 13,147 שקל.

לחשבונה של עו"ד לבונטין - 15 שנה במקצוע ומי שמגינה על המדינה מפני תביעות ענק בסך מאות מיליוני שקלים - נכנסו בפברואר השנה כ-10,000 שקל נטו (11,934.71 שקל ברוטו). באפריל נכנס לה לחשבון הבנק סך של כ-8,900 שקל בלבד (כ-11,900 ברוטו).

עו"ד שילה - נציגם בוועד הפרקליטים, והצעיר ביניהם בוותק בפרקליטות (6 שנים) - השתכר באפריל השנה כ-10,000 שקל נטו.

הציניקנים בינינו יאמרו שזה נשמע די הרבה, אבל אם נשווה בין שכרם של הפרקליטים לבין השכר של עמיתיהם בשוק הפרטי נבין את גודל האבסורד. מסקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה כי עורך דין שכיר עם ותק של 10-15 שנות עבודה או שותף זוטר, עשוי להגיע לשכר של 50-70 אלף שקל במשרד גדול ו-30-50 אלף במשרד בינוני. שכיר בעל 5-8 שנות ניסיון יכול להשתכר בין 18 ל-23 אלף שקל.

בן-זאב: "תמיד מחלקים את הסקרים למשרדים גדולים, בינוניים וקטנים; אז אנחנו משרד עורכי הדין הכי גדול בארץ. כשהשוויתי את שכרי לשכר של חבריי שעובדים במשרד בינוני-קטן, גיליתי שהם מרוויחים פי 5 ממני. אז אולי הם מוצלחים במיוחד, אולי הממוצע הוא פי 3 או פי 2.5, אבל עדיין השכר שלנו נמוך ביחס למקובל בשוק. מורים מספרים שהם אוהבים את העבודה, ויש להם יום עצוב אחד בחודש, כשהם מקבלים את התלוש. אותו דבר אצלנו. השכר שלנו נמוך משמעותית לעומת חברינו בשוק הפרטי, בטח ביחס להשקעה שלנו ולשעות העבודה הרבות".

"משקיעים את הנשמה"

* אולי עורכי הדין בשוק הפרטי עובדים יותר קשה מכם?

בן-זאב (צוחקת): "ממש לא, הלוואי. בניגוד לתדמית הציבורית שיש לנו, של חדר מורות שיושבים בו עם כוס תה בהפסקה והוא ריק אחר-הצהריים, העבודה שלנו משתלטת לנו על החיים. זו עבודה מאוד-מאוד תובענית. אנחנו לוקחים אותה איתנו הביתה, ואנחנו זמינים 24 שעות ביממה. גם כשאנחנו בחופשות בחו"ל, אנחנו תמיד עם נייד ומאוד קשובים. זו עבודה תובענית וגם מאוד מעניינת ומאתגרת, אין מה להגיד, אבל כשמשווים את ההשקעה והמעורבות והשעות - ואני מוסיפה לזה את הוותק וכל מה שאני מביאה אתי לעבודה - למה שמקבלים בחוץ, התגמול שלנו ממש לא ראוי".

לבונטין: "כל הפרקליטים משקיעים בעבודה את נשמתם, הצעירים והוותיקים. ואחרי ותק מסוים העומס רק הולך וגובר, בגלל שהתיקים נהיים יותר גדולים. אין לנו מזכירות כמו לעורכי דין פרטיים, אין לנו עזרה בדברים טכניים של צילומים ושל ניירת, והדברים האלה לוקחים זמן, יחד עם הטיפול המהותי בתיק. כשאתה מטפל בתיק עצום, כמו תיק ברנס למשל (תביעת הנזיקין של עמוס ברנס על 11 שנות מאסר שריצה בגין רצח, שממנו זוכה בהסכמת הפרקליטות בלי שיצטרך לנהל משפט חוזר, א' ל"ו). במשך השנה שבה התנהל התיק של ברנס לא באתי הביתה, וזו לא הגזמה. תשאלי את בעלי. חוץ מזה, אנחנו עובדים קבוע בשבתות ובלילות בבית. מאוד מתסכל שהציבור לא מודע לזה. אנחנו לא מצפים לזרי פרחים, רק להכרה במה שמגיע לנו".

שרון: "על שעות העבודה בשבת איש לא משלם לנו. מבחינתנו זה יום עבודה רגיל, כולנו עובדים בשבת, אבל לא מדווחים על זה. בכל יום יש לנו חריגה מהשעות הנוספות שמאושרות ומשולמות לנו, אבל אנחנו לא יכולים לזרוק את העט ולומר הגיע הזמן ללכת הביתה. אני מתחיל כל יום ב-7:30 בבוקר, ולא יודע מתי הוא יסתיים. היום יכול להסתיים ב-18:30-19:00 בערב, אבל יכול לא להסתיים בכלל ולעבור ליום שאחרי".

לבונטין, שמנהלת 100-130 תיקים פעילים ומופיעה ב-4-5 דיוני הוכחות בשבוע בבתי משפט שונים, מציינת מי הנפגעים העיקריים משעות העבודה המטורפות. "אין לנו חיים, והמשפחות שלנו משלמות את המחיר. הימים הכי קשים הם אלה שאני מרשה לעצמי לצאת לראות את הילדים, כי אז העבודה נמשכת מ-20:00 בערב עד 1:00-2:00 בלילה בבית".

"העבודה לא נגמרת"

נציג הוועד, שילה, מוסיף: "זו לא בושה שיש לנו משפחות ושאנחנו רוצים לראות אותן בשעות סבירות, אבל זה כמעט בלתי אפשרי להקדיש להם זמן נקי מעבודה. אנחנו עובדים הרבה מאוד בבית, מתקשרים אלינו בכל שעה, והעבודה אף פעם לא נגמרת".

"אנחנו חולמים בלילה על תיקים", מחזקת לבונטין. "נכון", עונה שילה. "אתמול התעוררתי ב-3:00 לפנות בוקר וחשבתי על תיק. הוא העיר אותי משנתי".

למרות המציאות הקשה שמתארים הפרקליטים, במשרד האוצר לא משתכנעים ולא אוהבים את המרד של מי שנתפסו עד כה כחביבי המערכת, הממסדיים בנפשם, אלה שלא עושים גלים.

גורמים ביחידת הממונה על השכר אמרו החודש לכלי התקשורת כי "לא מדובר בעובדים קשי-יום", וכי "פרקליטי המדינה יכולים להיות יעד לקנאתם של רוב העובדים בשירות המדינה ובמגזר הציבורי בכלל. זהו מאבק של שבעים שרוצים להגדיל את הנתח שלהם בעוגה הציבורית, ללא הצדקה".

"גבר עם ותק של 15 שנה, שמפרנס משפחה ב-10,000 שקל לחודש או עובד שעות נוספות ומביא 11 אלף שקל הביתה, זה שכר מכובד לעורך דין? זה שכר מעורר קנאה?", שואלת לבונטין.

שרון: "זאת בושה לומר שזה מאבק של שבעים. למי משווים אותנו? לעובדים אקדמאים גבוהים או לעובדי כפיים במגזר הציבורי? לאיזה סקטור הם בוחרים להשוות אותנו? סקטור של אקדמאים פלוס או סקטור אחר, שאנחנו חושבים שאנחנו לא ראויים להשוואה אליו, בלי לפגוע חלילה באיש. אני לא מזלזל באף מקצוע, כבודו של כל מקצוע במקומו, אך אי-אפשר להשוות אותנו לכל עובד במגזר הציבורי".

שילה: "זה מאבק של שבעים? מה ירצה את האוצר, אם נקבל שכר מינימום? זה ירצה את שר האוצר? אז יהיה בסדר? אני מבין ממה שהאוצר אומר שאפילו צריך להפחית לנו עוד קצת בשכר, כי אנחנו שבעים. פשוט לא מעריכים את העבודה שלנו".

"לא צעירים ירוקים"

לבונטין מסכמת את הנקודה בטון עגמומי, ואומרת: "האמת היא שאין אף מגזר שהוא דפוק כמונו".

4 הפרקליטים מייצגים את דור הביניים של המערכת. הם לא צעירים "ירוקים" בפרקליטות, אך גם לא נמנים עם שכבת הבכירים הדקה שנמצאת בראש הפירמידה. זה השלב שבו הם עושים חושבים ושואלים את עצמם אם כך אני רוצה שייראו חיי ומשכורתי. השאלה הזו מובילה, לדבריהם, לבריחת מוחות מהפרקליטות. "יש לנו חברים שעוזבים. זו תופעה שכיחה".

* אתם מקבלים הצעות ממשרדים בסקטור הפרטי?

לבונטין: "בוודאי, יום-יום, הצעות מאוד מפתות".

שרון: "כל הזמן, ומהמשרדים הכי מפורסמים בחוץ. אמי כל הזמן אומרת לי 'חתיכת אידיוט, תצא למשרד שהציע לך ותעשה פי 2-3 ממה שאתה מרוויח'".

* אז למה לא באמת?

לבונטין: "אנחנו ציונים".

* זו סיסמה.

לבונטין: "במקרה שלנו ציונות ושליחות הן לא קלישאות ולא סיסמאות. זה מה שאנחנו מרגישים. אנחנו שומרי הסף של קופת המדינה ושל הפשיעה וגם של שלטון החוק במובן הכי פשוט של המילה, ויש תחושת סיפוק אדירה מהעבודה".

שרון: "אנחנו מתווי מדיניות, נלחמים בפשיעה ובשחיתות השלטונית. לא כל עורך דין יכול לומר את זה".

וכשאתה מתווה מדיניות ושומר הסף של הציבור, אומרים הפרקליטים, ופוגעים בך ובזכויותיך - כל הציבור נפגע אתך.

אחרי שיחה עמוסת אמוציות ומידע, הפרקליטים קצת מותשים. הם פרקו את אשר על ליבם, ועכשיו נותר רק לעשות סיור קצר במשרדים שלהם, שהמראות שם הם חלק מתיק ההוכחות עב-הכרס שבנו בקייס נגד האוצר.

הקרגלים עמוסי הניירת וערימות הקלסרים שממלאות את המסדרונות והמשרדים בקומות הבניין (שבו מרוכזים משרדי הפרקליטויות השונות, לרבות פרקליטות המדינה, פרקליטות מחוז תל-אביב ומרכז, ופרקליטות מיסוי וכלכלה) הם הראיה הוויזואלית והאחרונה שלהם - והם בהחלט משכנעים.

"צריך להזמין את האוצר ליום עבודה אחד אצלנו, ואז נראה אם הם לא יתנו לנו תוספת שכר", אומרת בן-זאב. והקולגה שרון מוסיף אנקדוטה לסיכום: "בתי נכנסה לחדר שלי פעם ושאלה 'אבא, למה הקירות שלך עשויים מקלסרים?'".

האוצר: "מאמץ מתמיד לשפר את שכרם"

"מדוברות משרד האוצר נמסר בתגובה: "הטבלה שהוצגה משקפת את סך התשלומים ששולמו לפרקליטים בתקופה (1/2010 - 5/2010). מחד נלקחו בחשבון החזרי הוצאות ביטוח רכב לעובדים הזכאים, ומאידך לא קיבלו ביטוי תשלומים שלא משולמים בתקופה זו (כגון דמי הבראה, ביגוד שנתי, מענק יובל וכו').

"טענת הפרקליטים - לפיה יש לחלק את ההפרשים בגין תוספת 2009 (בשיעור של 5%) ל-12 - אינה נכונה, שכן תחולת התוספת הינה מחודש 12/2009.

"למותר לציין כי עבודת הפרקליטים מוערכת ביותר, ובהתאמה נעשה מאמץ מתמיד לשפר את שכרם ותנאי העסקתם של הפרקליטים, בהשוואה לכל סקטור אקדמאי אחר בשירות המדינה, וזאת במסגרת ההסכמים הקיבוציים שנחתמו עם ההסתדרות הכללית החדשה".

השלב הבא במאבק - "אם כל השביתות"

באפריל השנה עלה מאבק הפרקליטים מדרגה. באחד מימי העבודה לא התייצבו הפרקליטים לדיונים הקבועים להם בבתי המשפט בשעות הצהריים, למעט בדיוני מעצרים, ונקטו מעין שביתה, בשל אסיפת חירום שנקבעה לצורך החרפת צעדיהם במסגרת סכסוך העבודה. בעיניהם היה זה ציון דרך משמעותי וקיצוני במאבק. הבעיה היא שנראה שהאוצר לא קלט את המסר.

משה: "אנחנו לא נתפסים כבכיינים. יודעים שאנחנו באים לעבוד, שאנחנו פייטרים ולא שובתים, אז גם יכולים להתייחס פחות לדרישות שלנו. כאשר אלה עולות, תמיד היינו הסקטור הנוח, אלה שעושים את העבודה בשקט ושניתן לסמוך עליהם. אבל הגענו למצב שכבר 4 שנים יש לנו דרישות תלויות ועומדות באוויר, יש סכסוך עבודה, ואיש לא מתייחס אלינו. זה הזמן לומר די".

* אבל לא אמרתם די, והאוצר נתן לכם סטירה כשפרסם נתוני שכר וטען שהמאבק שלכם לא מוצדק.

שילה: "האוצר לא נתן לנו סטירה. האוצר הציג נתונים שקריים. זה עלוב. מעבר לכך, אני חושב שמשרד האוצר יודע שאנחנו מאוד רציניים ושהדרישות שלנו הוגנות, כי אם הוא לא היה חושב כך, הוא לא היה יושב לדבר איתנו".

* ובכל זאת, נראה שאתם לא חושפים שיניים במאבק הזה. סגרתם 4 שנות מאבק ולא קרה כלום.

שילה: "אנחנו מנהלים משא-ומתן, ואני מקווה מאוד שמשרד האוצר מנהל אותו בתום-לב. זה דבר אחד. דבר שני, ברגע שנבין שאין שום כוונה בצד השני להתקדם אתנו במשא-ומתן, נפעל כפי שארגון עובדים פועל. אין לנו בעיה להשבית את המערכת. פעם הפרקליטים הרגישו לא נוח לשבות, בגלל האחריות שרובצת עליהם - היום המצב הוא שפרקליטים שואלים את הוועד למה אין שביתה".

היום כבר ברור לפרקליטים מהי נקודת התורפה שהציגו לאוצר. לבונטין: "יש ניצול של הקושי שלנו להיות אלימים כמו מגזרים אחרים. יש לנו אחריות אישית. קשה לנו לשבות. המשמעויות של זה הן אדירות. אז תקראו לנו 'מוסריים, מצפוניים', אבל בסופו של דבר אנחנו עורכי דין. אם אתה לא מתייצב לתיק בבית משפט, המדינה עלולה לחטוף פסק דין של 30 מיליון שקל נגדה.

"במשרד שלי יש ארגזים עם תיקים של 30 מיליון שקל, ואי-התייצבות משמעותה פסק דין, שלא לדבר על שחרור אנשים בפלילי. אנחנו לא משחקים, העבודה שלנו בעלת אחריות הרבה יותר גדולה ממה שמבינים בחוץ. יש ניצול ציני, לא של חולשה, כי אצלנו זה כבוד לעשות את העבודה באחריות ובמסירות, אבל באוצר רואים את זה כחולשה, וחבל".

* ועם כל האחריות והמוסריות אתם מוכנים להשבית את המערכת?

לבונטין: "האוצר צריך להיות יותר אינטליגנטי וקצת יותר צופה פני עתיד, ולהבין שאם לא נשבות, בסוף נצביע ברגליים. הציונות, העניין בעבודה, והכול טוב ויפה, אבל השכבה שלנו תלך ותתמוסס.

"פרקליטים צעירים ומתמחים שרוצים להישאר עוד שנה-שנתיים, מסתכלים עליי ואומרים 'גילי, אני מסתכל על איך שהחיים שלך נראים, ולא בא לי. אין קידום לתפקידים, אין קידום במשכורת, העומס רק הולך וגובר'. אז מי שייצא נפסד מזה, למרות שזה נשמע כמו מילים גדולות, יהיו הציבור והאוצר. השאלה אם נשבות או לא אינה רלוונטית. השאלה האמיתית היא מי יהיה כאן לעשות את העבודה".

שילה: "אנחנו לא רוצים לשבות, זאת לא המטרה שלנו. מעולם לא הצבנו שביתה כמטרה, אבל אם המשא-ומתן עם האוצר לא יגיע לשום מקום, ניאלץ להפעיל את כלי השביתה".

משה: "ואז זאת תהיה אם כל השביתות".

שילה: "כן. שיהיה ברור, זו לא תהיה שביתה דה-לוקס כמו הדוגמית שהיתה באפריל, זו תהיה שביתה כללית. לא הולכים לבתי משפט ולא באים לעבודה. מה שאני לא מצליח להבין זה למה משרד האוצר רוצה לראות את זה? למה הוא רוצה לראות את זה בעיניים שלו?".

צרו איתנו קשר *5988